ואת ביתו בנה שלמה שלש עשרה שנה – שבמלאכת גבוה נזדרז ובשלו נתעצל, ובשבחו סיפר הכתוב.
Shelomo built his [own] house in thirteen years. In work of the Most High he hurried,1 but in his own [work] he was slow; the text tells this to praise him.
1. Shelomo built the Beis Hamikdosh in seven years as stated in 6:38 above.
ואת ביתו בנה שלמה שלש עשרה שנה – שבמלאכת גבוה נזדרז ובמלאכת עצמו נתעצל ובשבחו סיפר הכתוב.
שלש עשרה שנה – שלש עשרה שנה אחר כלות בית י״י התעסק בבנין ביתו.
וי״מ כי לא נתעסק בבנין ביתו אלא שתי שנים, ופי׳ שלש עשרה שנה – עד תום שלשה עשרה שנה למלכותו. ולפירוש זה יקשה מה שאמר למטה: ויהי מקצה עשרים שנה אשר בנה שלמה את שתי הבתים (מלכים א ט׳:י׳), נראה כי עשרים שנה הוציא בין שני הבתים, שבע בבית י״י ושלשה עשר בביתו. ויוכלו לתרץ כי פי׳ אחד ועשרים שנה למלכותו, שבע שנים אחר השלמת הבתים, נתן הערים לחירם, ואף על פי שחירם נשא את שלמה בעצי ארזים ובעצי ברושים ובזהב (מלכים א ט׳:י״א) לבנין הבתים, לא נתן הוא לחירם אלה הערים אלא מקצה עשרים שנה למלכותו.
(הקדמה) תשלום פי׳ מלכים שלא פירשו רבי׳ ישעיה
העירני לבבי להשלימו אני בנימן הב״א בר׳ יהודה בלץא
א. השוו הקדמת ר׳ בנימין לפירושו למשלי.
ואמר אחרי זה ואת ביתו בנה שלמה, להגיד שלא שם כ״כ חריצות בבנין ביתו, כי הנה עברו י״ג שנה בבנינו, בהיות בנין בית ה׳ גדול מאד ממנו וכליו לאין שעור. ומה שאמר כאן ויכל את כל ביתו, אין פירושו על הבית האחד אשר בנה לעצמו, כי אם על כל הבתים אשר עשה לעצמו ולבת פרעה, שעשה כל הבתים ההם בשלש עשרה שנה עד כלות אותם. והיוצא מזה גם כן הוא שנתעסק עשרים שנה בבנין הבתים האלה, רוצה לומר המקודש האלהי ואשר עשה לעצמו בירושלם וביער הלבנון ואשר עשה לבת פרעה, וכן יאמר אחרי זה ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה את שני הבתים וגומר, והוא דבר מפליא איך לא רפו ידיו ולא קץ לבו מהתמיד עשרים שנה בבנינים האלה? אבל היה זה מגובה לבבו וגדלו ולזה נזכר פה. וראוי שתדע ששלמה עשה ג׳ בתים למלכותו, הבית האחד הוא בית המלכות אשר עשה בירושלם קרוב לבית ה׳, ועליה אמר כאן ואת ביתו בנה שלמה וגומר, ואחרי זה יספר עוד מהבית הזה דברים כמו שאפרש:
שלש עשרה שנה – לימד בכאן שנתעצל בבנין ביתו, ולא כלהו עד שלש עשרה שנה, אבל בבנין בית המקדש נזדרז וכלהו לשבע שנים, אף כי היה גדול להפליא יותר מביתו.
ויכל וגו׳ – רוצה לומר: עם ששהה בה י״ג שנה, לא קץ בטורח הבנין, עד כלותו את כלו.
שלש עשרה שנה שאחר בנין בית המקדש התחיל בנין ביתו, וכמ״ש למטה ויהי מקץא עשרים שנה אשר בנה שלמה את שני הבתים {מלכים א ט׳:י׳},
ויכל את כל ביתו אע״פ שנמשך הבנין ימים רבים מ״מ לא קץ בטורח הבנין עד שכלהו.
א. בנוסח המקרא שלנו: ״מקצה״.
הכתוב מספר בשבחו של שלמה שאת בית ה׳ הזדרז לסיים בשבע שנים אפילו שהיה גדול ומפואר יותר מביתו1, וְאֶת בֵּיתוֹ בָּנָה שְׁלֹמֹה לאחר שסיים לבנות את בית המקדש2, ובנייתו נמשכה שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה ועל אף הזמן הרב לא נתעצל3, וַיְכַל – עד שסיים לבנות אֶת כָּל בֵּיתוֹ:
1. רש״י, מצודת דוד.
2. רד״ק, מלבי״ם.
3. מצודת דוד, מלבי״ם. ובמדרש, ״חזית איש מהיר במלאכתו״ זה שלמה בן דוד, ״לפני מלכים יתיצב״ שהיה זריז בבנין בית המקדש... כך אמרו בבנין ביתו נתעצל בבנין בית המקדש היה זריז ולא נתעצל, רב הונא בשם רב יוסף אמר שהכל מסייעין את המלך וכל שכן שהכל מסייעים בשביל כבוד מלך מלכי המלכים הקב״ה, ואפילו רוחות ואפילו שדים ואפילו מלאכי השרת סייעו בבנין בית המקדש, מדרש רבה שיר השירים פרשה א.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
He built the house of the forest of Lebanon: its length was one hundred cubits, its breadth was fifty cubits, and its height was thirty cubits, upon four rows of cedar pillars, with cedar beams upon the pillars.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
ויבן את בית יער הלבנון – אמר מר זוטרא בר טוביה למה נקרא שמו יער לומר לך מה יער מלבלב אף בית המקדש מלבלב, וכן הוא אומר הנה מטתו שלשלמה של מלך שהשלום שלו, מטה זה בית המקדש, ולמה נמשל בית המקדש למטה, אלא מה המטה אינה לפריה ורביה אף (היה) בית המקדש כל מה שהיה בתוכו מפרה ורבה שנאמר ויאריכו הבדים, וכה״א והזהב זהב פרוים שהיה עושה פירות.
בית יער הלבנון – תרגם יונתן: בית מקירת מלכיא.
וכרותות ארזים – קורות ארזים. לאורך הבית היה טור עמודים בקרקע, והכרותות מעמוד לעמוד.
The house of the Forest of Lebanon. [Targum] Yonatan translated, "a house for the cooling of kings."1
And cut beams of cedar. Beams of cedar were along the length of the house. There was a row of columns on the ground and the cut beams from column to column.
1. Alternatively, it is called "the house of the forest" because the house was constructed with many wooden pillars which gave it an appearance of a forest; or the house was actually located in the forest of Levanon (Metzudat David).
את בית יער הלבנון – תירגם יונתן ית בית מקירת מלכיא.
וכרותות ארזים – קורות ארזים, לאורך הבית היה טור העמודים בקרקע והכרותות מעמוד לעמוד וטור השיני למול טור הראשון ברוחב הבית וכן לארבעת הטורים לסכך הנסרים ריצפת הבית מטור אל טור על הכרותות.
בית יער הלבנון – תרגום יונתן: בית מקרת מלכיא.
נראה כי מנהג המלכים היה בזמן ההוא לבנות בית ביער להתקרר שם בימי הקיץ, ושלמה בנה ביער שהיה ידוע בארץ ישראל נקרא לבנון, ובנה הבית הזה מעצים, כותליו וקירויו, ובנה אותו על ארבע טורי עמודי ארזים, על ארבע פנות הבית, ומעמוד לעמוד כרותות ארזים, שהם קירות גדולות, הנקראים מרישין בדברי רז״ל.
ויונתן תרגם: כרותות – קרנתהון.
ויבן את בית יער הלבנון – תרג׳: בית מקירת מלכיא, הוא בית קיץ, וקורא אותם בית יער הלבנון מפני שלא היה בנין אבניםא אלא כולו עשוי מעצים ובעמודי ארזים, ומרוב העמודים שהיו בו נקרא יער הלבנון, שהיה דומה ליער הלבנוןב שנוטעין בו הרבה ארזים.
מאה אמה היה ארכו – של בית וחמשים רחבו ושלשים אמה היה קומתו.
על ארבעה טורי עמודי ארזים – פירוש: ארזים גבוהים שלשים אמה היה תוחב בקרקע כשיעור גובה הבית, והיה עושה ארבעה טורים ארזים ברוחב הבית, טור אחד מן המערב עד המזרח, וטור אחד בצידו סמוך לו מן המערב עד המזרח, וכן השלישי, וכן הרביעי. ומטור האחד עד טור הרביעי היו חמשים אמה כפי רוחב הבית. אילו ארבעה טורים של עמודי ארזים היה קובע מן המערב למזרח, ואורך הטור היה מאה אמה כפי אורך הבית.
וכרותות ארזים על העמודים – פירוש: טבלאות ונסרים כרותות ומנוסרות מארזים היה תוקע וקובע על העמודים מן הצדדים, שהיו אלה הנסרים כמו כותל, נמצא שהיו לבית ארבעה כתלים כנגד ארבעה טורים, כל טור היה כותל אחד.
א. כן בכ״י לונדון 24896, פריס 218. בכ״י לייפציג 41, פריס 217 חסר: ״אבנים״.
ב. כן בכ״י פריס 218. בכ״י לייפציג 41, פריס 217, לונדון 24896 הושמט ע״י הדומות: ״שהיה דומה ליער הלבנון״.
ויבן את בית יער הלבנון – הנה נראה ממה שזכר אחר זה שזה הבנין בנה שלמה לעצמו והנה היה זה הבנין להתקרר שם לימות החמה ולזה ידמה שעש׳ פתחים רבים ואחשוב שיער לבנון הי׳ קרוב לבית המקדש ולזה נקרא לבית המקדש לבנון, וזכר שכבר בנה זה הבית על ארבעת טורי עמודי ארזים ואחשוב שעמודי הארזים היו כלם לרחב הבית וחולק האורך בהם לשלש׳ חלקים שנים עמודים היו בכל טור, והנה היו כרותות הארזים על העמודים שיסבלו נסרי התקרה אשר עליהם והיו גדולים וחזקים והנה ארכם לפי מה שתארנו שלישית מאה אמה.
והבית השני הוא הבית אשר בנה ביער הלבנון, כי היה מנהג המלכים בזמן ההוא לבנות בית ביער הלבנון להתקרר שם בימי הקיץ, ולזה היה שעשה בו פתחים הרבה להכנס בהם האויר, והיה יער הלבנון קרוב לירושלם, ולזה נקרא בית המקדש בדברי הנביאים (ישעיהו י׳ ל״ד, זכריה י״א א׳) לבנון, ואפשר שלא נקרא כן כי אם להיותו מבית ומחוץ מצופה עצי ארזים, ולהיות בו ארזים הרבה נקרא לבנון אשר בו רבוי הארזים. וזכר הכתוב כאן שאותו הבית אשר עשה בלבנון היה מאה אמר ארכו וחמשים אמה רחבו ושלשים אמה קומתו, ואל יקשה עליך איך עשה שלמה אית ביתו גדול מבית ה׳ שהיה ששים אמה ארכו ועשרים רחבו וביתו היה מאה באמה ארכו וחמשים רחבו? גם אין ראוי להקשות למה לא שמר ערך המרחקים כראוי וכסדר בית האלהים, אשר שם היה הרוחב שליש מהאורך והגובה חצי מהאורך וכאן היה הרוחב חצי האורך והגובה לא היה שליש מהאורך? לפי שבית ה׳ לא היה צריך שיהיה גדול מאד, כי לא היו נכנסים בהיכל כי אם הכהנים ובדביר הכהן הגדול בלבד אחת בשנ׳ לא יותר, אמנם בבית המלך היו נכנסים כל העם ויצטרך להיותו באותו גודל גדול ועצום. ואין ספק שהבית ההוא שהיה מאה אמות ארכו היה מתחלק לדירו׳ זו אחר זו, וכפי גודלם היה הרוחב והגובה נערך ומתיחס בהם כראוי. וכתב יוסף ן׳ גוריון שהבית הזה היו בו שתי מיני וסדרי דירות, אחת למטה ואחת למעלה, ובכל דירה מהם היו חדרים הרבה, ובדירות של מטה היו הבשמים מכל מיני מאכל וריח יקרים ומשובחים בבית אחד, והיה בבית אחרת מהם כל כלי זין אם מברזל ואם מזהב ומכסף אשר עשה שלמה לכבוד ולתפארת, כמו שיזכור אחרי זה, שעשה מאתים צנה זהב שחוט ושלש מאות מגינים זהב, ובבית אחד מהם היו כל כלי משקה שעשה שלמה זהב, ואלה כלם קראם הכתוב כלי בית יער הלבנון, ובבית אחר מלבושי המלך, וכן בשאר הבתים היו שם ענינים מתחלפים. הנה אם כן בדירות התחתונות היו כל הכלים ועושר כבוד מלכות המלך ואוצרותיו בסדור מופלא. ובדירות העליונות היו ארבעה חלוקות כפי הטורים אשר זכר הכתוב, ובהם כפי הסדור היו מדור המלך וישיבתו וישיבת משרתיו ובית העצה, ושם יבאו השרים ורוזנים נוסדו יחד, ושם היו הבתים המתיחדים לאכול ולשתות ולשכב ולשבת בם, ולכן זכר כאן שהיה הבית בכללו על ארבעה טורי עמודי ארזים ומעמוד לעמוד היו כרותות ארזים, ר״ל קורות גדולות הנקראים מרישים בדברי חז״ל (תענית י״ו ע״א). והרלב״ג כתב שעמודי הארזים היו לרוחב הבית והיה נחלק האורך בהם לשלשה חלקים, והיו כרותות ארזים על העמודים שיסבלו נסרי התקרה אשר עליהם והיו גדולים וחזקים:
ארזים על העמודים – בספרים מדוייקים מלא וא״ו וכן ראוי כפי המסורת שאינו ממנין הי״א חסרים. ובסדר ויקהל נמסר סימנה במ״ג.
הלבנון – שם היער.
בית יער הלבנון – כן היה נקרא, כי לפי רוב העמודים שעמדו בה, היה נראה כיער המרובה באילנות או, שבנהו במקום יער הלבנון, כי היה מנהג המלכים בזמן ההוא לבנות להם בית ביער, להתקרר שם בימי הקיץ, ועשויה היא בחלונות מרובים, להכניס שם האויר.
על ארבעה טורי עמודי ארזים – והשורות ההם עמדו לרוחב הבית, והיה נחלק להם האורך לשלשה חלקים שווים, אבל לאורך הבית היה כתלים ממש, כדרך הבנין.
וכרותות ארזים – ארזים מחוטבים, השכיבו על העמודים ההם, לחברם יחד לבל יהיו זזים ממקום עמדם.
את בית יער הלבנון נקרא כן על שהיה מרובה בארזים כיער או נבנה ביער הלבנון שהיה סמוך לירושלים שכן היה מנהג המלכים לבנות בית הקיץ ביער להתקרר שם, והיה בו פתחים וחלונות הרבה פתוחים לרוח היום על ארבעה טורי עמודי ארזים העמודים היו נתונים לרוחב הבית וחולקים את אורך הבית לג׳ חלקים כ״א לג׳ אמה ושליש וכרותות ארזים מן עמוד לעמוד לרוחב הבית לחבר העמודים זל״ז ולהניח עליהם התקרה.
בית יער הלבנון – הדעת שבית זה היה בנוי ממש בתוך יער הר הלבנון על הגבול מצד צפון רחוק רחוק מירושלים לדור שם בימות החמה נראית לי זרה מאד, ולפ״ד ביתו שבנה לו בירושלים קראו לו בית יער הלבנון מפני רוב הארזים שכרתו לבנותו, וא״כ הוא ביתו הנזכר בפסוק א׳, ואולי ג״כ (כדברי החכם פֿיליפפזאן) נקרא כן אולם העמודים (פסוק ו׳) וממנו הושאל השם לכל הבית.
וכרתות ארזים – ראשי העמודים היו מגזעי ארזים כרותים ומצוירים כמו כותרות שני עמודי הנחשת שעשה חירם לאולם בית המקדש, וכרותות אלו הן הן הצלעות שמזכיר בפסוק ג׳ שעליהן ספן בארז כלו׳ התקין וסידר קורות ולחות ארז.
וַיִּבֶן ביער1 סמוך לירושלים2אֶת בֵּית הקיץ שלו3 המאוורר בחלונות רבים4 שנקרא בית יַעַר הַלְּבָנוֹן ע״ש היער5 שהיה מרובה בארזים6, מֵאָה אַמָּה אָרְכּוֹ וַחֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבּוֹ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתוֹ, והחזיק את הבניין עַל אַרְבָּעָה טוּרֵי עַמּוּדֵי אֲרָזִים שחילקו את אורך הבית לשלושה חלקים שווים7, וּכְרֻתוֹת – ולוחות אֲרָזִים מחוטבים8עַל הָעַמּוּדִים לחברם זה לזה9 ולהניח עליהם את התקרה10:
1. רד״ק, מצודת דוד, מלבי״ם.
2. מלבי״ם, וקרוב לבית המקדש, רלב״ג.
3. רד״ק, רלב״ג, מצודת דוד, מלבי״ם.
4. רלב״ג, מצודת דוד, מלבי״ם.
5. מצודת ציון. ויש מפרשים מפני שהיה בו הרבה עמודים היה דומה ליער, מצודת דוד, הגר״א. ובמדרש, בית יער הלבנון זה בית המקדש, ולמה נקרא כך? לומר לך מה יער עושה פירות אף בית המקדש הצורות שהיו בקירותיו של זהב שהיו מצוירין שם כל מיני אילנות היו עושים פירות, מדרש רבה במדבר פרשה יא.
6. מלבי״ם, מצודת דוד.
7. מצודת דוד, ביאור הגר״א, מלבי״ם, ורד״ק פירש על ארבע פינות הבית.
8. מצודת דוד.
9. מצודת דוד, מלבי״ם.
10. רלב״ג, מלבי״ם.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
על הצלעות – מחיצות עליונות שעל הכרותות, ארבעה מחיצות זה אל זה ברוחב, משוכים לאורך הבית. כולן פתחים וחלונות, כי בית הקיץ הוא עשוי לאויר. ועל אותן מחיצות קירוי הספון. ארבעים וחמשה נסרים היו הספון: שלשה טורי נסרים שבין ארבע טורי העמודים, חמשה עשר נסרים הטור. ארכן לרוחב שבין טור לטור, ורחבן לאורך הבית זה אצל זה.
It was covered with cedar. A ceiling over it from above.
On top of the boards. The upper partitions which were on the cut [beams]. Four partitions, one next to the other along the width and extending along the length of the house. Each had openings and windows, because this was a summer home made for air. And on those partitions was the covering of the ceiling. The ceiling was [made] of forty-five boards, three rows of boards (for the three spaces) between the four rows of columns, fifteen boards to each row (i.e., fifteen of them were placed in each space). Their length was along the width of each row and their width was along the length of the house, one next to the other.
וספון בארז ממעל על הצלעות אשר על העמודים – מקום דריסת רגלי הריצפה על בית זה היתה בנסרים של ארז ואותן הנסרים היו מונחים על הכרותות אשר על העמודים וכמה היו מאותן נסרים ארבעים וחמשה לרוחב הבית נמצאו אילו ארבעים וחמשה ממלאים כל רוחב הבית ורוחב הבית חמשים אמה נמצא כל נסר ונסר אמה וחצי טפח ומשהו.
חמשה עשר הטור – כיצד? בית זה של חמשים רוחב היה נחלק לאורכו לשלשה בתים מבפנים שהיה מודד מבפנים שש עשרה אמה רוחב ושליש אמה מכותל דרום ובונה לו מחיצה על כל אורך הבית וכן לרוח צפון מדד לו במידה הזאת שש עשרה אמה ושליש אמה ובנה לו שם מחיצה על כל פני אורך הבית, נמצא בית יער הלבנון נחלק לשלשה בתים מבפנים וכל בית ובית ארכו מאה אמה ורוחבו שש עשרה אמה ושליש אמה וכל רוחב ורוחב של כל בית ובית מצופה מקום דריסתו מחמשה עשר נסרים נמצא אילו ארבעים וחמשה נסרים מחזיקים כל רוחב הבית.
וספון בארז – וחפא נסרין דארזא.
על הצלעות – הם הכרותות שזכר.
ויונתן תרגם: מחיציא, והוא הענין בעצמו, כי הכותלים נקראו מחיצה.
ארבעים וחמשה – אלה הנסרים של ארז שקרה בהם הבית היו מ״ה, כי שלשה טורים היו, כל טור וטור היו בו חמשה עשר נסרים.
וספון בארז על הצלעות אשר על העמודים – פירוש: הקירוי קורא ספון שהיה מקורה בנסרים של ארזים ממעל על הצלעות אשר על העמודים – אלה הם הכתלים שאמרנו שהיו מהלכין לאורך הבית מן המערב למזרח וממעלה היה מקרה בנסרים וטבלאות של ארזים.
ארבעים וחמשה, חמשה עשר הטור – ארבעה טורים היו ברוחב הבית, נמצא שיש שלשה אוירים ביניהם, ושלשה האוירים היו ארבעים וחמש אמות וכל עמוד ועמוד היה תופש אמה, הרי מ״ט אמות. ועובי הכרותות מצד זה ומצד זה היה חצי אמה לכל אחד ואחד הרי חמשיםא אמה רוחב הבית.
א. כן בכ״י לונדון 24896, וכן בפסוק. בכ״י לייפציג 41, פריס 217, פריס 218 נוסף כאן: ״ואחת״.
והנה היה ספון בנסרים של ארז ממעל על הצלעות והם כרותות הארזים אשר על העמודים שהיו ארבעים וחמשה כי חמשה עשר עמודים היו בטור האחד ולזה היו קורות הארזים אשר עליהם חמשה עשר ומזה התבאר כי מקצת עובי העמוד האחד לקצה עובי העמוד השני הנמשך לו היה שלש אמות ושליש אמה ואולם עובי העמודים האלו היה לפי מה שיראה לי ממה שנזכר אחר זה שתי אמות וחצי בדרך שהיה בין טור וטור שלשים אמה והיה גובה העמודים שלשים אמה ובזה יתאמת שכל העמודים עם כרותות הארזים אשר עליהם היו רבועים.
ואמרו וספון בארז ממעל על הצלעות, ר״ל שהיה ספון בנסרים של ארז ממעל על הצלעות שהם כרותות ארזים אשר על העמודים והוא התקרה. והגיד שהיו העמודים בשלשה טורים ארבעים וחמשה, שהם בכל טור חמש עשרה, ולזה היו קורות הארזים אשר עליהם ט״ו גם כן:
על הצלעת – הספרים מתחלפים במקצתן חסר וא״ו ובמקצתן מלא וא״ו.
אשר על העמודים – גם זה מלא וא״ו על פי המסורת והספרים המדוייקים.
הצלעות – הנסרים.
וספן בארז ממעל על הצלעות – כי על העמודים ועל קירות הארזים המחברם יחד, השכיבו צלעות ונסרים, להיות מחיצות הבית ממעל, ועל הצלעות ההם הניחו לוחות ארז, להיות לתקרה [ואמר על העמודים, ולא זכר כרותות הארזים, על כי העמודים היו העיקר לסבול משא הצלעות].
ארבעים וחמשה – מספר לוחות הארז המכסים את התקרה, היו ארבעים וחמשה.
חמשה עשר הטור – כי העמודים חלקו האורך לשלשה חלקים שווים, ולזה היה גם התקרה נחלק לשלשה חלקים, ובכל חלק הניחו שורה של לוחות ארז, ובה חמשה עשר במספר, והניחו אורך הלוחות לאורך הבית, אם כן היה אורך כל לוח ל״ג אמות ושליש אמה, ורוחב הלוחות לרוחב הבית, והיה רוחב כל לוח ג׳ אמות ושליש אמה.
וספון – סיפון הנסרים של הקירוי היה מונח על הצלעות דהיינו על כרותות ארזים שזכר,
על העמודים ארבעים וחמשה – ר״ל שסך הכל היה ארבעים וחמשה נסרים, דהיינו שהיו נסרים חמשה עשר בכל טור ומסודרים לרוחב הבית, עד שבחמשים אמה היו ט״ו נסרים, וי״ל שהיו נסרים עבים כ״א ג׳ אמות וחמשית אמה או שהיה אויר בין כל א׳ וא׳.
וְסָפֻן – וחיפה1 תקרה זו בָּאֶרֶז מִמַּעַל – מלמעלה2 באופן שעַל הַצְּלָעֹת של הנסרים3אֲשֶׁר היו עַל הָעַמּוּדִים הניח אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה נסרים4, חֲמִשָּׁה עָשָׂר נסרים הַטּוּר – בכל טור5:
1. ביאורי הגר״א.
2. רש״י.
3. רד״ק, רלב״ג, מצודת ציון, מלבי״ם.
4. מצודת דוד.
5. רד״ק.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
ושקופים שלשה טורים – ועוד עשה קרוי אצל שלשה טורים הנסרים ושלשת טורי השקופים, כי רוחב של חמשה עשר נסרים לא קירה את הבית בכל ארכו, שהוא מאה אמה. ועשה אצלו לקרות הבית קרוי של נסרים קטנים, נתונים על מרישין קטנים הנתונים מטור כרותות ארזים אל טור, שלשה מרישין זה אצל זה, ושקופין משני צדיהן, כעין משקוף שהדלת שוקף בו. ועל אותן שקופין, ראשי הנסרים הקטנים נתונים בו. ארכן של נסרים קטנים כנגד רחבן של נסרים גדולים שנתן תחלה.
ומחזה אל מחזה – ראשי נסרים של שקוף זה למול ראשי נסרים של זה.
מחזה – לשון קצה. ומנחם כן פותרו. וחברו: אל מחוז חפצם (תהלים ק״ז:ל׳). וכל חזית שבלשון משנה כך הוא, בסדר מערכת התמיד (בבלי תמיד כ״ט.): וכן הוא עושה חזית מבחוץ, בפרק השותפין בבבא בתרא (בבלי ב״ב ב׳.).
ויונתן אף הוא תרגמו: זוי לקביל זוי, אבל: שקופים אטומים (מלכים א ו׳:ד׳) וכן: רבועים שקף (מלכים א ז׳:ה׳), כולם תרגם: כלונסא.
There were three rows of windows. He also made another covering near the three rows of boards and the three rows of lintels,1 because the width of fifteen boards did not cover the house in its entire length which was one hundred amohs. And he made near it to cover the house, a covering of small boards placed on small beams which were left (should read "placed") from one row of [the long] cut beams to the other, three small beams one next to (should read "at the end of") the other, and lintels on both their sides, similar to a lintel against which the door strikes. And on those lintels the ends of the small boards were placed, the length of the small boards opposite the width of the larger boards which he installed first.
And each window faced the other window. The ends of the boards of this lintel were opposite (the ends of) the boards of this one (lintel).
Window. An expression of "an edge," and so did Menachem interpret it and he related it to, "to their desired boundary [מחוז],"2 and every "חזית" in the language of the Mishnah is thus, [as] in the order of arranging the daily sacrifice,3 and also "he should made (a ledge) from the outside," in the chapter of "The Partners" in [Maseches] Bava Basra.4 [Targum] Yonatan also, rendered this, "a projection opposite a projection," but "שקופים אטומים"5 and likewise, "רבועים שקף,"6 he translated them all "beams."
1. According to Rashi שקפים are lintels. But Radak's opinion is that שקפים were look-out windows, as in 6:4 above.
2. Tehillim 107:30.
3. See Mishna Tamid 2:4.
4. 2a.
5. Above 6:4.
6. Below v. 5.
ושקופים שלשה טורים – חלונים היו של ג׳ עמודים שקורין פויי״ץ כך היה לכותל אחד ג׳ פעמים ג׳ עמודים בטור אחד.
ומחזה אל מחזה – ולכותל אחד מנגד היה כמו כן ושלשה טורים אילו של ג׳ עמודים.
ושקופים שלשה טורים – חלונות עשה בבית הזה, וקראם שקופים לפי שאדם משקיף מהם, כמו שאמר: וישקף אבימלך בעד החלון (בראשית כ״ו:ח׳).
ומה שאמר: מחזה אל מחזה – מראה כנגד מראה, כלומר כי החלונות היו בשלשה הכותלים, וזהו שאמר: שלש פעמים, והיו חלון כנגד חלון, וזהו: מחזה אל מחזה.
ויונתן תרגם: וכלונסא תלתא סידרין, זוי לקבל זוי תלת זמנין. ובדברי רז״ל: ומודלה על גבי כלונסות, והם בדים ארוכים כמין קנה של רומח. וזוי – כמו: זוית.
ושקופים שלשה טורים – חלונות היו בבית למעלה בעליות שלשה טורים לכל צד טור שהיה חלוק הבית לגובהו לשלש,א מן הקרקע ועד העליה הראשונה חלק אחד, ומן העליה הראשונה ועד השניה חלק אחד, ומהשנייה עד השלישית חלק אחד, ומהשלישית עד התקרה חלק אחד, מגיע לכל חלק שבע אמות ומחצה. לכל עלייה ועלייה היה טור אחד של חלונות מן המערב למזרח צפון ודרום, וכן היו נמי מזרח ומערב.
ומחזה אל מחזה שלש פעמים – מחיצה מבדלת בין טור התחתון לתיכון ובין התיכון לעליון, והמחיצה קורא מחזה.
א. כן בכ״י פריס 217. בכ״י לייפציג 41, לונדון 24896, פריס 218: ״לשליש״.
ושקופים שלשה טורים – הם הצלעות שזכר כי הם היו בדמות משקוף עם העמודים והוא מבואר שלא היו כי אם שלשה טורים מאלו על ארבעת טורי העמודים.
מחזה אל מחזה שלש פעמים – רוצה לומר: הפתח שהיה נכח פתח אחר כנגדו וזה הענין היה בזה הבית שלש פעמים כי שלש פתחים היו בכל אחד מצדי הארץ זה כנגד זה והנה קרא הפתח מחזה כי שם יראה האדם מה שבחוץ.
וזכר עוד ושקופים ג׳ טורים ומחזה אל מחזה ג׳ פעמים, להגיד שעשה בבית חלונות להכנס שם הרוח, וקראם שקופים לפי שהאדם ישקיף מהם, ושאותם החלונות היו שלשה טורים כפי טורי העמודים, והיו החלונות מצד אחד מהבית וחלונות מהצד האחר, באופן שהיו מכוונים אלו נגד אלו, וזהו אמרו מחזה מול מחזה, שהם החלונות אשר יראו ויחזהו מהם, והיה זה ג׳ פעמים, ר״ל בשלשה הטורים אשר זכר. ואפשר לפרש ג׳ טורים, שהיו בין חלון לחלון ג׳ טורים נסרי ארז, ולפי שהיו החלונות בג׳ הכותלים מהבית, אמר בהם שלש פעמים. והרלב״ג פירש ושקופים, על הצלעות שזכר, כי הם כדמות משקוף עם העמודים ולא נתיישב אצלי:
ושקפים – חלונות אשר ישקיפו ויביטו דרך שם.
ומחזה – אף הוא ענין חלון, אשר יחזו ויראו דרך בה.
ושקפים שלשה טורים – בהכתלים שעמדו באורך הבית, עשו שלשה שורות חלונות, זה למעלה מזה, בקומת הכותל.
ומחזה אל מחזה – כי בהכותל שמזה ומזה עשו שלשה שורות חלונות, ואמר שהחלונות היו מכוונות זו מול זו, רצה לומר: החלונות מכותל מזה, מול החלונות מכותל מזה.
שלש פעמים – רצה לומר: כן היה בכל שלשת הטורים.
ושקופים הנה משני צדדי האורך היה בנין של אבני גזית (כמ״ש למטה) והיה שם חלונות להכניס האויר, והיה שלשה טורים ר״ל ג׳ חלונות זה ע״ז בגובה וכן היה שלשה בצד הארך זה אצל זה, והיה מחזה אל מחזה – ר״ל חלונות של צד הארך מזה מכוונים נגד חלונות של צד הארך השני וזה היה שלש פעמים, כי כן היה בכל חלוקה שארך הבית נחלק לשלשה כנ״ל, ובכ״א היה שלשה טורי חלונות וזה היה בשני צדדי הארך.
ושקפים וגו׳ – ובין שלשה חללי ארבעה טורי העמודים היו חדרים זה לפנים מזה, ולהאיר להם היו בקירות שבין עמוד לעמוד חלונות זה לנגד זה אחד בקיר החיצון, ואחד בקיר השני ואחד בשלישי, והרביעי היה כולו סגור, ומן המקרא לא נוכל להוכיח, רק י״ל שקירות הבית מבחוץ היו שלמים, והחלונות היו פתוחות לחצרות מבפנים, וכן הפתחים; ותיבות ומחזה אל מחזה ר״ל חלון כנגד חלון ופתח כנגד פתח שבפתוח אחד מהם יוכל אדם להביט בחלון ובפתח שכנגדו.
וּשְׁקֻפִים – וחלונות1 עשה בקירות הבית בשְׁלֹשָׁה טוּרִים – שורות2, וּמֶחֱזָה – ושורת3 חלונות4אֶל מול מֶחֱזָה – שורת חלונות שבכותל ממולו5שָׁלֹשׁ פְּעָמִים – בכל שלושת הטורים6:
וכל הפתחים והמזוזות – שסתם מקירת מלכים עשוי פתחים פתחים מפני האויר, ולכך קראו בית יער, שדומה ליער.
רבועים שקף – תרגם יונתן: מרבעין וחפן כלנסא. ומחופין היו הפתחים בנסרים דקין. רבועין היו כשאר פתחי בתים, ולא עשויין כיפה כעין פתחי אולם.
ומול מחזה – ומול של מחזה מיסב לקראת מחזה האחרת, ראש הנסר לקראת ראש הנסר, שלש פעמים בכל תקרה ותקרה, ואיני יודע האיך.
And all the entrances and doorposts. Because, generally, a king's [summer] home is made with many entrances because of the air, and it was therefore called "a forest house" because it was like a forest.
Were square as was the window. [Targum] Yonatan translated, "square and covered the beams," [i.e.,] the entrances were covered with thin boards, that were square as other entrances of houses, and they were not made with a curved arch similar to the entrances of a great hall.
And each window faced [the other window]. And the front of one edge was installed facing the other edge. The top of the board was towards the top of the other board, three times for each beam, but I do not know how.
וכל הפתחים והמזוזות רבועים שקף – כמו פתחים שלנו ולא כעיןא של מזוזות חמישית הנזכר למעלה.
ומול מחזה אל מחזה שלש פעמים – אויר פתח נגד אויר פתח כעיניין הזה נחלק הבית לשלשה נמצא בכל כותל וכותל שלשה פתחים.
א. כך תיקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״כאין״.
וכל הפתחים והמזוזות רבעים שקף – הפתחים היו מרובעים, לא שהיו עשויים מלמעלה כמין כפה. וכן מזוזות השערים היו מרובעים ולא עגולים.
שקף – ויש לפרש שקף כמו: משקוף, כי המשקוף שעל הפתחים היה גם כן מרובע, והמשקוף הוא חלון שעושין על הפתח להשקיף ממנו מי שקורא בשער, והחלון ההוא היה עשוי מחזה מולמחזה שלש פעמים כמו שפירשנו (רד״ק מלכים א ז׳:ד׳).
וכל הפתחים והמזוזות רבועים שקף – הבית התיכון היו לו פתחין שהיו נכנסין בו והמזוזות שלהן היו מרובעות עמודים עשוין טטרגון.
ומול מחזה אל מחזה שלש פעמים – אילו החלונות שבעליונה, שהיתה מחיצה מפסקת בגובה הבית, והיו החלונות שלשה טורים זה על גבי זה, לכל עלייה טור אחד.
וכל הפתחים והמזוזות רבועים – רוצה לומר: שהפתחים האלו היו בדמות מרובע וזה כי השקף שהיה עליהם עם העמודים אשר משתי קצותיו משימים הפתח בצורת רבוע שלשים אמה לכל רוח ובזה התבאר שמול מחזה אל מחזה על פני רחב הבית שהיה זה שלשה פעמים בבית ההוא היה הכל נמשך בזה הרבוע עם השקופים שעליו והנה היה זה הבית נחלק לשלשה חלקים שוים, זהו מה שנרא׳ לי בפירוש צורת זה הבית והוא מסכים מאד ללשון שבא בזה והנה לא ראינו בו פירוש יאות לזה.
וכל הפתחים והמזוזות רבעים שקף ומול מחזה אל מחזה ג׳ פעמי׳, להגיד שהפתחי׳ והחלונו׳ כלם שקרא מזוזות היו בדמות מרובע לא עגול וכדורי, וההשקפה אשר היה לכל אחד מהם היתה מרובעת לא כדוריית, ובאותו רבוע היו מכוונים בנכח מחזה מול מחזה כל השלש פעמים, כי כלם היו נעשות בצורה שוה ומתדמה מהרבוע אשר זכר:
והמזוזות – חילופים רבים יש בספרים אמנם כפי המסורת דפרשת בא משפטו להיות מלא וא״ו קדמאה וחסר וא״ו בתראה.
שקף – חלון.
וכל הפתחים – חללי הפתחים שפתחו בהכתלים ההם היו מרובעים, כי המשקופים היו מיושרים, לא עגולים.
והמזוזות – הם עמודי המזוזות, היו מרובעים בני ארבע צלעות, כדרך רוב המזוזות.
שקף – גם חלון הקטן העשוי ממעל להפתח, היתה רבוע.
ומול מחזה אל מחזה – כמו ומחזה אל מול מחזה, ורצה לומר: החלון שבעבר הזה היה מול החלון שבעבר מזה.
שלש פעמים – יתכן שהיו שלשה פתחים בכותל מזה, ושלשה בכותל מזה, והחלון מלמעלן, וכל השלשה היו זה מול זה, והיה אם כן בכל חלק שבחלק העמודים, פתח אחד מזה, ופתח אחד מזה.
וכל הפתחים הפתחים היו בצד רוחב הבית משני צדדי הרוחב בין סדרי העמודים, והיה רבעים שקף שהיה משקוף ע״ג משקוף, כי היה שלשה חלונות על הפתחים, עד שהיה השקף ארבעה, דהיינו משקיף א׳ של הפתח, וג׳ של ג׳ החלונות, וכן היה מחזה אל מחזה שהיו הפתחים והחלונות שעליהם מכוונים זה מול זה בטורי העמודים אשר בארך הבית ביושר, והיה שלש פעמים שהיה שלשה פתחים בכל טור.
וכל הפתחים – המשקוף שלהם בן ארבע זויות.
שקף – כמו שפירשתי למעלה (ו׳:ד׳)שקפים, דלתות, המזוזות והמשקוף היו רבועים כמעשה הדלתות, או רוצה לומר במקום שהדלת שוקפת כלו׳ חובטת עליהן, ולא בני ה׳ זויות כמו בפתח הדביר (ו׳:ל״א).
וְכָל חללי1הַפְּתָחִים וְעמודי2הַמְּזוּזוֹת רְבֻעִים שָׁקֶף – היו בצורת מרובעים ולא היו מעוגלים בצורת כיפה3 ממשקופם4 למעלה, וּמוּל מֶחֱזָה – ושורת חלונות אֶל מֶחֱזָה – החלון שבעבר הזה אל מול החלון שבעבר מזה5שָׁלֹשׁ פְּעָמִים – בכל שלושת הטורים6:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. רש״י.
4. רד״ק.
5. מצודת דוד, וראה הערות בפסוק הקודם.
6. רד״ק.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
And he made the hall of pillars: its length was fifty cubits, and its breadth thirty cubits; and a hall before them, and pillars and thick beams before them.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
ואת אולם העמודים – אולם עשה לפני העמודים האלה, מבוא לבית.
חמשים אמה ארכו – לרחבו של בית שהיה חמשים אמה, ושלשים רחבו – לפני אורך משך הבית, אלא שלעולם המדה יתירה קרויה אורך, והקצרה קרויה רוחב.
ואולם על פניהם – אולם גבוה עשה על כל הבית.
ועמודים ועב על פניהם – ועל כרותות ארזים שעל העמודים התחתונים הציב על עמודים אחרים, ומרישין מעמוד לעמוד. העמודים – לארוג בהן צלעות מזה לזה, והעבים – לקירוי העלייה. עב היא מריש, כמו ששנינו: והעבים אלו המרישין.
An entrance hall of columns. He made an entrance before these columns as an entrance to the house. Its length was fifty amohs along the width of the house, which was fifty amohs, and thirty amohs its width before the extent of the length of the house, only that the longer measurement is always called the length and the shorter one is called the width.1
There was [another] entrance hall above them. He made a high entrance [around] the entire house.
And columns and support beams upon them. And on the cut beams of cedar which were on the lower columns he erected on (should read "additional") columns and beams from column to column, the columns to connect boards from one to another, and the beams for the ceiling. "עב" is a beam [=מריש], as we learned, "And the עבים, these are the beams."2
1. I.e., "length" and "width" are relative to the structure being described. See Rashi 6:3 above.
2. Maseches Bava Kamma 67a.
ואת אולם העמודים עשה – אולם עשה לפני העמודים האלה לפני מבוא הבית.
חמשים אמה ארכו – לרוחבו של בית שהיה חמשים אמה
ושלשים אמה רחבו – לפני משך אורך הבית אלא שלעולם המידה היתירה קרויה אורך והקצרה קרויה רוחב.
ואולם על פניהם – זה אולם על אולם.
ועב – זה הכותרת.
ואת אולם העמודים – האולם הוא הנקרא בית שער, וקירויו עשוי כמין כפה. וסמך האולם אל העמודים כי הבית היה בנוי על ארבעה עמודים כמו שזכר, ואמר כי זה האולם היה על פני העמודים, וזהו שאמר: ואולם על פניהם. ועוד היו עמודים אחרים על פניהם, ועוד עב על פניהם.
ועב – הוא עץ עב וגדול, הוא הנקרא מריש בדברי רז״ל. ואמרו: והעבים (יחזקאל מ״א:כ״ו) – אלו המרישים.
ואת אולםאהעמודים עשה – לפני יער הלבנון, עוד עשה אולם אחר על העמודים כמו שעשה בית יער הלבנון והיה ארכו חמשים אמה ורחבו שלשים אמה, ועוד עשה אולם אחר על פניהם.
ועמודים – שהיה מקרה עליהם.
ועב על פניהם – נסרים עבים היו מסומרים על העמודים.
א. כן בכ״י לונדון 24896, פריס 218, וכן בפסוק. בכ״י לייפציג 41, פריס 217: ״האולם״.
ואת אולם העמודים עשה חמשים אמה ארכו ושלשים אמה רחבו – והנה זה האולם לפי מה שאחשוב היה ארכו לרחב בית יער הלבנון שזכרנו וגם הוא היה מרובע באופן רבוע החלקים האחרים שזכרנו כי הוא היה סמוך לעמודים ולזה היה גבהו כגבהם.
ואולם על פניהם וגו׳ – רוצה לומר: שעל פני העמודים והוא אצל מקום הפתחים הנזכרים היה כמין אולם והיו בו עמודים וכרותות ארז עבה היתה על פניהם ואלו העמודים אחשב שהם של ארז ואע״פ שהיה האולם בנין כמו שנראה מהנזכר אחר זה.
וספר הכתוב שעוד עשה שמה בבית יער הלבנון אולם אחד, והוא הנקרא בית שער, והיה ארכו לרוחב הבית, ולכן היה חמשים אמה ארכו כרחב הבית אשר זכר, ושלשים אמה רחבו, וגבהו אין ספק שיהיה כגובה הבית ואם לא נזכר. ואמנם אמרו ואולם על פניהם ועמודים ועב על פניהם, הוא להודיע תבנית האולם הנזכר, כי לפי שאמר בו לבד ארכו ורחבו, ולא ידענו אם היה סמוך לבית אם לא ואם היה על עמודים בבית, ולזה אמר עליו ואולם על פניהם, רוצה לומר והאולם הנזכר היה על פני הפתחים שזכר מהבית הגדול, כי היה סמוך אליהם, ועמודים ועב, ר״ל והיה לאולם הנזכר עמודים ועב שהוא עץ עב וגדול ונקרא בדברי חז״ל (תענית שם) מריש, העמודים והעב היו על פניהם, ר״ל על פני עמודי הבית ופתחיה:
ועמדים ועב על פניהם – זהו אחד מן י״א חסרים.
ואת אולם העמודים – לבית יער הלבנון, עשה אולם עומד על עמודי ארזים, יהיה ארכו חמשים אמה ורחבו שלשים אמה.
ואולם על פניהם – יבאר מקום עמוד האולם, ואמר שעמוד נסמך לבית היער לפני פתחים, וכדרך בית שער, ועמד ארכו לאורך הבית, להיות מול כל שלשת הפתחים שבשלשת חלקי הבית, [ולזה אמר על פניהם, כי היו לפני שלשתן ועיין בתחילת קונטרס בנין הבית ובצורה].
ועמודים ועב על פניהם – לפני פתחי האולם הזה, עמדו עמודים תקועים בארץ, וממעל להם עץ עב לחברם יחד, לבל יהיו זזים ממקומם והיה עשוי לנוי ולפאר, או להיות כעין מחיצה ולשמירה.
ואת אולם לפני העמודים עשה אולם, והיה חמשים אמה ארכו לעומת רוחב בית יער הלבנון,
ושלשים אמה רחבו נמשך לארך הבית ואולם על פניהם לפני הבית והאולם היה עוד אולם ולפני האולם השני היו עמודים ועב על פניהם היינו מריש שהוא עץ עב כמ״ש חז״ל העבים הם המרישים.
ואולם על פניהם – על פני עמודי האולם הראשון היה אולם אחר עומד על עמודים, ועל אלה העמודים נתן עב, גג עשוי קורות עבות, ומצאנו בגמרא (בבא קמא ס״ז.) צלעות הבית (פסוק ג׳) הן המלטטין והעובים אלו המרישות, ופירש הערוך מלטם (כך גרסתו) נדבך, מריש קורה.
וְכמבוא לבית1 עשה אֵת אוּלָם הָעַמּוּדִים שהיה ממוקם לפני העמודים2, ועָשָׂה אותו חֲמִשִּׁים אַמָּה אָרְכּוֹ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה רָחְבּוֹ, וְבנוסף עשה אוּלָם עַל פְּנֵיהֶם גבוה על כל הבית3, וְעוד עַמֻּדִים אחרים4וְעָב – ועץ עבה בשם מריש5עַל פְּנֵיהֶם – עליהם6:
1. רש״י.
2. רש״י, מלבי״ם. ומצודת דוד מפרש עומד על עמודי ארזים.
3. רש״י.
4. רש״י.
5. מלבי״ם. דהיינו קורה רחבה.
6. רש״י.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
ואולם הכסא – ואולמא לאתקנא תמן כורסי בית דינא דדאין תמן פרוסדא לבית דינא עביד. פרוסדא – לשון פרוזדור.
וספון בארז – מחופה קרקע הרצפה בארזים.
מהקרקע – תרגם יונתן: מן אושיא עד אושיא – מיסוד כותל זה ועד יסוד כותל זה.
And an entrance hall for the throne. [Targum Yonatan rendered,] "And an entrance hall to set the throne of judgment to judge there, he made a vestibule [פרוסדא] for the house of judgment."1 פרוסדא2 is an expression meaning "vestibule."
He covered the floor with cedar. The earthen floor was covered with cedar.
From one side of the foundation. [Targum] Yonatan rendered "from foundation to foundation,"3 from the base of this wall to the base of the other wall.
1. According to Rashi who quotes Targum Yonatan, there were two areas set aside, one for the throne of judgment and another for the house of judgment. Alternatively, they are one and the same (Radak).
2. In Mishna Avos 4:21 "פרוזדור" is defined as "vestibule."
3. קרקע generally means "ground" or floor."
ואולם הכסא – שם היו יושבין סנהדרין. ואולם המשפט, שם שופט המלך כל עם ישראל.
וספון בארז מהקרקע עד הקרקע – מריצפה התחתונה של אולם התחתון עד ריצפה התחתונה של אולם שעל גביו.
וגם ראיתי בפתרוני רבנא שלמה זצ״ל: וספון בארז – מחופה קרקע הריצפה בארזים.
מן קרקע עד הקרקע – תירגם יונתן מן אושיא עד אושיא, מיסוד כותל זה עד יסוד כותל זה.
ואולם הכסא – סמך האולם אל הכסא כי לא היה שם אלא כסא המשפט, אומר כי עשה אולם לבית המשפט, ושם היה הכסא שהיה יושב בו ושופט הבאים לפניו במשפט. ומה שאמר אחר כך: אולם המשפט – הוא כפל דבר.
או פירושו: כי לאותו אולם שהיה בו כסא, עשה אולם אחר לפניו, הוא הנקרא אולם המשפט, שהיה בית שער לבית המשפט. וכן נראה דעת המתרגם שתרגם: אולמא לאתקנא תמן כורסיא בית דינא דדאין תמן פורסדא לבית דינא עביד, ופירוש פורסדא – בית שער, כמו שאמרו: התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין נאין, ויש נוסחאות פרוסדור בסמ״ך.
מהקרקע עד הקרקע – תרגום יונתן: מאושיא ועד אושיא, ר״ל מיסוד כותל זה לכותל זה שכנגדו, כלומר כל הרצפה היתה מכוסה בנסרים של ארז.
ואולם הכסא אשר ישפט שם אולם המשפט עשה – עשה אולם אחד שהעמיד שם כסאו שהיה יושב בו ושופט והיה נקרא אולם המשפט, ואולם ייקרא בית שאינו מוקף מחיצות סביב ודומה לאכסדרה.
וספון בארז מהקרקע ועד הקרקע – מחופה היה כל הקרקע בנסרים של ארז, ומן הקרקע של דרום ועד הקרקע של צפון וכן מן המזרח למערב הכל היה הקרקע מכוסה בארז, כמו שאדם רוצף הרצפה באבנים כך רצפה בנסרים של ארז.
ואולם הכסא אשר ישפט שם – ובמקום אחר יהיה הגמר דין והוא הנקרא אולם המשפט או יהיה הכל ענין אחד ר״ל כי אולם הכסא אשר ישפט שם הוא אולם המשפט או יהיה הראשון תואר הוא הכסא אשר ישפט שם ר״ל כי ממנו יכנהו לאולם המשפט כמו שתרגם יונתן.
וספון בארז מן הקרקע ועד הקרקע – רוצה לומר: על פני כל הקרקע אולם המשפט מיסוד כותל זה עד יסוד כותל זה שכנגדו.
ואמנם אמרו ואולם הכסא אשר ישפט שם אולם המשפט עשה וגומר, כתבו המפרשים שסמך האולם לכסא, לפי שבאותו אולם לא היה כי אם כסא המשפט ששם היה שלמה יושב ודן את בני אדם הבאים לפניו למשפט, ויהיה אמרו ואולם הכסא וגו׳ כאלו אמר ואולם אחר שהיה בו הכסא אשר ישפט שם, והוא הנקרא אולם המשפט שעשה שלמה, והיה אם כן אולם אחד בלבד הנזכר בכתוב הזה. ואחרים אמרו ששני אולמים היו שמה, האחד אולם המשפט שהיה בו הכסא, ואולם אחר שהיה לפניו שהוא היה בית שער לאולם המשפט, וכן נראה מדעת המתרגם, שתרגם ואולמא לאתקנא תמן כורסיה בית דינא דדאין תמן פרוסדא לבית דינא עבד, והא על דרך מה שאחז״ל (משנה אבות ד׳:ט״ז) התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין. ואמרו מהקרקע ועד הקרקע, פירשו מן יסוד כותל זה לכותל זה שכנגדו, כלומר שכל הרצפה היתה מכוסה בנסרים של ארז. והאולם או אולמים האלה נראה לי שלא היו בבית יער הלבנון כי אם בבית המלך אשר בציון, ואם כן אחרי שזכר בנין בית יער הלבנון חזר לספר ענין בית המלך, והתחיל מאולם המשפט לפי שהיה בבית המלך בתחלת הבית, כדי שהעם שיבאו למשפט לא יעברו בבית המלך אבל יכנסו מיד לאולם המשפט.
ואולם הכסא – רצה לומר: אל האולם אשר עמד בו הכסא, אשר ישב עליו לשפוט שם, אל האולם הזה עשה עוד חוצה לו אולם המשפט, שיעמדו שם הבאים למשפט, עד אשר יקראו לבוא לפני המלך.
וספן בארז – כיסה הרצפה בנסרי ארז.
מהקרקע עד הקרקע – רצה לומר: מקרקעית כותל זה, עד קרקעית כותל שממולו.
ואולם ולפני העמודים היה אולם אחר שבו עמד כסא המשפט ששם שפט המלך בעצמו בענינים גדולים, וגם אולם המשפט עשה ששם ישבו הסנהדרין ושם עמדו הבע״ד והיה לפני אולם הכסא,
וספון ורצפת האולם היה מכוסה בארזים מהקרקע ועד הקרקע ר״ל מקצה לקצה.
מהקרקע עד הקרקע – משמי קורה עד לארץ, ונקראו שניהם קרקע משרש רקע באות נוספת, לפי שבבית ועליה על גביו הקורות שבנתים הם גג לבית וקרקע לעליה, וכן בלשון איטלקי Solaio וכן בלשון אשכנז Boden.
וְלפני העמודים1 היה אוּלָם בו היה הַכִּסֵּא עליו ישב שלמה אֲשֶׁר יִשְׁפָּט שָׁם המלך בעצמו בדברים גדולים2, ולפניו היה אֻלָם הַמִּשְׁפָּט שעָשָׂה ושם ישבו בעלי הדין והסנהדרין3, וְסָפוּן – וחיפה4בָּאֶרֶז מֵהַקַּרְקַע עַד הַקַּרְקָע – את כל הרצפה5:
1. מצודת דוד רד״ק ורש״י מפרשים שהיה אולם לפני האולם של הכסא והוא נקרא ״אולם הכסא״, ובו היו ממתינים המוזמנים למשפט, והיה את אולם המשפט שבו היה הכסא ושם התקיים המשפט. והמלבי״ם סובר שהיה אולם הכסא שבו היה הכסא והמלך היה דן בדברים גדולים, ולפניו היה אולם המשפט שבו היו הסנהדרין שופטים את העם.
2. מלבי״ם.
3. מלבי״ם. ומצודת דוד פירש שהאולם שימש כאולם המתנה למתדיינים.
4. רש״י.
5. רש״י, רד״ק, רלב״ג.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
And his house where he would dwell, in the other court, within the hall, was of the same construction. He also made a house like this hall for Pharaoh's daughter, whom Solomon had taken as a wife.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
His house where he dwelt. A complete residence to eat and sleep there.
From within the entrance hall. Inward from the entrance hall of the house of the Forest of Lebanon.
And the house which he intended to build. He planned to make a house for Pharaoh's daughter.1
Like this entrance hall. Like the work of this entrance hall.
1. Alternatively, Shelomo actually constructed a house for Pharaoh's daughter (Targum).
וביתו אשר ישב שם – דירה גמורה לאכול שם ולשכב שם, בחצר האחרת בנה לו אולם לפני הבית ואותו האולם היה בנוי כמעשה האולם שלפני בית יער הלבנון.
ובית יעשה לבת פרעה – יעלה בלבו לעשות בית לבת פרעה.
כאולם הזה – כמעשה האולם הזה.
וביתו אשר ישב שם – הוא הבית שאמר למעלה: ואת ביתו בנה שלמה שלש עשרה שנה (מלכים א ז׳:א׳), ואומר כי החצר האחרת שהיתה לבית הזה, והיא החצר שהיתה מבפנים לאולם, היתה עשויה כמעשה אולם המשפט שזכר, וכן הבית שעשהלבת פרעה עשה ג״כ במעשה האולם הזה.
וביתו אשר ישב שם – שהיה רגיל לישב שם.
חצר אחרת – עשה מבית לאולם – בפנים לאולם הזה עשה בית שהיה המלך יושב בו.
כמעשה הזה היה – כמו שהיה האולם עשוי בעמודים ובנסרים של ארז כך היה גם אותו הבית.
ובית יעשה לבת פרעה כאולם הזה – כענין זה האולם עשה בית אחר שהושיב שם בת פרעה, שמפני שהיתה חשובה לו יותר מכל נשיו עשה לה בית בפני עצמה.
וביתו אשר ישב שם חצר האחרת מבית לאולם – רוצה לומר: הוא החצר האחרת שהיא מבפני׳ לאולם אשר בנה שם ביתו שישב שם תמיד ויאכל וישתה וישכב בו הנה היה נעשה כמעשה הזה ר״ל שהיה ספון בארז כל הקרקע אשר שם.
ובית יעשה לבת פרעה – רוצה לומר: וכן הבית שהיה עושה לבת פרעה היה מעשהו כמעשה האולם הזה והוא אולם המשפט שהיה כל קרקעו ספון בארז.
ועליו אמר וביתו אשר ישב שם חצר האחרת מבית לאולם כמעשה הזה היה, רוצה לומר שכל בית המלך שהיה אחרי האולם הנזכר היה כלו ספון ארז כמעשה האולם, וגם כן הבית אשר עשה לבת פרעה היה כמעשה האולם הזה אשר זכר:
וביתו אשר ישב שם – רצה לומר: מקום מושבו בקביעות.
חצר האחרת – אשר עמדה בחצר האחרת, מבפנים לאולם המשפט, בדרך הכניסה מן החוץ אל מקום בתי המלוכה.
כמעשה הזה היה – כמעשה אולם המשפט, ספון בארז כמותו.
ובית יעשה – הבית אשר עשה לבת פרעה, היה גם כן כאולם המשפט.
וביתו אשר ישב שם ועוד היה שם בית המלך שהיה מיוחד למושבו ודירתו לאכול ולשתות והוא הבית שנזכר בריש הסימן,
וגם חצר האחרת ר״ל החצר שלפני בית המלך.
מבית לאולם ר״ל בית המלך והחצר שלפניו היה מבית לאולם ופנימי לו והיה ג״כ כמעשה האולמים הנאמרים, ולפ״ז היה שם שמונה חלוקות, בית המלך ולפניו חצר הגדולה שלו ולפניו בית יער הלבנון ולפניו אולם העמודים ועוד אולם לפניו ולפני כולם עמודים ועב על פניהם ולפניו כסא המשפט, ולפניו אולם המשפט.
ובית יעשה – ואחרי גמר הבנינים התחיל לעשות בית לבת פרעה ג״כ בתבנית האולם הזה.
אשר ישב שם – בית מושבו, וחצר היתה בין הבית החצון הפתוח לעם ובית מושב שלמה, וחצר אחרת (לפי הסברא) בין בית מושב שלמה ובית בת פרעה, ושלשת הבתים עשוים מעשה אחד ד׳ טורי עמודים וביניהם חדרים וחלונות ופתחים כמו שפירשתי בפ׳ ד׳.
וּבֵיתוֹ הקבוע1אֲשֶׁר יֵשֶׁב – יאכל וישן2שָׁם עמד בחָצֵר הָאַחֶרֶת3מִבֵּית – מבפנים4לָאוּלָם בית היער5כַּמַּעֲשֶׂה הַזֶּה שחיפה את הרצפה בארזים6הָיָה בביתו, וּכמו כן הבַיִת אשר יַעֲשֶׂה לְבַת פַּרְעֹה אֲשֶׁר לָקַח שְׁלֹמֹה נעשה כָּאוּלָם הַזֶּה – בתבנית דומה7 ומחופה ארז8:
1. מצודת דוד, הנזכר בראש הפרק, רד״ק, מלבי״ם.
2. רש״י, רלב״ג, מלבי״ם.
3. מצודת דוד ורד״ק מפרש שלבית הזה היה חצר אחרת.
4. רש״י, רד״ק, מצודת דוד, ביאורי הגר״א.
5. רש״י. וי״א אולם המשפט, רלב״ג, מצודת דוד, ביאורי הגר״א. והמלבי״ם מסביר את החלוקה שהיתה כדלקמן: אולם המשפט ואחריו כסא המשפט ואחריו עמודים ואחריהם אולם ואחריו אולם העמודים ואחריו בית יער הלבנון ואחריו חצר הגדולה ואחריה בית המלך ובסה״כ שמונה חלקים.
6. רש״י, רלב״ג, מצודת דוד.
7. מלבי״ם.
8. רלב״ג.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
All these were of costly stones, according to the measures of hewn stones, sawed with saws, within and without, from the foundation to the coping, and so on the outside to the great court.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
ומחוץ – לצד החוץ היה כל משך הקירות באבנים הללו עד החצר הגדולה.
All these [structures] were of heavy stones. All these stones were made heavy.1
According to the dimensions of standard cut stones. According to the measures of cut stone, [i.e.,] theyhad one [standard] size for cut stone [for buildings] in that country,
From the foundation to the ceiling. This building in height was made of these cut stones from the foundation until the highest beam.
From the foundation. [ממסד is] an expression [meaning] foundation [=יסוד].
The ceiling. The highest beam, as in, "My right hand had spanned [טפחה] the heavens."2
And from the outside. On the outside, the entire length of the walls until the great court, were of these stones.
1. Alternatively, "precious stones" (Targum).
2. Yehsayahu 48:13.
כל אלה – כל הבתים האלה עשויין אבנים כבידות.
כמידת גזית – כמדת אבני גזית, מידה אחת היתה לאבני גזית במדינה.
וממסד עד הטפחות – בגובה היה הביניין הזה עשוי באבני גזית האלה מן היסוד עד שמי קורה.
ממסד – לשון יסוד.
הטפחות – שמי קורה כמו וימיני טפחה שמים (ישעיהו מ״ח:י״ג).
ומחוץ – לצד החוץ, כל משך הקירות היתה באבנים הללו עד החצר הגדולה.
מגוררת במגירה – לימ״א בלעז.
כל אלה – כל אלה הבתים שזכר שבנה, בית י״י, וביתו, ובית המשפט, בית בת פרעה, וחצרותיהם, כלם היו בנויים באבנים יקרות, כלומר טובות ממחצב, כמו שפירשנו למעלה (רד״ק מלכים א ה׳:ל״א).
במדות גזית – אבן גזית היה ידוע מדתו ביניהם, כמו בימי רז״ל שהיה מדת גזית חמשה טפחים.
מגררות במגרה – מגרה הוא המישור, שהיו פני האבנים חלקות וישרות יותר כשהיו מגררות במגרה ממה שהיו אם היו נפסלות במקבות.
ופי׳ מבית ומחוץ – כי שני הפנים היו מגוררות.
וממסד עד הטפחות – והיו שם אבנים ישרות וחלקות כן מן היסוד עד שמי קורה, ונקרא מקום הנחת הקורות טפחים, כי האבנים שמניחין ראשי הקורות עליהם יוצאים חוץ לכותל כמדת טפח.
ומחוץ – ותכונת הבנין היה גם כן מחוץ לבית עד החצר הגדולה, אבל החצר הגדולה היה בנין אחר כמו שאמר באבנים: שלשה טורים, וטור כרותות ארזים (מלכים א ז׳:י״ב).
כל אלה היו אבנים יקרות – שאפילו אילו שהיו עשוין מעצים היו להם יסודות וכתלים מאבנים טובות, והיו אבנים יקרות עשויות במדות גזית, והיו מגוררות במגרה של ברזל בין מבפנים בין מבחוץ, דהינו שני צדדין של אבן היו עשוין בגזית.
וממסד עד הטפחות – מיסוד הטפחות עד שמי קורה.
כל אלה אבנים יקרות כמדות גזית – הנה היתה מדת אבן גזית מוגבלת וידועה אצלם.
מגוררות במגרה מבית ומחוץ – רוצה לומר: שהאבנים האלה להחליקם יותר היו מגוררות במגרה והוא חרב פגום מאד שיר״א בלעז כי הוא ישאיר האבן חלקה מאד ושלמה והיה זה באלו האבנים בשני שטחיהם הנראים האחד מבפנים והאחד נראה מבחוץ.
וממסד עד הטפחות – רוצה לומר: מאבני היסוד עד אבני הכותל הנראים שידקדקו בשיעורם למדדו בטפחות והם כל אבני הכותל הנראים כלם היו בזה האופן או אמר עד הטפחות כי בטור העליון אשר עליו תושם התקרה יוציאו האבנים יותר מהשער כמדת טפח או יותר מעט ר״ל שישימום שם נוספות בפנים וזה מבואר בבניינים היפים והשלמים.
ומחוץ עד החצר הגדולה – מחוץ לבית עד החצר הגדולה היו כל האבנים אשר בבנין עשויות בזה האופן ויהיה הרצון באמרו כל אלו האולמים והבתים שזכר אחר זכרו בית יער הלבנון.
וכל אלה, ר״ל בנין בית השם ובית המלך ובית יער הלבנון ואולם המשפט ובית בת פרעה, הם וחצרותיהן כלם היו בנויים באבנים יקרות, רוצה לומר משובחות ויפות אבני שיש טהור כמדות גזית, שהיה ידוע מדת האבן גזית אצלם, והיו מגוררות במגרה, והוא המישור שהוא חרב פגום מאד הנקרא בלע״ז שייר״א, והוא עשוי באופן שהיה חותך האבנים ומשאירם חלקות ושוות בשני צדדיהם, וזהו מבית ומחוץ, כלומר שלא היה לבד מן הצד הנראה מהאבן, אבל גם מן הצד המונח ואשר ישימו ביסודי הבית כלם היו באותו תקון ומעלה, וז״ש וממסד עד הטפחות, ר״ל מן היסוד עד שמי הקורה. ונקראו טפחות, לפי שבטור העליון מהכותל אשר עליו תושם התקרה יוציאו האבנים יותר מהשאר כמדת טפח לתפארת המלאכה, וישימו אותם נוספות מבפנים, וזה מבואר בבנינים היפים והשלמים, וזכר אם כן שמחוץ לבית עד החצר הגדולה היו כל האבנים עשויות בזה האופן. ולפי שלא ידענו מדת האבנים, ואולי שהיו האבנים אשר ביסודי הבתים האלו אבנים קטנות והיותר פחותות בעצמם להיותם תחת הארץ במקום בלתי נראה.
יקרות – כבדות ומקשיות או מכובדות וחשובות.
מגוררות במגרה – מגרה היא כלי ברזל מלאה פגימות, ועל כי יחתכו בו העצים דרך גרירה, נקרא מגרה, וכן: וישם במגרה (שמואל ב י״ב:ל״א).
כל אלה – כל הבנינים שזכר, בנה מאבנים יקרות וגדולות, כמדות הראויות לאבני גזית, כפי מה שהיה ידוע להם.
מגוררות במגרה – חתוכות במגרה, לעשותן חלקות משני עבריהן, בעבר הפנימי ובעבר החיצון.
וממסד – מן היסוד עד התקרה, וזהו עד הטפחות, כי הדרך היא לעשות כעין לבזבז בשעור טפח, בולט מהכותל אצל התקרה, והוא מתפארת המלאכה.
ומחוץ – ואף יתר הבנינים, אשר עמדו מחוץ להבתים האלה עד החצר הגדולה, את כולם בנה כבנין האמור, אבל החצר הגדולה עצמה בנה בבנין אחר, כמפורש בענין.
כל אלה הבנינים הנז׳ היו אבנים יקרות באיכות.
וכמדת גזית בכמות, והיו מגוררות ומשופעות מבית ומחוץ ר״ל משני הצדדים, ואבנים כאלה היו מן היסוד עד הטפחות דהיינו שמי קורה, וכן היה מחוץ עד החצר הגדולה.
כמדות גזית – מחובר למה שאחריו, מגררות כלו׳ משופות ופסולות במדה כמו שראוי לאבן גזית.
במגרה – עיקרו גר (פרץ נחל מעם גר, איוב כ״ח:ד׳) שממנו שרש נגר שענינו מרוצת המים, ומזה בחילוף אותיות נחל, והמגרה הוא כלי אומנות לחרשי העץ ולחרשי האבן שבו יכרתו עצים ואבנים בגרור המגרה עליהם ועל ידה ישירו ארצה חלקים דקים מהם, ומזה בלשון משנה נגר שהוא חרש עצים.
מבית ומחוץ – מוסב אל כל אלה שבתחלת הפסוק, כל הבנינים האלה עשוים מבית ומחוץ באבנים יקרות, ולפי דעת בעל הטעמים האבנים מגוררות משתי צדיהן, ונכון ג״כ.
כָּל הבתים1 האֵלֶּה שבנה, בנה אותם מאֲבָנִים יְקָרֹת – באיכות טובה2 וכבדות3, מידת האבנים היתה כְּמִדֹּת האחידות של אבני הגָּזִית4, והן היו מְגֹרָרוֹת – חתוכות5 ומיושרות6בַּמְּגֵרָה – בכלי ברזל מיוחד7מִבַּיִת וּמִחוּץ – משני כיווני האבן כדי להחליקה8, וּמִמַּסָּד – ומן היסוד9 וְעַד הַטְּפָחוֹת – שמי הקורה10וּמִחוּץ לבית11עַד הֶחָצֵר הַגְּדוֹלָה היו כל האבנים עשויות באופן זה12:
1. רד״ק, מצודת דוד, מלבי״ם.
2. רד״ק, מלבי״ם.
3. רש״י, מצודת ציון.
4. שהיתה מידה קבועה לכל האבני גזית במדינה, רש״י, רלב״ג.
5. מצודת ציון.
6. רד״ק.
7. מצודת ציון. והוא נקרא ״מסור״.
8. מצודת דוד.
9. רש״י, רלב״ג, מצודת דוד, ביאורי הגר״א.
10. רש״י, ר״י קרא, רד״ק, רי״ד, אברבנאל, מלבי״ם. ונקראו טפחות, לפי שבטור העליון מהכותל אשר עליו תושם התקרה יוציאו האבנים יותר מהשאר כמדת טפח לתפארת המלאכה, וישימו אותם נוספות מבפנים, וזה מבואר בבנינים היפים והשלמים, אברבנאל.
11. רלב״ג.
12. רלב״ג.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
ומיוסד וגו׳ אבנים גדולות – והיסוד שבתוך הקרקע היה של אבנים גדולות יותר ממדות גזית.
The foundation was, etc., [of] huge stones. And the foundation which was in the ground was of stones greater than the [standard] size of cut [stones].
ומיוסד אבנים גדולות – ומלמעלה ליסוד היו אבנים יקרות עד הטפחות כמו שאמור למעלה וספון בארז.
ומיוסד אבנים – היה הבנין הזה מיוסד באבנים טובות וגדולות, שהיו אבנים מעשר אמות, ואבנים משמנה אמות, אבל מן היסוד ולמעלה היו אבנים טובות, אבל לא גדולות כמדת היסוד, אלא במדת הגזית.
ורז״ל אמרו כי אלו אבני עשר אמות ואבני שמנה אמות היו איצטוניות יוצאות חוץ לכותל, בולטות מבפנים לבית, ואמר: אבני עשר ואבני שמנה – שאלו נכנסות ואלו יוצאות, ומן היוצאות היו עולות לגדולות ששם היו ישנים זקני כהונה, שלא היו מכניסין מטות למקדש, ופרחי כהונה היו ישנים איש על כסותו לארץ.
ומיוסד אבנים יקרות – מחוזק היה היסוד מאבנים גדולות ויקרות שאף היסוד היה באבני גזית.
ומיוסד אבנים יקרות – רוצה לומר: שאבני היסוד היו גדולות יותר מאבני גזית כי היו בהם אבנים של עשר אמות ושל שמנה אמות, ומלמעלה מן היסוד היו אבנים יקרות כמדת גזית והיה ספון בארז בתקרה או היה שם באהלים כרותות אבנים עם האבנים ההם.
לזה הוצרך לומר שהיו האבנים אשר ישימו ביסודות הבתים אבנים יקרות באיכותן וגדולות בכמותן, שהיה כל אחת מהן עשר אמות או שמונה אמות על המעט, ומלמעלה בכותל היו אבני גזית אשר מדתם ידועה, ואמר זה להודיע שלא היה הפרש בין אבני היסודות לאבני הכותלים, אם לא שאבני היסוד היו מהם מעשרה אמות ומהם משמונה אמות ולא היו כלם שוים בגודל.
ומיוסד וגו׳ – רצה לומר: מה שנאמר למעלה אשר אבני היסוד היו שוות לאבני הכותל, אין זה כי אם בדבר שהיו אבני יקרות כמותן, אבל לא ישוו בגודל, כי אבני היסוד גדולות מאבני הכותל, כי אבני יסוד היו בני י׳ אמות וגו׳, וגדולים המה ממדת אבני גזית.
אבני כו׳ והיסוד בעצמו היה אבנים גדולות מעשר ומשמנה אמות והיה ג״כ מאבנים יקרות.
ומיסד – הבית היה מיוסד, יסודותיו היו אבנים גדולות.
וּמְיֻסָּד אֲבָנִים – ואבני היסוד שבתוך הקרקע1 היו יְקָרוֹת – כבדות כאבני הגזית2 אולם היו אֲבָנִים גְּדֹלוֹת יותר3, שכן היו אַבְנֵי עֶשֶׂר אַמּוֹת בגודלם וְאַבְנֵי שְׁמֹנֶה אַמּוֹת בגודלם:
1. רש״י, ביאורי הגר״א.
2. מצודת דוד.
3. רש״י, רד״ק, רלב״ג, מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
And above it were precious stones. And above the stones used for the foundation were precious stones, until the ceiling as he mentioned above.
And cedars. [Targum Yonatan rendered,] "And he covered with boards of cedar," as it is stated, "and he covered the floor with cedar."1
1. Above 7:7.
ומלמעלה אבנים יקרות – גם למעלה מן היסוד היה הכותל הנראה על הארץ היו כמו כן אבנים יקרות כמו גזית, וגם נסרים של ארז היו עשוין נדבך בתוך הנדבכים של אבנים.
אמנם מלמעלה בכותלים היו כלם אבני גזית, ר״ל במדה אחת ידועה ולא היה אחת מהן גדולה מחברתה אפילו חוט השערה, ואולי אבני גזית לא היו כל כך גדולות אבל היו יותר מתוקנות ובמדה ידועה בלי חלוף כמו שאמרתי, והיה עליהם ארז, ר״ל ספון בארז בתקרה:
ומלמעלה – כתלים שעל היסודות.
וארז – כל הבנינים האלה, כיסה התקרה בארז.
ומלמעלה כו׳ והאבנים שהיו מלמעלה קרוב להקורה היה כמדת גזית,
וארז שהיה מעורב ארז ואבן בהבנין.
וארז – על טור האבנים העליון היה ארז, כרותות כלו׳ גזעי ארזים (למעלה ו׳:ל״ו).
כאמור, בקירות וּמִלְמַעְלָה ליסודות1 היו אֲבָנִים יְקָרוֹת – כבדות2כְּמִדּוֹת אבני גָּזִית כך שהבניין היה מעורב3 אבן וָאָרֶז, קירות אבן ותקרה ארז4:
1. רש״י.
2. ראה הערה בפסוק ט.
3. מלבי״ם.
4. מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״ירי״דאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
And the great court round about had three rows of hewn stone, and a row of cedar beams, like the inner court of the house of Hashem and the hall of the house.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
שלשה טורים גזית – החומה עשויה שלשה נדבכין של אבנים, ונדבך של עץ עליהם.
Three rows of cut stones. The wall was made of three tiers of stone and a tier of wood on them.
שלשה טורים גזית – החומה עשויה שלשה נדבכין של אבנים ונדבך של עץ עליהם וכל הביניינים שעשה כעיניין הזה עשאן.
ולחצר – בנין החצר הגדולה, כמו שאמר למעלה: ויבן את החצר הפנימית וגו׳ (מלכים א ו׳:ל״ו). וכן עשה לבנין הבית כבנין הזה.
וחצר הגדולה עשה סביב – לחצר הפנימית. שלשה טורים באבני גזית וטור אחד מכרותות ארזים – כמו שעשה לחצר בית י״י היא חצר הפנימית, וכמו שעשה לאולם הבית.
וחצר הגדולה סביב וגו׳ – רוצה לומר: שהחצר הגדולה אשר בה בית המלך היא מוקפת סביב חומה שלשים טורים אבני גזית וטור כרותות ארזים עליהם וכן היה לחצר בית י״י הפנימית כמו שקד׳ וכן היה לאולם הבית ר״ל האולם אשר לפני ההיכל והדביר.
וכן זכר שהיה לבית המלך חצר גדולה סביב, והיא החומה שהיתה מקפת בה שהיה בה שלשה טורים מאבן גזית ועליהם טור כרותות ארזים, ר״ל קורות ארזים, וכזה בעצמו היה לבית ה׳ הפנימית ר״ל הדביר וההיכל שהיה החצר סביבו, וכן היה ג״כ לאולם הבית, ר״ל לאולם אשר היה לפני ההיכל המקודש. וחז״ל (תמיד ס׳ ע״ב) אמרו כי אלו אבני עשר אמות ואבני שמנה אמות אשר זכר, היו אצטוואות יוצאות ומהם היו עולות לגדולות ששם היו ישנים זקני כהונה, שלא היו מכניסין מטות למקדש, ופרחי כהונה היו ישנים איש על כסותו בארץ. ואתה תראה שקצר הכתוב כאן בספור בית המלך ובספור הבית אשר בנה לבת פרעה, לפי שלא היה בהם מהמעלה והגדולה כי אם האבנים והארז שזכר, ואחרי זה יזכור שעשה מהאלמוגים מסעד לבית המלך וכמו שאפרש, אמנם בית יער הלבנון לסבת העמודים והחלונות אשר בו וגודל הבית, ראה להרחיב בה הספור, כי זה ממה שיורה עוד על מעלת הבונה ושלמותו וגדלו:
וטור כרתת ארזים – מתחלפים כרתות מלא וא״ו.
וחצר הגדולה סביב – אשר היה מסבב כל בתי המלך.
שלשה טורים – בנין כתליו היה מאבני גזית, שלש שורות זו על גב זו, ועליהם שורה הרביעית היה מארזים כרותות ומחוטבות ביושר, וכמו כן עד כלות גובה הכתלים, היה בנוי בהאופן הזה.
ולחצר בית ה׳ הפנימית – רצה לומר: וכמו הבנין אשר בנה לחצר בית ה׳ האמור למעלה, וכן בנה את האולם אשר לפני ההיכל, כי כולם בנה בשלשה טורים גזית וגו׳.
וחצר הגדולה דהיינו החומה שהיה סביב כל הבנינים היה שלשה טורים וכו׳ וכן היה לחצר בית ה׳ הפנימית ולאולם הבית.
ולאלם הבית – נראה שמדבר באולם של בית שלמה (פסוק ו׳).
וְחָצֵר הַגְּדוֹלָה שהיתה מסָבִיב לכל בית המלך1 היתה מוקפת חומה2 שהיתה עשויה שְׁלֹשָׁה טוּרִים – נדבכים (שורות) של אבני3גָּזִית, וְטוּר – ונדבך מעליהם4כְּרֻתֹת אֲרָזִים – מארזים כרותות ומחוטבות ביושר5, וְכך גם6לַחֲצַר בֵּית יְהוָה הַפְּנִימִית וּלְאֻלָם הַבָּיִת: פ
1. מצודת דוד. וביאור הגר״א מפרש עזרת הנשים כולה.
2. רלב״ג.
3. רש״י.
4. רש״י.
5. מצודת דוד.
6. מצודת דוד, מלבי״ם.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
וישלח המלך שלמה ויקח את חירם מצור – בן אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי ואביו איש צרי חרש נחשת. א״ר יוחנן מנין שלא ישנה אדם אומנותו מאומנות אבותיו שנאמר וישלח המלך שלמה, ואמר מר אמיה מדבית דן, וכן ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן חרש וחושב.
ויקח את חירם מצר – שם האומן היה חירם.
וישלח המלך שלמה ויקח את חירם וגו׳ – זכר שאביו גם כן היה חרש נחשת ולזה היה הבקיאות לו יותר בזאת המלאכה.
וישלח המלך וגומר. וראוי שנעיר בפסוקים האלה, אם ראשונה שאמר כאן שהיה חירם בן אשה אלמנה ממטה נפתלי, ובדברי הימים (דברי הימים ב ב׳ י״ג) נאמר מן בנות דן. ושנית שכאן נאמר שהיו שמנה עשרה אמה קומת העמוד האחד, ובדברי הימים (שם ג׳ ט״ו) נאמר שהיה קומתם שלשים וחמש אמות. שלישית באמרו וחוט שתים עשרה אמה יסוב את העמוד השני ולא זכר העמוד הראשון. רביעית באמרו וכותרות אשר על ראש העמודים, כי הנה כבר זכר שעשה הכותרות ומה ראה לזכרו כאן שנית? אף שלמעלה אמר שהיה הכותרת חמש אמות וכאן אמר ארבע אמות. חמשית אמרו עוד פעם שלישית וכותרות על שני העמודים גם ממעל מלעמת הבטן, והיא אמירה כפולה ומכופלת. ששית אמרו אחרי ספור הקמת העמודים, ועל ראש העמודים מעשה שושן, וזה כבר נאמר למעלה, שנאמר וכותרת על ראש העמודי׳ מעשה שושן וגו׳. ואומר בפי׳ הפסוקי׳ והתר הספקו׳, שהכתוב ספר ששלח שלמה ויקח את חירם מצור, וזה אינו חירם המלך כי חרש חכם שהיה נקרא כן והי׳ דר בצור.
את חירם – כך שמו של האומן.
וישלח זה היה בסוף ז׳ שנים כשגמר בנין בהמ״ק.
וכשגמר את בניין בית המקדש1וַיִּשְׁלַח – שלח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיִּקַּח – להביא אֶת האומן ששמו היה2חִירָם מִעיר צֹּר, שזכר שלמה שאביו של חירם היה חרש נחושת והיה בקיא מאד במלאכה3:
He was the son of a widow of the tribe of Naphtali and his father was a man of Tyre, a worker in brass; and he was filled with wisdom and understanding and skill to work all works in brass. And he came to King Solomon, and performed all his work.
בן אשה אלמנה הוא וגו׳ – וכתיב בן אשה מבנות דן. א״ר לוי בשם ר׳ חייא בר חנינא אתה מוצא כשנעשה המשכן שני שבטים היו שותפין במלאכתן, שבטו של יהודה בצלאל, שבטו של דן אהליאב בן אחיסמך, וכן במלאכת בית המקדש בן אשה אלמנה הוא (ממטה) [מבנות] דן ושלמה בן דוד למטה יהודה.
חרש – אומן.
וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת – שלשה כלי אומנות שהעולם נברא בהן, שנאמר: בחכמה יסד ארץ, כונן שמים בתבונה, בדעתו תהומות נבקעו (משלי ג׳:י״ט-כ׳), בשלשתן נבנה הבית.
A coppersmith. A craftsman.1
He was filled with the wisdom and understanding and the knowledge [skill]. The three tools2 with which the universe was created, as it is stated, "By wisdom He founded the earth, by understanding He established the heavens, by His knowledge the depths were broken up."3 The Beis [Hamikdosh] was built with these three.
1. I.e., an expert in his trade, in the works of copper. The Chirom mentioned here is not King Chirom mentioned earlier [above 5:15].
2. These three qualities, wisdom, understanding and skill are the same three qualities that Betzalel, the builder of the Mishkon, possessed. See Shemot 31:3.
3. Mishlei 3:19– 20.
ואביו איש צרי – שם מקום.
ושמעתי איש צרי – איש צייר, מיכן למדו שהבן חייב להחזיק באומנות אביו.
ממטה נפתלי – הוא היה ממטה נפתלי, ואמו מבנות דן, כמו שאמר בדברי הימים: בן אשה אלמנה מבנות דן (דברי הימים ב ב׳:י״ג).
ומה שאמר: ואביו איש צרי – שהיה גר בצור, כמו עובד אדום הגתי (שמואל ב ו׳:י״א), כי לוי היה ולפי שגר בגת קראו גתי. וצורי קריאתו מלרע.
חרש נחשת – הוא, או אביו גם כן היה חרש נחשת. ורבותינו ז״ל סמכו מזה כי חייב אדם להתעסק באומנות אביו, לפיכך הזכיר הכתוב אביו, כי גם כן הוא היה אומן ובנו למד אומנתו.
ומה שאמר: בן אשה אלמנה – להודיע כי מת בעלה אבי חירם, לפיכך לקח שלמה בנו, כי גם הוא היה אומן טוב.
ומה שאמר: חרש נחשת, לעשות כל מלאכה בנחשת, ובדברי הימים אומר: יודע לעשות בזהב ובכסף ובנחשת ובברזל (דברי הימים ב ב׳:י״ג) וגו׳ – שמה ספר כל אומניות שהיה לו, והנה לא ספר אלא מלאכת הנחשת כי לאותה מלאכה היה צריך לו שלמה, כמו שאמר שעשה את העמודים והכותרות והמכונות והכיורות והים והיעים והמזרקות, כלם כלי נחשת היו.
בן אשה אלמנה היה ממטה נפתלי ואביו היה איש צורי – היה דר בצור בעיר חירם מלך צר.א
א. הפירוש נקטע כאן. בכ״י לייפציג 41, לונדון 24896, פריס 218 נוספו כאן חרוזי חתימה: ״פרי צדיק ינוב חכמה / ויוציא אור מתעלומה / עד כה ויט יורדי דומה / נפגשו בגן עדן שומה.״
ונראה שהיה בחור ואמו היתה אלמנה והוא היה אצלה לנחמה ולכן היה עליו קשה הפרדו ממנה, וזה צורך אמרו בן אשה אלמנה. ואמרו המפרשים שהיא היתה מדן ובעלה היה מנפתלי, אבל היה גר ותושב בצור, ולכן נקרא צורי, עם היותו מבני ישראל, כמו שנקרא עובד הגתי (שמואל ב ו׳ י׳) בהיותו לוי, בעבור שהיה דר בגת. ואפשר לומר שהוא היה צורי ממולדתו, כמו שהעיד הכתוב, ואשתו היתה יהודית ונשאה לו בסבה מן הסבות, אם מפני שביה שנשבית שמה או בסבה אחרת, והיתה משני שבטים כי אביה היה משבט נפתלי, ולכן אמר כאן ממטה נפתלי שיחסה אל אביה, ומפאת אמה היתה אותה אלמנה משבט דן, ולזה נאמר בדברי הימים מן בנות דן, ולא אמר ממטה דן לפי שמצד האם היתה מבנות דן. והגיד הכתוב שאביו של חירם זה שהיה צורי, היה חורש נחשת גדול וגם בכל מלאכה היה מלא דעת וחכמה, ר״ל בכסף ובזהב ובאבנים ובעצים, כמו ששלח המלך חירם לאמר לשלמה, ולזה היה הבקיאות לחירם זה הבחור יותר בזאת המלאכה, לפי שירש אותה מאביו. וחז״ל (ערכין ט״ז ע״א) למדו מזה שחייב אדם להתעסק באומנות אביו. ונראה ששלמה לא רצה שיעשה כי אם מלאכת הנחושת לא דבר מהזהב המיוחד לדביר ולהיכל, כי מפני קדושתו לא היה ראוי שיעשה על יד איש נכר.
ואמר ויבא אל המלך, להגיד שעזב את אמו בהיותה אלמנה ובא אל המלך לעבדו:
חורש – אומן.
ממטה נפתלי – אביו היה מבני נפתלי, ואמו היתה מבנות דן כמו שנאמר בד״ה (ב ב׳:י״ג).
איש צורי – התגורר זמן רב בצור.
חורש נחושת – על אביו הוא חוזר.
וימלא – רצה לומר: ולזה היה חירם בנו ממולא בחכמת מלאכת הנחושת, כי למד מאביו.
השאלות:
פה אמר שהיה בן אשה אלמנה ממטה נפתלי ובד״ה אמר שהיה בן אשה מבנות דן, ומ״ש המפרשים שאביו היה ממטה נפתלי, הלא בד״ה אמר שאביו היה איש צורי, בד״ה אמר שחירם מלך צור שלחו וששלחו בתחלת הבנין, ושהיה יודע לעשות בזהב ובכסף, ופה אמר ששלמה שלח אחריו ושהיה זה בגמר הבנין ושלא ידע לעשות רק בנחושת, ובד״ה אמר ואת הסירות ואת היעים עשה חירם אביו משמע ששנים היו אב ובנו.
בן אשה אלמנה ממטה נפתלי פי׳ מצד אביו היה ממטה נפתלי, כי אמו היתה מבנות דן כמ״ש בד״ה ומ״ש ואביו איש צורי פי׳ שהיה דר בצור כן פירשו המפ׳, ולי נראה שמ״ש בד״ה ששלח מלך חירם בכתב אל שלמה ועתה שלחתי לך איש חכם בן אשה מן בנות דן ואביו איש צורי יודע לעשות בזהב ובכסף כו׳, זה היה אביו של חירם זה והיה שמו ג״כ חירם, והוא נשלח מאת מלך צור בתחלת הבנין, והוא היה יודע לעשות גם בזהב ובכסף כמבואר שם ועשה כל מלאכת טיח הבתים בזהב ומלאכת הכסף, והוא היה בן אשה מבנות דן, ומצד אביו היה מבני צור ואחר שבע שנים מת, ושלח שלמה אחר בנו, ועז״א וישלח שלמה ויקח את חירם מצור, כי הראשון בא אליו בפקודת מלך צור, והשני בא ע״ש ששלח שלמה אחריו, והוא היה בן אשה אלמנה ממטה נפתלי, והיתה אלמנה כי מת חירם בעלה, וזה השני היה רק חורש נחושת לבד, ועשה רק מלאכת הנחושת, ובזה תבין מ״ש בד״ה ב׳ (ג׳ ט״ז) ואת הסירות ואת היעים עשה חירם אביו למלך שלמה וכו׳ כי זה היה מלאכת האב, וכן במלכים דייק לאמר ויעש חירם את היעים, שם הוסיף חירם ובכלם אמר ויעש, כי זה היה חירם הראשון.
את החכמה – מה שאדם למד מאחרים.
ואת התבונה – מה שאדם מבין ולמד מעצמו.
ואת הדעת – בקיאות הנהיה מעשות המלאכה בחכמה ותבונה זמן הרבה.
וחירם זה בֶּן אִשָּׁה אַלְמָנָה הוּא – היה, ואביו היה מִמַּטֵּה – משבט נַפְתָּלִי אבל אימו היתה משבט דן1, וְאָבִיו שגם נקרא חירם2אִישׁ צֹרִי – התגורר הרבה זמן בצור3 והיה חֹרֵשׁ – אומן4נְחֹשֶׁת, וַיִּמָּלֵא – ולכן היה חירם מלא בחכמת אומנות הנחושת5, והיה לו אֶת הַחָכְמָה וְאֶת הַתְּבוּנָה וְאֶת הַדַּעַת שהם שלושה כלי אומנות שהעולם נברא בהם6לַעֲשׂוֹת כָּל מְלָאכָה בַּנְּחֹשֶׁת, וַיָּבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיַּעַשׂ אֶת כָּל מְלַאכְתּוֹ שהתבקש לעשותה:
שמנה עשרה אמה קומת וגו׳ – ובדברי הימים הוא אומר: שלשים וחמש אמה קומתן (דברי הימים ב ג׳:ט״ו). שיצק שניהם כאחד, והאמה החסירה, אומר אני: חצי אמה היתה לכל אחד בראשו שאינה דומה למלאכת שאר העמוד, כמו שאמור למטה בענין: ועל ראש העמודים מעשה שושן (מלכים א ז׳:כ״ב).
וחוט שתים עשרה אמה יסוב את העמוד השני – לימד שהיה ארבע אמות על ארבע אמות עגול, שכל שיש בהקיפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח. ועוביו ארבע אצבעות, והוא חלול, כך מפורש בסוף ספר ירמיהו (ירמיהו נ״ב:כ״א). והרי זה מקרא קצר: פירש ארכו של אחד, וילמד השני ממנו, ופירש הקיפו של שני, וילמד ממנו הראשון. וכן תרגם יונתן: וחוט משח תרתין עסרי אמין מקיף ליה, וכן לעמודא תניינא.
The two columns. Which he placed at the entrance hall,1 Yachin and Bo'az.
Eighteen amohs was the height, etc. And in Divrei HaYamim it states, "[their height was] thirty-five amohs."2 He cast both as one, and the one amoh which was missing,3, and the 18 amohs stated here is an approximation (Ralbag). Or, the additional amoh was a result of hammering the column. I say, that at the top of each column there was a one half amoh which was not similar to the work of the rest of the column, as it is further stated regarding this subject, "the top of the columns was designed like lilies."4
And a line of twelve amohs was the circumference of the second [each] column. This teaches [us] that it was four amohs by four amohs in diameter, because every circumference of three hand-breadths has a diameter of one hand-breadth. And its thickness was four fingers and it was hollow; thus is this explained at the end of the book of Yirmeyahu.5 And this is an abbreviated verse, he disclosed the length of one [column] and the length of the second [column] can be learned from it, and he disclosed the circumference of the second [column], and the first [column] can be learned from it. And Targum Yonatan, also, rendered, "and a strung line of twelve amohs did compass it, and so the other column."
1. He placed them at the entrance to the Temple's hall. See v. 21 below.
2. II Divrei HaYamim 3:15. Radak further explains that the 35 amohs that is stated in Divrei HaYamim refers to the length of the column as it lays on the ground; once it is erected it is called height.
3. Alternatively, each column was actually 17.5 amohs
4. Below v. 22.
5. Yirmeyahu 52:21.
את שני העמודים – שהעמיד באולם הבית וקרא את שמם יכין ובעז.
שמונה עשרה אמה קומת העמוד האחד – ובדברי הימים הוא אומר: שלשים וחמש אמה קומתן (דברי הימים ב ג׳:ט״ו) שיצקן שניהם כאחד והאמה החסירה אומר אני חצי אמה היתה בכל אחת בראשו שאינה דומה למלאכת שאר העמוד כמו שאמור בעיניין על ראש העמודים מעשה שושן (מלכים א ז׳:י״ט).
וחוט שתים עשרה אמה יסוב את העמוד השיני – לימדך שהיה ארבע אמות על ארבע אמות עגול שכל מה שיש בהקיפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח ועוביו ארבע אצבעות והוא חלול, וכן מפורש בסוף ספר ירמיה (ירמיהו נ״ב:כ״א). ומקרא זה הוא מקרא קצר, פירש ארכו של אחד וילמד השיני ממנו, ופירש הקיפו של שיני וילמד הראשון ממנו, וכן תירגם יונתן וחוט משח תרתא עשרי אמה מקיף לה וכן לעמודא תיניינא.
ויצר – אמר ויצר לפי שצורתם עשה בקרקע שהתיכם בו.
שמנה עשרה אמה – ובדברי הימים: אמות שלשים וחמש אורך (דברי הימים ב ג׳:ט״ו). מה שאומר בדברי הימים הוא אומר על מדת שני העמודים כאחד בעת היציקה, שהיו שוכבים, לפיכך אמר שמה: אורך, והנה אמר: קומה – כשהעמידם וקומת העמוד האחד היה שמנה עשרה, וכן העמוד השני, הנה שלשים ושש בין שניהם. ומה שאמר: שלשים וחמש (דברי הימים ב ג׳:ט״ו), האמה האחת היה נכנס חצי אמה מכל עמוד בתוך הכותרת, לפיכך לא אמר אלא שלשים וחמש.
והעמודים האלה היו חלולים, כמו שאמר בסוף ירמיהו: ועביו ארבע אצבעות נבוב (ירמיהו נ״ב:כ״א).
ומה שאומר: וחוט שתים עשרהיסוב את העמוד השני – הוא הדין לראשון, והקומה שזכר לראשון והוא הדין לשני, אלא אחז הכתוב דרך קצרה, והוא אחד משלשים ושתים מדות שהתורה נדרשת בהן. וכן אמר בסוף ירמיהו: שמנה עשרה אמה קומת העמוד האחד וחוט י״ב יסובנו (ירמיהו נ״ב:כ״ב), ואמר בסוף: וכאלה לעמוד השני וכו׳ (ירמיהו נ״ב:כ״ג).
תרגם יונתן הפסוק הנה: תמני עסרי אמין רומי׳ דעמודא חד וחוט משח תרתין עסרי אמין מקף ליה, וכן לעמודא תניינא. ומדת הקף העמוד היה שתים עשרה אמה, וזהו שאמר: וחוט שתים עשרה אמה יסוב את העמוד.
ויצר את שני העמודים – לשון ציור, כמו ״וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט״ (שמות לב, ד).
יסוב את העמוד השיני – אמר התרגום: ״מקף ליה וכן לעמודא תניינא״.
ויצר את שני העמודים – רוצה לומר: שהוא עושה צורתם מפני עשותו הדפוס שבו השליך הנחשת אחר שהתיכו.
שמנה עשרה אמה קומת העמוד האחד – בספר דברי הימים התבאר שקומת שניהם היתה שלשים וחמש אמות ויחסר מזה אם כן אמה, ואפשר שנאמר שלא דקדק בזה כמו שלא דקדק בכמו האופן הזה במקומות רבים שאמר על דוד בחברון מלך שבע שנים וששה חדשים ובירושלם מלך שלשים ושלש שנה ובמקום אחר אמר כי הימים אשר מלך דוד הם ארבעים שנה.
וחוט שתים עשרה אמה יסוב את העמוד השני – מזה התבאר כי קוטר עגול העמוד היה כמו שלש אמות וארבע חמישיות אמה בקירוב והנה התבאר בספר ירמיה כי העמוד היה חלול והיה עביו ארבע אצבעות.
ויצר את שני העמודי׳, ר״ל שעשה צורתם בדפו׳ בחומר ובלבנים או בעצים או מצויירים על הנייר, כדי שיראה המלך אם ישרה צורתם בעיניו, או שעשה צורת העמודים בקרקע שהתיך הנחשת בו כדברי המפרשים. וזכר הכתוב שהיה קומת העמוד האחד שמנה עשרה אמות, ובדברי הימים נאמר אמות שלשים וחמש אורך, אבל שם זכר מדת שני העמודים יחד, וכאן זכר מדת כל אחד מהם בפני עצמו, והחצי אמה אשר יש בחלוף היה נכנס בכותרת כדברי המפרשים, או שהכתוב לא חשש לחצי האמה כמו שכתב ה״ר לוי בן גרשום והוא הנכון. וכבר ראיתי במדת העמודים האלה לחכמי הנוצרים מי שאמר שהיה מדות כל עמוד שלשים וחמש אמות כמו שנזכר בדברי הימים, ושיהיו בזה האופן, העמוד עצמו היה שמנה עשרה אמות כמו שנזכר בכאן, והכותרת אשר היה על העמוד היה חמש׳ אמות שהיתה מונחת עליו, ומעשה השושן שהיה על הכותרת היה ארבעה אמות כמו שהעידו הפסוקים, הרי לך שבעה ועשרים אמות, ואמנם השמונה אמות הנשארים היו למטה בכן אשר היה עליו העמוד, כי בידוע שלא היה העמוד עומד על הקרקע בלי אמצעי, אבל היה שם מכון על הארץ גבוה שמונה אמות ועליו היה העמוד, ובזה האופן היה עולה הכל אל שלשים וחמש אמות. אבל מאשר בדברי הימים נאמר ויעש לפני הבית עמודים שנים אמות שלשים וחמש אורך והצפת אשר על ראשו אמות חמש, נראה שלא היו נכנסים אמות הכותרת במספר השלשים וחמש אמות, כי הצפת שזכר שמה הוא הכותרת, וזהו המורה על הפסד הפירוש הזה. והמפרשים שלנו חשבו שכל אמות הכותרת היו נכנסות בעמודים ולא היו נוספות עליהם, כי היה כל עמוד נכנס בתוך כותרתו. ויקשה לי לדעתם שיתחייב מזה שיהיה עגול העמוד קרוב לארכו מבלי הכותרת, כי אם היה ארכו שמנה עשר אמות ומהם היו חמש אמות מכונסות בכותרת, נשאר העמוד בלי כותרת י״ג אמות, והנה עגולו היו שנים עשר אמות כמו שאמר וחוט שנים עשר׳ אמה יסוב, הרי לך שהיה העמוד בלי כותרת עביו קרוב לארכו, והוא דבר מגונה מאד, גם כי יהיו העמודים קצרים מאד בערך גובה האולם. ומפני זה אחשוב אני שהכותרת לא היה כלה על העמוד כדברי מפרשי הנוצרים, ולא היה כלה נכנסת בעמוד כדעת המפרשים שלנו, אבל מאותם החמש אמות אשר היו בכותרת היו שנים מהם נכנסים בעמוד לחזוק הנחתו והשלשה אמות היה למעלה מהעמוד, והיה העמוד אם כן שמונה עשרה אמות, ומהכותרת היו עליו שלשה אמות ומעשה השושן אשר על הכותרת היה ארבע אמות, והיו כלם חמשה ועשרים אמות, והמכון אשר עליו היה העמוד יהיה שתי אמות או שלש, באופן שהיה העמוד כלו עם תכשיטיו שמונה ועשרים אמות, והאולם היה שלשים אמות נמצאו העמודים נמוכים ושפלים שתי אמות או שלשה מגובה האולם, והוא היה הנכון, כי אין ראוי שיעלה דבר על בית ה׳ וגם לא ישוה אליו במעלה וגובה, כי הבית האלהי יהיה עליון על כל הדברים הסמוכים אליו. וכבר יורה על אמיתת מה שאמרתי מה שנאמר בסוף זה הספר (מלכים ב כ״ה) וקומת הכותרות שלש אמות. והקשו חכמינו זכרונם לברכה (עיין רש״י), וכי שלש אמות היו הכותרות, והלא חמש אמות היו? אלא ששתי אמות התחתונות של כותרת היו שוות לעמוד, במה שלא היה בהם שבכה, ושלש העליונות היה בהם שבכה, ולזה זכר שם שלשה. ויותר נכון ומתיישב הוא מה שפירשתי, שמחמשת אמות הכותרת היו נכנסים שנים בעמוד ושלשה היו ממעל לעמוד, ולכן זכרם שמה בלבד להיותם על העמוד. והנה ירמיהו הנביא עליו השלום בסוף ספרו (ירמיהו כ״ב י״ז) ספר איך הכשדיים בחרבן בית קדשנו ותפארתנו שברו העמודים האלה והוליכו הנחשת בבלה, ומזה תדע שקרות האומרים שהביאו אותם הרומיים לרומי מחרבן בית שני, ומהם אמרו שאנשי פיז״ה הביאו אותם אל מדינתם, כי הנה העמודים לא היו בבית שני, כי בחרבן בית ראשון שברו אותם הכשדיים והוליכו הנחשת שבהם לבבל. והגיד ירמיה תבניתם ומדותיהם, באומרו (שם כ״א כ״ב) העמודים שמונה עשרה אמה קומה העמוד האחד, וחוט שתים עשרה אמה יסובנו, ועביו ארבע אצבעות נבוב, וכותרת עליו נחשת, וקומת הכותרת האחת חמש אמות, ושבכה ורמונים על הכותרת סביב הכל נחשת, וכאלה לעמוד השני ורמונים וגו׳.
ולמדנו מדבריו דברים. אם אורך העמוד שהיה שמונה עשרה אמות כמו שנזכר כאן, וזה מבלתי הכותרת ומעשה השושן שיזכור. ואם בעגולם שהיה י״ב אמות להקף האחד וכן היה לשני, ולפי זה ראוי שיפורש אמרו בכאן וחוט שתים עשרה אמה יסוב את העמוד השני, שאם ישימו חוט אחד סביב העמוד כדי למדוד עביו ימצא במדת החוט הסובב שנים עשר אמות, ויודע מזה ששנים עשר אמות יסובו את העמוד האחד וכן השני, כי שניהם היו שוים בכל הדברים וכן ת״י, ויהי אמרו השני חסר הענין, והוא מקרא קצר, או כאילו אמר והשני, רצה לומר והשני גם כן היה במדה הזאת, ודרך הכתוב לחסר הווי״ם בשמות, על דרך (שמות א׳ ב׳) ראובן שמעון לוי ויהודה, (חבקוק ג׳ י״א) שמש ירח. ולמדנו עוד מדברי ירמיהו שהיו העמודים חלולים והיה עבים ארבע אצבעות וזה לא נזכר בכאן, לפי שכותב הספר הזה היה כוונתו להגיד הדברים המורים על מעלת שלמה וגדולתו לא זולת זה. ואמרו כאן מוצק, ר״ל שהתיך הנחשת ועשה כמין עטרה בנויה לתלפיות לשום על כל עמוד, שהיה שיעור העטרה ההיא חמשה אמות, מהם היו נכנסות בעמוד ומהן למעלה ממנו כמו שפירשתי:
ויצר – מלשון צורה.
וחוט – חבל וקו.
ויצר – לפי שלא עשה המלאכה בהעמודים, רק עשה צורות העמודים בקרקע, ושפך שם הנחושת לאחר התכה, לזה אמר ויצר, רוצה לומר: עשה צורות שני העמודים, אשר היו מנחושת וכו׳.
שמנה עשרה אמה – ובדברי הימים (דברי הימים ב ג׳:ט״ו) נאמר: אמות שלשים וחמש אורך, אבל שם נאמר מדת שני העמודים יחד, וחצי האמה העודפת כאן, היא הנעשית אחר היציקה בהקשת הקורנס להכניסה בהכותרת האמור בענין, ולזה לא חשבה בדברי הימים, כי שם נאמר בלשון אורך, אשר יורה שחושב בעת היציקה, כאשר שכבו בארץ, ולא היתה אז חצי האמה ההיא, אבל כאן נאמר בלשון קומה, וחושב אם כן אחר ההקמה, וכבר ניתוסף חצי האמה ההוא.
וחוט שתים עשרה וגו׳ – ואם כן היתה בת ארבע, כי כל שיש ברחבו אחד, יש בהיקפו שלשה.
השני – כמו והשני, ורצה לומר: וכן היה העמוד השני, ובסוף ירמיהו נאמר: ועביו ארבעה אצבעות נבוב (ירמיהו נ״ב:כ״א).
(טו-כב) השאלות:
בכאן אמר שהיה גובהן י״ח אמות, ובד״ה אמר שלשים וחמש אמות קומתם, בכאן אמר שגובה הכותרת חמש אמות, ובפסוק י״ט אמר שהיה ארבע אמות ובסוף הספר אמר שהיו שלש אמות, פסוק י״ח מוקשה מאד ונדחקו בו המפרשים, ומ״ש פסוק י״ט וכותרת וכו׳ באולם מלת באולם אין לו באור ומלבד זה למה אמר שלש פעמים שעשה כותרת, ופסוק כ׳ מוקשה ואין לו באור.
ויצר תחלה צייר צורתם בדפוס שמונה עשרה אמה ובד״ה אומר שלשים וחמש אמות, שם חושב אורך שניהם, כי הציק אותם חתיכה אחת, וכשנתחלקו הקיש בקורנס ועשה על שפת כל א׳ מעשה שושן ונתארך חצי אמה, ומ״ש יסוב את העמוד השני ה״ה העמוד הראשון כי שניהם היו שוים בארכם ורחבם, וכמ״ש בירמיה (סי׳ נ״א) י״ח אמה קומת העמוד הא׳ וחוט י״ב אמה יסובנו, ועביו ארבע אצבעות נבוב.
קומת העמוד האחד – וכן קומת העמוד השני.
יסב את העמוד השני – וכן יסוב את העמוד הראשון.
וַיָּצַר – צייר1 ויצק2 בקרקע3אֶת צורת4שְׁנֵי הָעַמּוּדִים נְחֹשֶׁת שהיו בבית המקדש באולם ונקראו יכין ובועז5, שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אַמָּה קוֹמַת הָעַמּוּד הָאֶחָד6, וְחוּט – וקו7 היקפי של שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה יָסֹב – מסובב אֶת הָעַמּוּד הראשון וכן את העמוד8הַשֵּׁנִי9, ועמודים אלו היו חלולים10 ועוביים היה ארבע אצבעות נבוב11:
1. מלבי״ם.
2. ביאורי הגר״א.
3. רד״ק.
4. רלב״ג, מצודת דוד.
5. רש״י.
6. רש״י. ועל הבדלי המידות שבין אלה לבין המוזכרים בספר דברי הימים ראה את רש״י, רד״ק, רלב״ג ומלבי״ם המסבירים את ההפרש הנ״ל שכאן פירט את אורך העמודים עצמם 36 אמות, ובד״ה פירט את גובהם מעל הקרקע.
7. מצודת ציון.
8. ביאור הגר״א.
9. רש״י, רד״ק, מלבי״ם ומכן שקוטר העמוד היה בערך ארבע אמות, רש״י, רלב״ג.
And he made two capitals of molten brass, to set upon the tops of the pillars; the height of the one capital was five cubits, and the height of the other capital was five cubits.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
חמש אמות קומת הכותרת האחת – ובסוף הספר הוא אומר: שלש אמות (מלכים ב כ״ה:י״ז). שנינו במשנה ארבעים ותשע מדות: שתי אמות התחתונות של כותרות היו שוות לעמוד, שלא היו בהן צורה, ושלש העליונות היו עודפות לחוץ, המוקפות צורה, שנאמר: שבכים מעשה שבכה (מלכים א ז׳:י״ז) – כמין לולבין של דקל היו מוקפות. ואומר אני: שלא מנה אותן שתי אמות התחתונות בסוף הספר לפי שהיו שוות לעמוד, והעמוד תחוב בכותרת שתי אמות.
Two crown shapes.Pomels, in Old French.
Cast.Tresjited, in Old French.
One crown was five amohs high. And at the end of the book it states, "three amohs." We learned in the Mishnah of "Forty-nine Measurements," that the two lower amohs of the crowns were similar to the column because there were no designs in them, and the three upper [amohs] that extended beyond, were surrounded with designs, as it is stated, "branches designed like net [mesh] work,"1 by the likes of the branches of a palm tree they were surrounded But I say, that the two lower amohs were not counted at the end of the book [of Melachim] because they were similar to the column and the column were inserted into the crown two amohs
1. Below v. 17.
שתי כותרות – פֻומֵילש בלעז.
מוצק – טְרְשְייטר בלעז.
חמש אמות קומת הכותרת האחת – ובסוף הספר הוא אומר שלש אמות (מלכים ב כ״ה:י״ז), שנינו במשנת ארבעים ותשע מידות שתי אמות התחתונות של כותרות היו שוות לעמוד ולא היה בהן צורה, ושלש אמות העליונות עודפות לחוץ ומוקפות צורה שנאמר שבכים מעשה שבכה (מלכים א ז׳:י״ז) כמין לולבין של דקלין היו מוקפות. ואומר אני שלא מנה אותן שתי אמות התחתונות בסוף הספר לפי שהיו שוות לעמוד והעמוד תחוב בכותרת שתי אמות.
מוצק נחשת – הכותרות היו נחשת מותך כלו, שהתיכו הכותרות כמו שהתיכו העמודים.
חמש אמות קומת הכותרת האחת – ובסוף זה הספר אומר: וקומת הכותרות שלש אמות (מלכים ב כ״ה:י״ז). אמרו רבותינו ז״ל שתי אמות התחתונות של כותרות היו שוות לעמוד, שלא היה בהם צורה וצלם, ושלש עליונות הן נפרדות לחוץ מקפות שבכים מעשה שבכה (מלכים א ז׳:י״ז), כמו לולבי דקל היו מוקפים, לפיכך לא מנה בזה הספר בסוף אלא השלש אמות העליונות שהיתה בהם השבכה, לפיכך אמר בסמוך: ושבכה ורמונים על הכותרות סביב (מלכים ב כ״ה:י״ז).
ושתי כותרות – אבן ג׳אנח: ״ראשי העמודים שהיו כמין כתר״.
מוצק – פעול מן יצק.
ושתי כותרות עשה לתת על ראשי העמודים מוצק נחושת – רוצה לומר: שהתוך נחשת ועשה לתת על ראש העמודים מוצק נחשת כצורת שני כתרים דבוקי׳ זה בזה כל אחד מהם כצורת אבן ומצד אחד היה נכנס בהם העמוד, והנה אמר בזה המקום שקומת הכותרת היתה חמש אמות ובסוף זה הספור אמר שקומתם היתה ג׳ אמות וזה ראיה שהשתי אמות התחתונות היתה כמו מלאכת העמוד והיה העמוד הנכנס בהם ומזה יתבאר שרוחב הכותרות גדול מעמקם כי זה רחבם היה מוסיף על רחב העמוד ורחב העמוד הוא שלש אמות וארבעה חומשי אמה בקירוב כמו שקדם.
ואמרו ושתי כותרות עשה על ראשי העמודים, פירושו שהיו שני כותרות לשני העמודים, כותרת אחת לעמוד אחד, ולא כמו שחשב ה״ר לוי בן גרשום שהיו שתי כותרות לכל עמוד:
ושתי כתרת – במדוייקים חסר וא״ו גם אחר הרי״ש במסורת כמ״ש בדברי הימים ב׳ ו׳.
מוצק נחושת – מעשה יציקה היו, ומנחושת.
חמש אמות – ובסוף מלכים ב (מלכים ב כ״ה:י״ז) נאמר: שלש אמות, וזה לפי ששתי האמות התחתוניות של קומת הגולה, לא היו מצוירות, והיו אם כן שוות לתמונת העמוד, ולזה לא חשבם.
ושתי כותרות עשה פי׳ שהיו שתי כותרות לשני העמודים כתר לכל עמוד, והיה גובה כ״א חמש אמות, ובסוף מלכים אמר שהיה שלש אמות, כי הכתר נחלק לשתי גולות והיה גובה הגולה עליונה שלש וכמו שיבואר.
וּשְׁתֵּי כֹתָרֹת – עטרות1 שהן מעין כתרים עָשָׂה לָתֵת עַל רָאשֵׁי הָעַמּוּדִים מֻצַק נְחֹשֶׁת – יצוקות נחושת2, חָמֵשׁ אַמּוֹת קוֹמַת – גובה של הַכֹּתֶרֶת – העטרה הָאֶחָת וְחָמֵשׁ אַמּוֹת קוֹמַת – גובה של הַכֹּתֶרֶת – העטרה הַשֵּׁנִית, והכתר נחלק לשתי גולות3 באופן שמתוך חמש האמות שתי אמות התחתונות לא היו מצוירות והיו דומות לעמוד4 ואף היו מחוברות לו, ושלוש העליונות היו מצוירות ורחבות יותר מהעמוד5:
1. רד״ק.
2. מצודת דוד.
3. מלבי״ם.
4. רד״ק, מצודת דוד.
5. רש״י, רלב״ג.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
He also made nets of network and twisted cords of chainwork for the capitals which were upon the top of the pillars: seven for one capital, and seven for the other capital.
שבכים מעשה שבכה – השבכות שהיה להם דומה כמין כיפה שקורין קויפ״א.
מעשה שבכה – מוקפות היו צורות של לולבי דקל, כמו: ועל שבכה יתהלך (איוב י״ח:ח׳). וגדילים היו להם כמעשה שרשראות.
שבעה לכותרת האחת – שבעה לולבין היה להיקף אחד לשבכה אחת.
Branches designed like net [mesh] work. The nets which they had were similar to a type of head covering which is called cofea [in Old French].
Net [mesh] work. They were encircled by forms of branches of a palm tree, as in, "and he walks upon a snare [שבכה],"1 and the branches were [designed] like chain work.
Seven [of these] were for the one crown. There were seven branches in each encircling design for each net [mesh] work.
1. Iyyov 18:8.
שבכים מעשה שבכה – שבכים היו להם ודומות כמין קופה שקורין קויפ״א.
מעשה שבכה – מוקפות היו כלולבי של דקל, כמו ועל שבכה יתהלך (איוב י״ח:ח׳).
וגדילים היו להם כמעשה שרשרות שבעה לכותרת האחת – שבעה לולבין היו בהקיף לכותרת האחת.
שבכים מעשה שבכה – כמין רשת, ״קנצילטו״ בלעז, כמו בעד השבכה מחיצה, שלעצים שתי וערב. וכן אמר התרגום: ״סריגין עובר סריגו״ וכן פירש ר׳ דוד קמחי.
שבכים מעשה שבכה – הוא מעשה רשת, קרשפינה בלעז, והיתה מקפת כל הכותרת ממעל ומתחת.
גדילים מעשה שרשרות לכותרות – הם טרינאש בלעז, והיו מוקפים מהם שבעה על כל שבכה.
וספר שהיו אותם הכותרות שבכים מעשה שבכה גדילים מעשה שרשרות, ר״ל שהיו הכותרות ההם מכוסים ממלאכה דקה ויפה מעשה רשת, והגדילים הם שרשרות, והיו מוקפים מהם שבעה גדילים על כל אחת מהכותרות ההם, ואמרו המפרשים שהיו כעין לולבים של דקל. ואחרי שזכר שצייר או שהתיך חירם את כל המלאכה, זכר איך עשאה בפועל.
שבכים על הכותרות נעשו שני מיני מלאכות חציו העליון היה מכוסה בשבכה שהוא לבוש ממעשה רשת, ארוג מנחושת, ותחת השבכה היה גדילים מעשה שרשרות, והיו שבעה שרשרות לכל כותרת, והיה התחלת השרשרות על השבכה בסופה לכסות ההפסק בין שני הגולות (שיתבאר בפסוק כ׳) ובסוף השרשרות היו תלוים שני טורי רמונים שהיה ראשם תלוי בשרשרות וסופם מכסה את הגולה התחתונה.
שבכים מעשה שבכה – מלשון נאחז בסבך (וירא) שבכים עשויות מעשה רשת.
שרשרות – מעשה שלשלת מתכת, וקול שמה מוכיח עליה (Onomatopeia), ומאחר שצייר בכותרות שושנים ורמונים, צייר ג״כ עליהם רשתות כמו שנותנים על עץ פרי בשדה להגן על פירותיו מן עוף השמים שלא ינקרו בו.
על חלקו העליון של הכתר היו1שְׂבָכִים – כעין ענפי2 דקל3 אשר היו בצורת חצי עיגול (כיפה)4, הם היו עשויים מַעֲשֵׂה שְׂבָכָה – מעין רשת5 מקיפה בצורת לולבי דקל6גְּדִלִים – קלועים ושזורים7מַעֲשֵׂה שַׁרְשְׁרוֹת – חוטי עיטור, עליהם תלו את הרימונים8בצורת שלשלאות9, וזה היה מעל לַכֹּתָרֹת – לעטרה אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים, וכן ציורי10שִׁבְעָה ענפים היו מסביב לַכֹּתֶרֶת הָאֶחָת וְשִׁבְעָה נוספים מסביב לַכֹּתֶרֶת הַשֵּׁנִית:
And he made the pillars; and there were two rows surrounding one network, to cover the capitals that were upon the top of the pomegranates; and so he did for the other capital.
(יח-יט)ושני טורים – של רמונים ושל נחשת. הרמונים תחובים בשרשרות המקיפות את הכותרת, כך מפורש בדברי הימים (דברי הימים ב ג׳:ט״ז) ובמשנת ארבעים ותשע מדות.
לכסות את הכותרת אשר על ראש הרמונים – הרי זה מקרא מסורס: לכסות הרמונים את הכותרות אשר על הראש. וכן היו הכותרות עשויות לפי סדר משמעות המקראות: כמין שני אגנים היתה כל אחת: אגן התחתון בית קיבולה למעלה, והוא קרוי גולה, כמו שאמור בענין: וגולת הכותרות (מלכים א ז׳:מ״א), ותרגמו יונתן: אגני קרונתון. העליון כפוי על התחתון, בית קיבולו למטה, והיא קרויה שבכה, כמה שנאמר בענין זה: והשבכות שתים לכסות את שתי גולת הכותרות (מלכים א ז׳:מ״א). נמצא רחבה במקום הדבק, ומשופעת ועולה ומשופעת ויורדת, והוא קרוי בטן. וכן תרגם יונתן: מלעומת הבטן (מלכים א ז׳:כ׳) – מלקבל דבקא. וגובה שתי האגנות האלה ארבע אמות, וזהו שאמר: ומעשה שושן באולם ארבע אמות. מצוירות היו בם כמין פרחי שושנים, כדרך הציורין בכותל האולמות. ארבע אמות גובה, והאמה החמישית היא כותרת קטנה למעלה מן הגדולה, הוא שנאמר: וכותרת על שני העמודים (מלכים א ז׳:כ׳).
(18-19)And two rows. Of pomegranates and of copper; the pomegranates were inserted into the chain [work] which encircled the crowns, thus is this explained in Divrei HaYamim1 and in the Mishnah of "Forty-Nine Measurements."
To cover the crowns that were on top of the pomegranates. [The text of] this verse is in a disarranged order.2 [It means,] "the pomegranates should cover the crowns which were on the top." And thus were the crowns made according to the order of the apparent meaning of the verses; each one was in the form of two bowls. The receptacle of the lower bowl was facing upward and it is called גולה [=a bowl], as it is stated about this subject, "וגולת הכותרות,"3 and [Targum] Yonatan rendered this, "and the bowls of the crowns." The upper [bowl] was inverted on the lower one, its receptacle was [facing] downward, and it was called שבכה [=net or mesh] work, as it is stated regarding this subject, "[also] two net [mesh] works to cover the two bowls of the crowns."4 The result being that it is wide in the place where it is connected, and it narrows going upward and it narrows going downward, and this is called "a stomach," and thus [Targum] Yonatan rendered מעלות הבטן,5 "against the place of attachment." And the height of these two bowls was four amohs,6 and this is what he stated, "in the entrance hall were made like lilies, four amohs." These were decorated inside with flowers of lilies, in the same design of the decorations which were on the wall of the entrance halls; four amohs high, and the fifth amoh was a small crown above the big one. This is what was stated, "And there were also crowns above on the two columns."7
1. See II Divrei HaYamim 3:16.
2. Alternatively, the verse can be explained according to its literal translation. The crowns were on the columns and the pomegranates were on the crowns. There were also other crowns which were on the pomegranates (Radak). Or, the pomegranates were located on the lower bowl of the crown and the word על means "near" rather than "on top of."
3. Below v. 41.
4. Ibid.
5. Below v. 20.
6. See below v. 19.
7. Below v. 20.
ושני טורים – רמונים של נחושת, הרימונים תחובים בשרשרות והשרשרות מקיפות את הכותרת, וכן מפורש בדברי הימים (דברי הימים ב ג׳:ט״ז) ובמשנת ארבעים ותשע מידות.
לכסות את הכותרות אשר על ראש (העמודים) {הרמונים} – הרי זה מקרא מסורס, לכסות הרימונים את הכותרות אשר על ראש העמודים, וכן היו הכותרות עשויות לפי סדר משמע המקראות כמין שני האגנות היתה כל אחת אגן התחתון בית קיבולו למעלה והוא קרוי גולה כעיניין גולות הכותרות ותירגמו יונתן קרונתוון, העליון כפוי על התחתון בית קיבולו למטה היא הקרויה שבכה כעיניין שנאמר: והשבכות שתים לכסות את גולות הכותרות (מלכים א ז׳:מ״א) נמצאת רחבה במקום הדבק ומשפעת ועולה ומשפעת ויורדת והוא הקרוי בטן וכן תירגם יונתן לעומת הבטן מליקבל דיבקא.
לכסות את הכותרות – אינו אומר שהשבכה האחת היתה לכסות שתי הכותרות, אלא פירוש: על השבכה האחת משתי השבכות, שהיו מכסות את הכותרות.
אשר על ראש הרמונים – היאך היה זה, והלא הכותרות היו על ראש העמודים והרמונים על הכותרות? ויש ספרים שכתוב בהם: אשר על ראש העמודים, טעות הוא, כי המסרה אומרת: ראש הרמונים לית כותיה, הנה כי זה לבדו ראש הרמונים, והשאר ראש העמודים. אם כן אפשר שגם על ראש הרמונים היו כותרות אחרות.
וכן עשה לכותרת השנית – שני טורים רמונים על השבכה לצורך הכותרות לכסותה, כמו שעשה באחרות.
ושני טורים – פירוש שני טורים: היו בולטין מן הכותרת סמוך לעמוד שלא ייראה כשתי חתיכות, והעמוד יכוסה תחת הטורים ויכנס בתוכם, ולזה אמר ״לכותרת אשר על ראש העמודים״, שאם לא להורות כן, מה צורך לומר ״אשר על ראש העמודים״, וכן אומר לפנים לכסות את שני גולות הכותרת.
ויעש את העמודים ושני טורים סביב על השבכה האחת – אחשוב שהעמודים האלו היו טורים עומדים בגובה בשבכה ואילו העמודים היו קבועי׳ בשבכה בשני גדילים ממנה ביותר רחב וכאשר נמשך אחריו מהשבעה גדילים אשר בכל שבכה והיה זה לכסות את הכותרת אשר על ראש העמודים והיא האבן העליונה והנה תהיה אות וי״ו במלת ושני טורים כפ״א רפה בלשון ישמעאל והרצון בו ויעש את העמודים שני טורים וירצה בזה שכבר עשה את העמודים בשבכה באופן שתארנו ועשה אותם שני טורים והכונה אחת ממה שזכרנו קודם.
וזהו ויעש את העמודים, ר״ל שעשה אותם כמו שזכר מהציור. וזכר עוד שעשה שני טורים, ר״ל לתלות בהם הרימונים סביב על השבכה האחת לכסות את הכותרת, ואין פירושו שהרמונים היו לכסות את הכותרת, כי אם שעשה שני טורים מהרמונים על כל שבכה סביבה טור אחד מלמעלה מהטור האחד אשר היתה השבכה מכסה את הכותרת, כי היה הכותרת מכוסה מרשת ועל אותו רשת היו שני טורים מהרמונים, ויהיה אמרו על ראש הרמונים חוזר למעלה, ושעורו ושני טורים סביב שהם על ראש הרמונים עשה על השבכה:
ויעש את העמודים וגו׳ לכסות את הכתרת אשר על ראש הרמנים – במקצת ספרים כ״י כתוב אשר על ראש העמודים אבל בשאר ספרים כתוב הרמנים וגם רד״ק כתב יש ספרים שכתב בהם אשר על ראש העמודים וטעות הוא כי המסרה אומרת ראש הרמנים לית כותיה הנה כי זה לבדו ראש הרמנים והשאר ראש העמודים.
ויעש את העמודים – למעלה אמר שעשה צורת העמודים בקרקע, וכאן אמר שעשה העמודים עצמן, רצה לומר: ששפך הנחשת לאחר ההתכה, אל מקום חפירת הציור.
ושני טורים וגו׳ – על כל שבכה היא חלק העליון מהכותרת, סיבב שני שורות רמונים זה למעלה מזה, והיו עשוים מנחושת, וחרוזים בשלשלאות, וראשיהם קשורים זה בזה, ונתנם על השבכה.
לכסות את הכותרת – רצה לומר: לשבכה העשויה לכסות אחת את אחת מהכותרת, חלק התחתון שבה. כי תמונת הכותרת היתה כעין שני אגנות, כפויה זו על גב זו, התחתונה בית קבולה למעלה ושוה לתמונת העמוד, כי היתה מבלי ציור, וקרויה למטה בענין ׳גולת הכותרת׳, והעליונה בית קבולה למטה, כפויה על התחתונה, ועשויה מעשה שבכה וכמו שנאמר בענין, והשבכות שתים, לכסות שתי גולות הכותרת, והרמונים היו תלוים בתחתית השבכה אם כן סמוכים המה לעליונית הגולה וכסו אותה, ולזה אמר הטורים היו על השבכה, העשויה לכסות גולת הכותרת, את החלק העליון ממנה, הסמוכה לראש הרמונים כשהם תלוים בתחתית השבכה, כי אז סמוכה להם עליונית הגולה, ונכסת מהם כאמור.
ויעש עד הנה דבר איך צייר אותם בדפוס ועתה דבר מעשייתם ושני טורים סביב על השבכה בתחתית השבכה היה שני טורי רמונים, ומ״ש לכסות את הכותרות ר״ל השבכה שהיתה לכסות את הכותרות, ומ״ש על ראש הרמונים שיעורו ושני טורים סביב אשר על ראש הרמונים, ר״ל שהיו שני טורי שרשרות על ראש הרמונים, כי הרמונים היו תלוים בשרשרות כמ״ש בד״ה ויעש רמונים מאה ויתן בשרשרות, והיו הרמונים תלוים בשרשרות בראשם לא באמצע הרמון, ועז״א אשר על ראש הרמונים, ר״ל שהשרשרות דבוקים לראש הרמונים וגוף הרמונים תלוים למטה על הגולה התחתונה.
ויעש את העמודים – במקום את הרמונים, אשר על ראש הרמנים – במקום על ראש העמודים, ואי אפשר לפרש פשט פשוט באופן אחר, וכן תרגם שד״ל, וגם רש״י מודה שמקרא מסורס הוא.
על השבכה האחת – אצל השבכה, כלו׳ מתחת לה.
ולאחר ציורם בגלופה1וַיַּעַשׂ – הקים אֶת הָעַמּוּדִים באופן ששפך את הנחושת לאחר שהותכה לתוך החפירה של העמודים2, וּשְׁנֵי טוּרִים של רימונים זה למעלה מזה3 מסָבִיב ומעַל הַשְּׂבָכָה שהיא החלק העליון של הכותרת4, הָאֶחָת לְכַסּוֹת אֶת הַכֹּתָרֹת התחתונות הנקראות גולת הכותרת5אֲשֶׁר היו עַל רֹאשׁ – סמוך לראש6הָרִמֹּנִים וְכֵן עָשָׂה לַכֹּתֶרֶת הַשֵּׁנִית:
1. מלבי״ם.
2. מצודת דוד. וביאורי הגר״א מפרש שנתן את הכתרים על העמודים.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. הכותרות היו בגובה חמש אמות, עשויות כמין שני כדורים, כדור תחתון (מחולק לשתיים) בגובה ארבע אמות וכדור עליון בגובה אמה, הכדור התחתון היה כאמור מחולק לשני אגנים, האגן התחתון (גולת הכותרת) גובהו שתי אמות ותחוב בעמוד, האגן העליון (השבכה) למעלה ממנו וגובהו אף הוא שתי אמות ועל הכדור הזה היה הכדור העליון (לא מחולק) בגובה אמה, יוצא שחלק הכותרת שיצא מן העמוד היה שלוש אמות, רש״י, מצודת דוד.
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 18]
וגובה שתי האגנות האלה ארבע אמות וזהו שאמר: מעשה שושן באולם ארבע אמות – מצויירות היו כמין פירחי שושנה כדרך שמציירים בכותלי האולמות ארבע אמות בגובה
מעשה שושן באולם – על הכותרות שהיו על ראש העמודים היה עליהם מעשה שושן, ארבע אמות למעלה כנגד האולם שהיא הכיפה, וזהו שאמר גם כן למטה: ועל ראש העמודים מעשה שושן (מלכים א ז׳:כ״ב).
ויונתן תרגם: עובד שושנתא לקיט באולמא. וכן תרגום: פרח שושן (מלכים א ז׳:כ״ו) – לקיט שושנתא.
מעשה שושן – נחלף כי התנועה מן ה׳ החולם לשורק, והוא מן שושנת העמקים, כלומר צורת שושנים.
באולם ארבע אמות – פירוש: היה אוחז מאולם ארבע אמות כי כן רחבן, והחוט המסובב יוכיח, ובאולם הוקמו העמודים כמו שכתוב לפנים.
וכותרות אשר על ראש העמודים – רוצה לומר: שכבר עשה זה בכותרות אשר על ראש העמודים והם האגנות העליונות ציור שושנים ופרחים היו עולים על ראש הכותרות באולם ארבע אמות ואחשוב שזה הציור היה נעשה בשני טורי העמודים היוצאים מן השבכה כי העמודים ההם היו גבוהים על ראש הכותרות והיה בהם צורת פרחים ושושנים.
ואמרו עוד וכותרת אשר על ראש העמודים מעשה שושן באולם ארבע אמות, הוא להגיד שעל הכותרת אשר היה על ראש העמודים היה עוד מעשה שושן ארבע אמות, ויחסר בכתוב מלת ועם או מלת ועל, וכאלו אמר ועם הכותרת או על הכותרת אשר על ראש העמודים היה מעשה שושן שהיה בו ארבע אמות. ואמרו באולם, פירשו המפרשים שהוא כמו למעלה, ויותר נכון הוא שנאמר ששם מעשה השושן על הכותרת אחרי שהיו העמודים מונחים באולם, וכמו שיזכור אחרי זה. או יהיה פירושו שלמעלה מהכותרת אשר היה על ראש העמודים עם מעשה השושן היו עדיין באולם ארבעה אמות, והיה זה לפי שהאולם היה גבהו שלשים אמה והעמודים עם הכותרות והשושן והמכונות אשר תחתיהם היו עולים ששה ועשרים אמות, ונשארו אם כן ארבעה אמות באולם פנויים שלא היו מגיעים שם העמודים, ולפי זה לא יהיו הארבעה אמות שזכר הכתוב במעשה השושן, כי אם בגובה האולם למעלה מהעמודים עם כל אשר בהם, וכן נראה מדברי ירמיהו, שבכותרת זכר שהיה חמשה אמות ובמעשה השושן שהיה השבכה שזכר שמה לא זכר שיעור, ולא אמר שהיה מארבע אמות, והוא המורה שהד׳ אמות שנזכרו כאן הם לאולם לא למעשה השושן:
וכתרת אשר על ראש העמודים מעשה שושן באולם – בשורק ופתח וכן על שושן עדות במסורת ב׳ פתחין וכל שושן הבירה כותיה.
שושן – שם צמח, ועל שהוא תמיד בת ששת עלין, קרויה שושן.
באולם – עיקר שם אולם הונח על כיפת התקרה, כן אמרו רבותינו ז״ל (בבלי עירובין ק״ב., רש״י ד״ה כיפי דארבא).
מעשה שושן באולם – כי ציורי שבעת הענפים היו מקיפים סביב את חלק העליון מן הכותרת, אולם ממעל, רצה לומר: השטח הרואה את הכיפה הקרוי אולם, מעשה השטח ההוא היה מעשה שושן. או רצה לומר: לאחר שהעמידו את העמודים באולם, עשו מנחושת מעשה שושן, וחברו על הכותרת כשהם באולם.
ארבע אמות – מעשה השושן היתה בשטח ארבע אמות על הכותרת ממעל, כי העמודים היו ברוחב ארבע אמות כמו שנאמר למעלה, והכותרות בולטין מכל צד, והיו אם כן יותר מארבע אמות, אבל מעשה השושן היתה רק בשטח ארבע אמות.
וכותרת אשר על ראש העמודים ר״ל עוד היה מצויר כותרת מעשה שושן באולם ר״ל שהיה שושן מצויר על כותל האולם במקום שהגיעו לשם ראשי העמודים היינו י״ח אמות בגובה הכותל של האולם והיה ארכו ורחבו וגבהו של הכותרת המצויר בכותל ד׳ אמות.
וכתרת וגו׳ – והכותרות אשר על ראש העמודים באולם היו ברום ארבע אמות מצוירות מעשה שושן ואמה אחת מקום חלק, וכדברי שד״ל עובי העמוד נכנס בהם ברום אמה, א״כ בין העמוד והכתרת כ״ב אמה, וח׳ אמות הנשארות ברום האולם, שכמוהו כבית ל׳ אמה, אולי היתה שם אבן גזית ליסוד בת שמנה אמות (פסוק י׳).
וְעל הכֹתָרֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים היה מצויר1מַעֲשֵׂה שׁוּשַׁן – שושנים2בָּחלק של הכותרת שהיה כנגד3 האוּלָם4, והציור היה בשטח5אַרְבַּע אַמּוֹת:
1. מלבי״ם.
2. מצודת ציון.
3. רד״ק, מצודת דוד.
4. וראה פירוש נוסף של מצודת דוד המסביר כי ההרכבה של הציורים שהיו מנחושת נעשתה כשהעמודים היו כבר מותקנים באולם.
5. מצודת דוד. ויש מפרשים גובה ארבע אמות, רד״ק. ויש מפרשים שהציורים היו על הכותל, מלבי״ם.
And there were capitals above also upon the two pillars, close by the belly which was beside the network; and the pomegranates were two hundred, in rows surrounding each capital.
גם ממעל מלעומת הבטן – שהוא לעבר השבכה בסוף השבכה בשוליה, הוא באמצע במקום הדבק שעל השבכה מדובקת בגולה אשר תחתיה.
והרמונים מאתים – רמונים עשוין שתי טורים סביב, מחורזים בשלשלת ומקיפין את השבכה.
על הכותרת השנית – אף זה מקרא קצר: על האחת, וכן על השניה.
Above [on the two columns] opposite the belly. Which is beyond the net [mesh] work at the end of the net [mesh] work, at its rim, that is at the middle, at the place where it is connected, (upon the upper net [mesh] work) (The proper text: Because the net [mesh] work) is attached to the bowl which is beneath it.
And two hundred pomegranates. Pomegranates made in two rows around, strung together on a chain and encircling the net [mesh] work.
On each crown. This, too, is an abbreviated sentence, meaning, "On the one [crown], and likewise, on the second."1
1. Each crown had a chain of 200 pomegranates encircling it.
והאמה החמישית היא כותרת קטנה למעלה מן הגדולה שנאמר: וכותרות על שני העמודים גם ממעל מלעומת הבטן אשר לעבר השבכה – בסוף השבכה באמצע בגולה שתחתיה.
והרימונים מאתים – רימונים עשויין שני טורין סביב – מחורזין בשלשלת ומקיפין את השבכה על הכותרת השנית, אף זה מקרא קצר לימד על הכותרת האחת וכן על השנית.
מלעומת הבטן – כנגד המקום האמצעי אשר לעבר השבכה היו כותרות אחרות, מלעיל לאותו המקום.
ויונתן תרגם: מלקבל דבקא.
מאתים טורים סביב על הכותרת השנית – והוא הדין לראשונה, כי ארבע מאות רמונים היו בין שני העמודים, כמו שאומר למטה (מלכים א ז׳:מ״ב). ומה שאומר: מאתים טורים – לא שהיו הטורים מאתים, אלא הרמונים היו מאתים לשבכה האחד, והוא שני טורים סביב, בכל טור מאה. וזהו שאמר בדברי הימים: ויעש רמונים מאה ויתן בשרשרות (דברי הימים ב ג׳:ט״ז), והם השרשרות שעשה לכותרות. וכן מה שאמר בספר ירמיה: כל הרמונים מאה על השבכה (ירמיהו נ״ב:כ״ג) – בטור האחד, ר״ל וכן בטור השני מאה, והנה הם מאתים בשבכה האחת, ומאתים בשבכה האחרת. ומה שאמר שם: תשעים וששה רוחה (ירמיהו נ״ב:כ״ג) – אומר כי תשעים וששה המאה אשר היו בטור האחד היו מיוחדות סביב לעבר אחד, והארבע מיוחדות לעבר אחר גם כן סביב.
וכותרות – היו עומדים על שני העמודים.
גם ממעל מלעומת הבטן – היא הבליטה כמין בטן אדם אשר הוא בולט.
לעבר – לאותו צד שבו השכבה. ויותר נכון שישוב אל מעשה שושן, כלומר שכבטן גם כן היה בו מעשה שושן וכן לפנים ועל ראש העמודים.
והיו שם מאתים טורים שלרימונים. והתרגום אומר: ״מלקביל דבקא״ הוא חיבור הכותרת והעמוד, ובסוף הספר מוכיח כי על השכבה היו הרימונים, וכן כתוב ״וכאלה לעמוד שיני על השבכה״ (מלכים ב כ״ה:י״ז). והנכון בעיני שהטורים הכתובים למעלה היו טורים של רימונים, לא טורים של צורה אחרת, והיו שנים, לא מאתים.
וכן פירש הרימונים היו מאתים, ועשה מהם שני טורים, כי הכותרת קומתה ה׳ אמות, לא יותר. איך יתכנו בה מאתים טורים סביב? וכן מוכיח לפנים והרמונים ארבע מֶאֹת לשתי השבכות, שני טורים רמונים לשכבה האחת.
על הכותרת השנית – אמר התרגום ״על קרונתא חדא״ כי היא ראשונה.
וכותרות על שני העמודים וגו׳ – הם הכותרות התחתונות ר״ל האגנים התחתונים המביטים אל העמודים הגדולים וירצה בזה שבמה שהיה מהם מביט לעמודים היה טור רמונים וגם ממעל למקום ההוא מלעמת הבטן והוא אמצע דבוק שתי האגנות כי המקום ההוא בלתי רואה העמודים היה טור רמונים, והנה היה בכל טור מהם מאה רמונים כמו שכתוב בספר דברי הימים באמרו ואת הרמונים ארבע מאות לשתי השבכות שני טורים רמונים לשבכה האחת לכסות את שתי גלות הכותרות אשר על פני העמודים, והנה הרמונים תלוים בשרשרות כמו שנזכר שם וידמה שהשרשרות שהיו שבעה לכל כותרת היו שלשה בגלה העליונה ושלשה בגלה התחתונה והאחת במקום דבוקם והיא היתה לעומת הבטן, הנה אמרו בזה המקום כי הרמונים היו מאתים טורים סביב אין הרצון בו שיהיו מאתים טורים כי זה אינו כמו שזכרנו אך הרצון בזה שהרמונים היו מאתים טורים סביב ר״ל שהיו מסודרים בשני טורים סביב.
ואמנם מה שהוסיף לומר עוד וכותרות על שני עמודים גם ממעל מלעמת הבטן אשר מעבר השבכה וגו׳, כתב ה״ר דוד קמחי מלעמת הבטן כנגד העקום האמצעי אשר לעבר השבכה היו כותרות אחרות למעלה לאותו מקום. וה״ר לוי בן גרשום כתב שהיו בכל עמוד שני כותרות זו על זו, ושהפסוק הזה נאמר על הכותרת השנית אשר לעומת בטן העמוד. ודעת שני המפרשים האלה אחד הוא, ר״ל שהיו בכל עמוד שני כותרות, אם מחוברו׳ ודבוקות זו עם זו בתחלת העמוד כדעת ר׳ לוי בן גרשום, ואם שהיתה אחת מהן למעלה בראש העמוד ואחרת באמצעיתו, והוא דעת זר כפי פשט הכתובים, כי לא נזכר כאן ולא בדברי הימים ולא בספר ירמיהו שהיו לעמודים, ולא שעשה חירם כי אם שני כותרות לשני העמודים, לא ארבעה כותרות כמו שפירשו האנשים החכמים האלה. ודעתי הוא שהכותרות אשר בפסוק הזה הם עצמם השני כותרות שזכר למעלה, ושבא הכתוב להודיענו שני דברים. האחד כי לפי שספר למעלה שהיו אותם הכותרות על העמודים נכנסים בהם, אולי יחשוב אדם שהיה הכותרת סביב העמוד על שפתו, אבל אמצע העמוד בעביו ובטנו לא היה עליו דבר והיה מגולה לאויר, לכן אמר שהכותרות היו על כל עובי שני העמודים, וזהו גם ממעל מלעמת הבטן, שהבטן הוא עובי העמוד כי הוא בטנו, ואמר שגם בזה היתה השבכה אשר היא היתה מכסה כל עובי העמוד ובטנו כמו שכסה שפתו. והשני הוא שלפי שזכר למעלה שהיו רימונים בשבכה אשר בראש העמודים ולא פירש כמה היו אותם הרמונים, לכן ביאר כאן מספרם, באמרו והרמונים מאתי׳, ר״ל בכל עמוד ועמוד היו מאתים רמונים, והיו טורים סביב, כלומר שהיו המאתים ההם בשני הטורים שזכר למעלה, כי היו מאה רמונים בכל טור וטור מהם, והיו אותם הרמונים תלויים בשרשרות כמו שזכר בתחלה, וז״ש טורים סביב על הכותרת. ומה שאמר עוד השנית, פירושו וכן השנית, רוצה לומר שזה כלו אשר אמרו על הכותרת האחת ראוי שיובן גם כן על הכותרת השנית, כי היה המשפט בכל הדברים אחד בהן, והוא על דרך מה שאמר במדת העמודים וחוט שנים עשר יסוב את העמוד השני כמו שפירשתי. ואמנם מה שנאמר בספר ירמיהו (ירמיהו נ״ב כ״ג) כל הרמונים מאה על השבכה סביב, פירושו על כל טור מהם, ומה שאמר שם ברמונים תשעים וששה, ענינו שהיו הרמונים בארבעה רוחות מהשבכה, והיה בכל רוח ארבעה ועשרים רמונים והם תשעים וששה, והארבעה החסרים היו בזויות הטורים, והיו אם כן מאה בכל טור:
אשר לעבר שבכה – השבכה קרי.
מאתים טרים סביב – כל טורים שבמקרא מלא וא״ו חוץ מזה שהוא חסר. מסורת פ׳ תצוה.
הבטן – אמר דרך שאלה על חלל העמוד, וכן: מבטן שאול (יונה ב׳:ג׳), ורוצה לומר: חלל עומק השאול.
וכתרת וגו׳ – בא לומר מאין היה השטח הזה, ואמר אל תחשוב שכתרי העמודים לא היו כי אם סביבות העמוד, ולא היו נעשים ככיפת כובע לכסות גם חלל העמוד ממעל, כי הכותרות ההם כסו גם ממעל מלעומת הבטן, שהוא חלל העמוד הפונה לעבר השבכה לצד מעלה, אם כן מזה בא השטח אשר היה עליו מעשה השושן.
והרמונים מאתים טורים – רצה לומר: מספר הרמונים היו מאתים, חרוזים בשני טורים, ונתונים המה סביב על הכותרת, מאה בכל טור.
השנית – כמו והשנית, רצה לומר: וכן היו מספר הרמונים לכותרת השנית.
וגולת הכתרת אשר על ראש העמודים שתים והשבכות שתים לכסות את שתי גולות הכתרת אשר על ראש העמודים ואת הרמונים ארבע מאות לשתי השבכות שני טורים רמונים לשבכה הא׳ לכסות את שתי גולות הכתרת אשר על פני העמודים – ופי׳ כי הכתר נחלק לשתים, וכל חלק נקרא גולה, שעז״א וגולות הכותרות שתים ר״ל שתים בכל עמוד החלק העליון שהיה ככובע על ראש העמוד ונקרא הגולה שעל ראש העמודים היה מכוסה בשבכה, והגולות התחתונות שנקראו גולות הכותרות שעל פני העמודים היו מכוסים בשני טורי רמונים, ועז״א בסוף מלכים וכתרת עליו נחושת וקומת הכתרת שלש אמות ושבכה, ורמונים על הכתרת סביב – ר״ל שחלק העליון היה שלש אמות והיה מכוסה בשבכה ועוד היו רמונים על הכותרת השנית, ועפ״ז בא כאן לבאר ענין הכותרת בפרטות והודיע בזה כמה דברים,
א. וכתרת על שני העמודים ר״ל שהיה כותרת גם ממעל בל תחשוב שממעל היה החלל מגולה ושהכותרת העליונה לא היתה ככובע שלם ועז״א שהיתה הכותרת גם ממעל,
ב. בא לבאר מהיכן התחילה כותרת הזאת שהיא הגולה העליונה, אמר שהתחיל מלעומת הבטן – צייר הכותרת בכלל כגוף שלם, והגולה העליונה היתה אחר שתי אמות של גובה הכותרת שהיה חצי אמה למטה מאמצע הכותרת, כערך הבטן שהוא קצת למטה מחצי הגוף, כי הגולה התחתונה היה גובהה שתי אמות ואז התחילה הגולה העליונה שהיה גובהה שלש אמות ואמר אשר לעבר השבכה כי בצד זה היה השבכה שהיתה בחלק העליון, עוד באר כמה היו רמונים שהיו מאתים על כל עמוד והיו ארבע מאות לשתי העמודים כמ״ש לקמן, ושהיו טורים ר״ל שני טורים נמצא שהיו מאה רמונים בכל טור, שעז״א בד״ה ויעש רמונים מאה ויתן בשרשרות ר״ל מאה בכל שרשר, ושהיו סביב בארבע רוחות, וכשנחלק העיגול לד׳ רוחות היו כ״ד רמונים בכל רוח, וא׳ באמצע בין כל חלוקה וחלוקה, ועז״א שם ויהיו הרמונים תשעה וששה רוחה (פי׳ לד׳ רוחות) כל הרמונים מאה על השבכה סביב – ושהיו על הכתרת השנית ר״ל על הכותרת התחתונה, כי העליונה היתה מכוסה בשבכה והתחתונה היתה מכוסת ברמונים.
וכתרות וגו׳ – מקרא חסר, וכותרות אלו שעל שני העמודים היו להן רמונים לא בלבד מתחת לבטנן (כלו׳ לצד הבולט שבהן שהיה באמצעיתן כמו הבטן לאדם) הנראה יותר מתחת השבכה (מחמת בליטתו) רק גם ממעל לבטנן, ואלו הן שני טורים שכתב אחד ממעל ואחד מתחת לבטן, והיו מאתים רמונים לכל כותרת (פסוק מ״ב).
על הכתרת השנית – וכן על הכותרת השנית ע״ד מה שכתב בפסוק י״ו.
וְכֹתָרֹת קטנות1עַל שְׁנֵי ראשי הכותרות שהיו על2הָעַמּוּדִים גַּם מִמַּעַל מִלְּעֻמַּת הַבֶּטֶן – כנגד המקום האמצעי3אֲשֶׁר בחלק העליון שהיה לְעֵבֶר (שבכה כתיב) הַשְּׂבָכָה, וְמספר4הָרִמּוֹנִים היה מָאתַיִם, חרוזים היו בשני5טֻרִים מסָבִיב עַל הַכֹּתֶרֶת האחת וגם על הכותרת6הַשֵּׁנִית:
And he set up the pillars at the hall of the temple; and he set up the right pillar, and called its name Jachin; and he set up the left pillar, and called its name Boaz.
ויקם את העמודים יכין ובעז – יכין כנגד הירח ירח יכון עולם. בועז כנגד השמש שהוא יוצא בגבורה ועוז שנאמר ישיש כגבור לרוץ אורח. וכנגדן בגוף שני עינים שהעינים גבוהות ונתונות בראש כך היו שני העמודים גבוהים.
ויעש כיורים עשרה (דברי הימים ב ד׳:ו׳) – כדי להרבות את הגשמים שהם ככיור. עשרה כיורות כנגד עשרת הדברות, ולמה לא עשה במדבר אלא כיור אחד שלא היו ישראל צריכים גשמים במדבר שהמן יורד להם והבאר עמהם, בא שלמה ועשה עשרה כיורות להרבות גשמים שהיו בארץ ישוב והיו צריכים גשמים הרבה שנאמר ארץ הרים ובקעות. ארבעים בת יכיל כנגד ארבעים יום שבהם נתנה התורה ארבעה ימים לכל דבור. וכן שלמה עשה כל כיור ארבע אמות שנאמר כארבע באמות הכיור, עשר מכונות כנגד עשרה מאמרות, על כל מכונה אמירה, על כל כיור דבור.
לאולם ההיכל – כמו: באולם ההיכל. וכמוהו: כי איש הרגתי לפצעי (בראשית ד׳:כ״ג) – בפצעי, ואחרים זולתו.
יכין – מה שקרא שם לעמודים לסימן טוב, לפי שהיו בכניסת הבית קרא להם שמות לסימן טוב, לאחד: יכין – לשון הכנה, שיכון הבית לעולם, כמו שאמר: כירח יכון עולם (תהלים פ״ט:ל״ח). ובועז – לשון עוז, והיא מלה מורכבת: בו עז, כלומר שיתן האל בו עוז וקיום, כמו שנאמר: י״י עוז לעמו (תהלים כ״ט:י״א).
ויקם את העמודים לאולם ההיכל – רוצה לומר: שהקימ׳ בו ולא היו נעשים, והנה קרא שם העמוד הימיני והוא אשר לפאת דרום יכין ושם העמוד אשר לפאת צפון קרא בועז כאילו העיר בזה על סוד גדול מהכוון מענין כלי בית המקדש כמו שבארנו מענינם בספר ואלה שמות והוא ידוע כי הש״י שם בטבע בתקופות הארבע רושם להויות השפלות והתקופות השתים השמש בהם דרומי הם מכינות ההויות ובתקופות הנשארות יהיה הטבע חזק ועז לעשות פעולותיו וזה מבואר נגלה בצמחים כי הם יקחו רושם מאלו התקופות יותר ממה שיקחו מהם הב״ח ולזה סמך אל זה הענין משמות העמודים של ראש העמודים מעשה שושן והנה נבאר זה באור יותר בג״ה בזכרנו התועלות המגיעים מזה.
וספר הכתוב בכאן עוד שהקים את שני העמודים האלה באולם ההיכל, ואמר זה בכלל ואחרי זה זכר סדר הקמתם כפי הקדימה והאיחור, והודיענו שראשונה הקים את העמוד הימני וקרא שמו יכין, ואחר כך הקים השני וקראו בועז. ואמנם מה היה ענין העמודים האלה וצרכם ועל מה היה מורה שמם, הנה יתבאר אחרי זה:
ויקם את העמדים – חד מן י״א חסרים וא״ו במסורת וכן הוא בספרים מדוייקים.
לאולם ההיכל – באולם שלפני ההיכל.
הימני – אשר בפאת הדרומי.
יכין – לסימן טוב שיכון הבית לעד.
השמאלי – אשר בפאת הצפוני.
בועז – היא מלה מורכבת ׳בו עז׳ רצה לומר: בהבית הזה בקרבנות הנעשים בה, ימצא עוז וחוזק לישראל.
ויקם עתה מפרש הקמתם, שהקים אותם לפני האולם וסמוך לו, ושקרא לכ״א שם, והנה בשני העמודים רמז על שני ההנהגות שה׳ מנהיג את עולמו, ההנהגה הטבעיית הקבועה מששת ימי בראשית היא מיוחסת תמיד ליד שמאל ונקרא בועז, כי עוז ה׳ קבוע בו לא ישתנה לעולם, וההנהגה הנסיית שיעשה ה׳ לפי הצורך ולפי הכנת התחתונים קרא יכין כי זאת יכין תמיד לפי הרצון המתחדש כפי מעשה התחתונים בעלי הבחירה, וכבר בארו האלהיים כי הני תרי סמכי קשוט, הם שני הירכים נצח והוד, הימיני משפיע והשמאלי מקבל, והם לעומת יסוד ומלכות, שהנהגה הנסיית מושפע מיסוד העולם שנקרא חי העולמים, ועז״א (בפסוק ט״ו) שמונה עשרה אמה קומת העמוד האחד – ורמזו בקומה כי היסוד מושך מתפארת ישראל, תפארת גופא, שמרומז בח״י חוליות שבשדרה שהיא הקומה הנשאה בקדש, וההנהגה הטבעיית נשפעת ממדת מלכות המקבלת, ששם י״ב צרופי הוי״ה, ואחריו י״ב גבולי אלכסון, והוא הים שעשה שלמה העומד על שנים עשר בקר, ועז״א (שם) וחוט שתים עשרה אמה יסוב את העמוד השני – כי הוא הסובב מארבע רוחות.
לאלם ההיכל – לנוי האולם שלפני ההיכל (למעלה ו׳:ג׳).
ועל ראש העמודים מעשה שושן – חצי אמה בראש כל אחד היה כותלו דק כשושן, ושאר העמוד עוביו ארבע אצבעות נבוב (ירמיהו נ״ב:כ״א). לכך לא נמנית אותה אמה ביציקת העמודים בדברי הימים, לפי שלא היתה שוה למלאכת העמוד.
The top of the columns was designed like lilies. A half amoh at the top of each column each one's wall was as thin as a lily, and for the rest of the column its thickness was four fingers [and it was] hollow.1 Therefore, this amoh was not counted in [the description] of the pouring [of the copper] for the columns in Divrei HaYamim because it was not similar to the work [of the rest] of the columns.
1. Alternatively, the lily work was not part of the pillar, but was attached to it after the pillar had been installed (Metzudat David).
ועל ראש העמודים מעשה שושן – חצי אמה בראש כל אחד לכך לא נאמרה אותה אמה ביציקת העמודים בדברי הימים לפי שלא היתה שוה למלאכת העמוד.
ותתום – לפי שהיו בהם מלאכות רבות וציורים רבים כמו שכתוב, אמר: עם כל זה שלמה מלאכת העמודים.
ועל ראש העמודים מעשה שושן – כראשון, או הוא דק כאלה, שלשושן ליכנס בתוך הכותרת. עוד יש לפרשא שהכותרת גופה היתה פתוחה כשושנה, ושם היה מכניס ראש העמוד.
א. לונדון: ״לפרשה״. האות ה׳ מסומנת כטעות.
ולמה שאמר עוד ועל ראש העמודים מעשה שושן בהיותו כבר נאמר למעלה, אחשוב שלא בא הכתוב הזה להודיענו זה הענין, כי אם להודיע שאחרי שהוקמו העמודים עם הכותרות אז נתן על ראש העמודים אותו מעשה השושן שעשה, כי לא הושם המעשה ההוא על העמודים כי אם אחרי הקמתם, וכמו שהעיד למעלה באמרו מעשה שושן באולם ארבע אמות. כפי מה שפירשתי, וכאלו אמר ועל ראש העמודים נתן מעשה השושן אשר זכר, ובזה נשלמה המלאכה, והיה אם כן מה שזכר בפסוק הזה מספור ההקמה ולא מספור המלאכה:
ועל ראש העמודים מעשה שושן – וכן פרח שושן שבסמוך שניהם בחולם ובקמץ שרשים שרש שש ומסורה.
ותתום – ענין השלמה.
ועל ראש העמודים – רצה לומר: לאחר הקמת העמודים בהאולם, אז הניח מעשה השושן על ראש העמודים, והוא השטח הרואה כיפת האולם.
ותתום וגו׳ – כי בעת הקמתה עדיין לא נשלמה המלאכה, עד אשר הניח עליהם מעשה השושן, וחברם אחר ההקמה.
ועל ראש העמודים מעשה שושן – שכל עמוד בעצמו נעשה בראשו כמעשה שושן, וכבר כתבתי למעלה (פסוק טו) שאחרי שנעשו העמודים הקיש בקורנס ועשה מחצי האמה אורך אמה, וצייר ברדודו מעשה שושן בראשו, ועי״כ תמה מלאכת העמודים כי כשהפרידם מן היציקה לא היו תמים עדיין כי היה חסר השושן, וכל עמוד היה חסר חצי אמה, כי שניהם לא היו רק חמש ושלשים אמה וע״י שהקיש לעשות השושן היתה המלאכה תמימה.
וְלאחר הקמת העמודים1 הניח את הכותרת שהיתה2עַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים מַעֲשֵׂה שבכה מצוירת3שׁוֹשָׁן – בשושנים וַתִּתֹּם – ובכך הושלמה4מְלֶאכֶת הָעַמּוּדִים:
ויעש את הים מוצק – הים זה העולם שהוא מוצק שנאמר בצקת עפר למוצק, ואומר חזקים כראי מוצק.
עשר באמה משפתו – אלו עשר ספירות בלימה שהעולם עליהם עומד. עגול סביב שהרקיע עגול.
וחמש באמה קומתו – כנגד מהלך ת״ק שנה בין הארץ לרקיע.
וקו שלשים באמה יסוב אותו סביב – כנגד שלשים יום שבכל חדש, דבר אחר יסוב אותו סביב. שהעולם עומד בזכות עשרת הדברות ובעשרה מאמרות נברא וספירות עשר בלימה הרי שלשים.
דבר אחר וקו שלשים באמה יסוב אותו – זה קו ירוק שמקיף את כל העולם שנאמר ונטה עליה קו תהו.
ויעש את הים מוצק עשר באמה – תאני רמי בר יחזקאל ים שעשה שלמה עומד על שנים עשר בקר, שלשה פונים צפונה, ושלשה פונים ימה, ושלשה פונים נגבה, ושלשה פונים מזרחה, כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין למזרח. ואימא לגופיה, אם כן פונים למה לי. שנו רבותינו כל שיש בהקיפו שלש טפחים יש בו רוחב טפח. מנא הני מילי א״ר יוחנן דאמר קרא ויעש את הים מוצק עשר באמה משפתו (אל) [עד] שפתו עגול סביב וחמש באמה קומתו וקו שלשים באמה יסוב אותו סביב. והא איכא שפתו אמר רב פפא שפתו שפת פרח שושן היה דכתיב ועביו טפח ושפתו כמעשה שפת כוס פרח שושן אלפים בת יכיל. והא איכא משהו, אלא כי קא חשיב מגואי קא חשיב. תאני ר׳ חייא ים שעשה שלמה היה מחזיק ק״נ מקוה טהרה. מקוה טהרה כמה הוי מ׳ סאה כדתניא ורחץ את בשרו במים במי מקוה, כל בשרו במים במים שכל גופו עולה בהם וכמה הם אמה על אמה ברום שלש אמות ושיערו חכמים מי מקוה ארבעים סאה, כמה הוי להו ת״ק גרמידי לתלת מאה מאה למאה וחמשין חמשין בארבע מאה וחמשין סגיא הני מילי בריבוע. ים שעשה שלמה עגול היה, מכדי כמה מרובע יתר על העגול רביע לארבעה מאה מאה למאה עשרים וחמש הני מאה ועשרים וחמש הוו להו. תני רמי בר יחזקאל ים שעשה שלמה שלש אמות תחתונות מרובעות ושתים עליונות עגולות, נהי דאיפכא לא מצית אמרת ושפתו עגול כתיב, אימא חדא, לא סלקא דעתך דכתיב אלפים בת יכיל בת כמה הוי שלש סאין דכתיב מעשר הבת מן הכור דהוו להו שיתא אלפי (גרמידי) [גריוי] והא כתיב (שלשת אלפים בת יכיל) [מחזיק בתים שלשת אלפים], ההוא לגודשא, אמר אביי ש״מ האי גודשא תילתא הוי, ותנן נמי שידה תיבה ומגדל כוורת הקש כוורת הקנים ובור ספינה אלכסנדרית אע״פ שיש להם שולים והם מחזיקים ארבעים סאה בלח שהם כוריים ביבש טהורים.
עשר באמה משפתו עד שפתו – באמצעיתו. שכל רוחב כלי עגול, באמצעיתו הוא.
קומתו – עומקו. ובדברי הימים (דברי הימים ב ד׳:ו׳) הוא אומר שעשאו לרחיצת הכהנים לטבול בתוכו.
וקו שלשים באמה – זהו שאמרו: כל שיש בהקיפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח (בבלי ערובין י״ד.). הקיפו שלשים, ורחבו עשר, ומתוכו הוא מודד.
Ten amohs from rim to rim. Through the middle, because the diameter of every round object is through the middle.
And a line of thirty amohs [the circumference]. This is what was mentioned, "All that have three handbreadth in its circumference have one handbreadth in its diameter." Its circumference was thirty [amohs] and its diameter ten [amohs],1 and he measures from its midst. In [Maseches] Eiruvin.2
High. Its depth; and in Divrei HaYamim it states that he made it for the Kohanim to bathe and to immerse in.3
1. The diameter of 10 amohs is a rounded off number. A diameter of ten amohs results in a circumference of approximately 31.4 amohs.
2. See Maseches Eiruvin 14a.
3. See II Divrei HaYamim 4:6. Ralbag explains that in order to avoid the problem of מים שאובין [=drawn water] it was connected at its base to natural water that flowed into it from an underground source. The water from the underground wells flowed through the hollow feet of the oxen.
ויעש את הים מוצק עשר באמה משפתו אל שפתו – באמצעיתו שכל רוחב כלי עגול הוא באמצעיתו.
וקו שלשים באמה – שאמרו רבותינו כל שיש בהקיפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח והקיפו שלשים ורוחבו עשר.
קומתו – עומקו, ובדברי הימים (דברי הימים ב ד׳:ו׳) אומר שעשאו לטבול הכהנים בתוכו.
ויעש את הים מוצק – כלומר מותך בצורתו כמו שהיתה, כן התיכו בדפוס בקרקע, אלא שהקישו בקורנס כמו שעשו הכלים.
עשר באמה – שהיתה רחבו: עשר אמות, והקיפו: שלשים אמה יסוב אותו, וכל שיש בהקיפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח.
ויעש את הים מוצק וגו׳ – הנה התבאר בספר דברי הימים כי הים היה משמש לרחצה לכהנים בו וכדי שלא יהיו המים שאובין צריכים אנו לומר שרגלי הבקרים היו מלמטה והיו המים באים שם מלמטה נובעים מהקרקע ונכנסים שם, והנה זכר שהיה רחב הים משפתו אל שפתו עשר אמות והיה עגול סביב והיה חמש אמות קומתו, והנה אמרו שקו שלשים באמה יסוב אותו סביב הוא על דרך קירוב כי ההיקף בעגול הוא מוסיף על שלשה בשעור בקוטר כמו שביעית הקוטר בקירוב מעט ואם אמרנו שמדת הקו הסובב היא לקוחה בחלל הים הנה יהיה יותר קרוב אל האמת אך יהיה בו קירוב מעט כי עביו היה טפח ולזה יהיה קטר חללו עשר אמות פחות שלישית אמה ויהיה הקיפו בקירוב יותר על שלשים אמה אמה ושלישית אמה.
ויעש את הים וגומר. ונתעורר בפסוקים האלה ראשונה שבמקום שנאמר כאן פקעים נאמר בדברי הימים (דברי הימים ב ד׳ ג׳) ודמות בקרים. ושנית שהכתוב אומר שהיה הים הזה עגול, ובאמרו עומד על שנים עשר בקרים שלשה פונים צפונה וגומר, מורה שהיה מרובע ומכוון לארבעה רוחות. שלישית באמרו אלפים בת יכיל ובדברי הימים נאמר שלשת אלפים יכיל. ואומר בפירוש הפסוקים שכבר התבאר בדברי הימים (שם ו׳) שהיה הים משמש לרחצה הכהנים בו מטומאתם, וכבר אחז״ל (עיין רד״ק בד״ה ב׳ ד׳ ו׳) והלא כלי הוא ואין טבילה בכלים? אמר ר׳ יהושע בן לוי אמת המים היתה נמשכת וכו׳, ר״ל שלא היו המים שאובים אבל היו רגלי הבקרים נקובים מלמטה והיו המים באים שמה מהמעיין נובעים מן הקרקע ונכנסים שם. והנה זכר שהיה רחב הים משפתו אל שפתו עשר אמות, ר״ל בקוטר, והיה עגול סביב והיה חמש אמות קומתו. והנה אמרו שקו שלשים אמה יסוב אותו סביב, הוא על דרך קירוב, כי קוטר ההקף בעגול אינו השליש בדיוק, כמו שאמרו חז״ל על זה במסכת ערובין (עירובין י״ד:), אבל הוא מוסיף על שלשה כמו שביעית הקוטר בקרוב מועט, ואולי היה מדת הקו הסובב לקוחה בחלל הים, וזהו יותר קרוב אל האמת:
וקוה – וקו ק׳.
ויעש את הים – גיגית גדולה עשויה כדמות הים, ובדברי הימים (דברי הימים ב ד׳:ו׳) נאמר שהיו הכהנים רוחצים שם לטבול מטומאתן ואמרו רבותינו (ירושלמי יומא ג׳:ח׳): ז״ל שלא היו המים שאובים כי רגלי הבקרים שעמדו תחתיו היו נקובים וחלולים, ודרך בם בא המים, מן המעין.
מוצק – ביציקה נעשה, לא בהקשת הקורנס.
משפתו – משפת עבר זה, עד השפה שממולו.
עגול סביב – בכל סביבו היה עגול.
וקו שלשים – כי כל שיש ברחבו אחד, יש בהקיפו שלשה (ראה עירובין נ״ו:).
ויעש את הים עשר אמה משפתו עד שפתו היינו מבפנים שחללו היה עשר אמות, וכן הקו שלשים יסוב אותו מבפנים.
מוצק – בינוני פועל להָפְעל משרש יצק כדעת שד״ל בדקדוקו שאין בינוני פעול כי אם לבנין הקל, הים עשוי ע״י התכת הנחשת ויציקתו בדפוס ואיננו מעשה מקשה.
וקו שלשים באמה – אם היה עגול ממש צריכה עגילתו להיות יותר מל״א אמה אם משפה לשפה מדתו עשר, א״כ או לא היה עגול ממש או שלשים אמה אינו מספר מדוקדק.
וַיַּעַשׂ אֶת הַיָּם – גיגית גדולה לטבילת הכהנים מטומאתם1מוּצָק – ביציקה2, עֶשֶׂר בָּאַמָּה – אמות היה מִשְּׂפָתוֹ עַד שְׂפָתוֹ – קוטרו3, וצורת הים היה עָגֹל סָבִיב – בכל סביבו4וְחָמֵשׁ בָּאַמָּה – אמות קוֹמָתוֹ – גובהו, וְקָו (וקוה כתיב) – ואורך כשְׁלֹשִׁים5בָּאַמָּה – אמות יָסֹב אֹתוֹ סָבִיב ההיקף6:
1. רש״י, רלב״ג, מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. רש״י.
4. מצודת דוד.
5. רלב״ג.
6. רד״ק. ובתלמוד, תניא רבי חייא, ים שעשה שלמה היה מחזיק מאה וחמשים מקוה טהרה, עירובין יד ע״א.
And under the brim of it, around, there were knobs which encircled it, for ten cubits, encircling the sea; the knobs were in two rows, cast when it was cast.
ופקעים מתחת – כנגד שס״ה חלונות שבמזרח ושבמערב שהשמש יוצא באחד מן המזרח ושוקע באחד מן המערב.
שני טורים הפקעים – אלו שמש וירח שהם סובבים ומנהיגים את העולם.
ופקעים – וצורת ביעין, תרגם יונתן.
מתחת לשפתו – בשלש אמות תחתונות שהיו מרובעות, שכך שנינו בעירובין (בבלי ערובין י״ד:): שלש תחתונות מרובעות, ושתים עליונות עגולות. ואי אפשר לו להכיל אלפים בת, שהם מאה וחמשים מקוה טהרה ארבעים, אלא בענין זה כמו שפירשו רבותינו בעירובין. עליונות מרובעות והתחתונות עגולות, אי אפשר לומר, דכי כתיב: שפתו עגול סביב (מלכים א ז׳:כ״ג), לכך הוא אומר בפקעים הללו: עשר באמה מקיפין את הים סביב, שבמקום ריבועו הקיפו ארבעים אמה, עשר אמה לכל רוח, אבל במקום עיגולו אי אפשר לומר עשר באמה סביב.
שני טורים הפקעים יצוקים ביצקתו – הכל מוצק יחד, לא שחבר לו את הפקעים אחר יציקתן על ידי מסמרות או על ידי דבק שקורין שולדרא בלעז.
Knobs. [Targum] Yonatan rendered וצורת ביעין [and the form of eggs].
Beneath its rim. [The knobs were located] in the lower three amohs which were square, for so did we learn in the Gemara in Maseches Eiruvin, "The three lower ones were square and the two upper ones were round."1 It is impossible for one to contain two thousand bas which equal one hundred and fifty ritual baths of purity of forty [bas], except in this manner as explained by our Rabbis in [Maseches] Eiruvin. The upper ones were square and the lower ones round, it is impossible to say for it is written, that its rim was "circular all around."2 He, therefore, says regarding these knobs, "for ten amohs compassing the sea round about," because in the place that it was square, [a perimeter of] forty amohs has ten amohs on each side, but in the place that it is round it is impossible to say it has ten amohs [on each side] around.
The knobs were in two rows, cast together with it. Everything was poured together, [and] not that he attached the knobs to it after they had been poured, through nails or through soldering which is called soudure, in Old French.
1. See Maseches Eiruvin 14b.
2. Above v. 23.
ופקעים – תרגומו גלף צורת ביעין.
מתחת לשפתו – שלש אמות התחתונות שהיו מרובעות שכך שנינו בגמרא דעירובין שלש התחתונות מרובעות ושלש עליונות עגולות ואי אפשר לו להכיל אלפים בת שהם מאה וחמשים מקוה טהרה אלא בעיניין זה כמו שפירשו רבותינו בעירובי. ועליונות מרובעות ותחתונות עגולות אי אפשר לומר, דכי כת׳ עגול אשפתו סביב כת׳ לכך הוא אומר בפקעים הללו עשר באמה מקיפין את הים סביב – שמקום ריבועו הקיפו ארבעים אמה עשר לכל רוח אבל במקום עגולו אי אפשר לומר עשר באמה סביב.
שני טורים היו הפקעים יצוקים ביציקתו – הכל הוצק יחד ולא שיחבר לו את הפקעים אחר יציקתן על ידי מסמרות או ע״י דבק שקורין שולדדור״א בלעז.
ופקעים – תרגום יונתן: וצורת ביעין.
ובדברי הימים: ודמות בקרים (דברי הימים ב ד׳:ג׳). אם כן, גופם היה עגול כדמות בצים, ופניהם היו דמות פני בקרים.
ומה שאמר: מתחת לשפתו – אינו אומר מתחת לשפתו ממש, אלא מתחת לשפתו רחוק משפתו שתי אמות, כי חמש אמות היה קומת הים, והשתים אמות העליונות היו חלקות, שלא היו בהם צורות בקרים, ובאותן שתי אמות היה הים עגול, ומתחת אותם שתי אמות היה הים מרובע, השלש התחתונות, ולהם היה צורת בקרים. וזהו שאמר: עשר באמה מקיפים את הים – פירוש: עשר באמה לכל רוח, הנה היה רבוע הים מ׳ אמה, בעגולו מלמעלה שלשים אמה. כך פירשו רבותינו ז״ל, וכן נראה מפשט הפסוק.
יצוקים ביצקתו – הבקרים היו יצוקים כיציקת הים כאחד, לא שחוברו אחר כך.
ויצוקתו – שם, יאמר ממנו: יצוקה, בשקל: מלוכה, גדולה.
ופקעים – אמר התרגום ״וצורת ביעין״, עגולין כצורת ביצים. אבן ג׳אנח רוצה לומר שהיתה צורת הפקעים מקפת שפת הים ההוא במתוח סובבים אותו הים, שהוא רחב עשר אמות משפתו אל שפתו. ויתכן היות פירוש: עשר פקעים היו בכל אמה ומקיפים את הים סביב, ושני טורים שלפקעים היו יצוקים ביצוקתו שלים לא חוברו בו אחר כן.
ופקעים מתחת לשפתו סביב – הם כמו צורת ביצים כמו שזכרנו במה שקדם והיו מהם עשר באמה בדרך שיהיו מהם בכל ההקיף שלש מאות ולזה היו מהם בשני הטורים שש מאות והם היו יצוקים ביציקת הים לא שיהיו שם מסובכים אחר כן אך בהתכה הים נעשו עמה אלו הפקעים יחד ולפי שבספר דברי הימים כתוב תמורת הפקעים בקרי׳ הנה ידמה שהיה בכל פקע צורת ראש שור יצאו המים מפיו והנה אמרו רבותי׳ ז״ל שלא היה הים עגול אלא בשפתו אך מתחת היה מרובע וזה נתבאר להם מהשעור שהיה מחזיק שהוא אלפים בת והבת היא שלש סאין כאמרו האיפה והבת תוכן אחד להם ולפי שאמה על אמה ברום שלש אמות היא מחזקת ארבעים סאה כמו ששערו חכמים הנה תהיינה אלפים בת שהם ששת אלפים סאים ארבע מאות וחמשים פעם אמה על אמה ברום אמה והנה האמה גובה מזה היה העגול אמה מהאמות הנזכרים כי הם כמו שבעים וארבע אמות בקירוב ולא יהיו בחמש אמות שבגובה הים כי אם שלש מאות ושבעים אמה בקירוב וזה פחות ממה שזכרנו שמונים אמה ולזה יחוייב שתהיינה קצת האמות מרובעות וכן מצאנו במכונה שהיתה מרובעת והיה בראש המכונה חצי האמה קומה עגול סביב ואמרו ז״ל ששלש אמות התחתונות היה בהם הים מרובע ובשתי אמות העליונות היה עגול ובזה יתאמת מה שזכרנו בקירוב ובזה יאות יותר מה שזכר מצורות הבקר שהיה הים מונח עליהם שהיו מהם שלשה לכל רוח.
ופקעים מתחת לשפתו סביב, הנה פקעים הם צורות ביצים כמו שזכרתי למעלה (סי׳ ו׳ י״ח), כי היו אלה גופם עגולים כביצים, והיה בכל פקע צורת ראש שור יצאו המים מפיו, ולכן קראם בדברי הימים בקרים מפאת צורת ראשיהם ופניהם, ובכל שעור אמה ואמה היו מונחים עשרה מאלה, ולפי זה היו בכל העגול שהם שלשים אמה מונחים שלש מאות פקעים, והיו מהם שני טורים, הטור האחד למעלה מהטור האחד, וכפי זה היו שש מאות פקעים בשני הטורים האלה, ובהם היו יוצאים המים אשר בים, והיו יצוקים ביציקתו, ר״ל שאותם הפקעים היו יצוקים ביציקת הים, כי בהתכת הנחשת לעשות הים הותכו גם כן עמו הצורות ההם, ולא נעשו אחרי כן במלאכה וחוברו שמה, כי אם בהתכת הים ויציקתו הותכו כלם. והנה אחז״ל (ערובין שם) שהים עגול היה משפתו אך מתחת השפת היה מרובע, והתבאר זה להם מהשעור שהיה מחזיק אלפים בת, והבת היא של שלש סאין, כאמרו (יחזקאל מ״ה י״א) האיפה והבת תוכן אחד להן, ולפי שאמה על אמה ברום הוא שלש אמות היתה מחזקת ארבעים סאה, וכמו שחז״ל הרחיבו בזה באותה מסכתא פרק ראשון (דף י״ד ע״ב) וה״ר לוי בן גרשום הביאו גם כן בפירושו לזה המקום. וכן זכרו שהמכונה אשר עשה לים היתה גם כן מרובעת.
ופקעים – דמות פקועות שדה, והוא שם פרי מה, ובדברי הימים (דברי הימים ב ד׳:ג׳) נאמר: ובקרים, כי עשו בהם צורות ראשי בקרים.
מתחת לשפתו – רוצה לומר.
בשלש אמות התחתונות – כי שתי האמות עליונות היו עגולות, ושלש התחתונות היו מרובעות, כן אמרו רבותינו ז״ל בעירובין (בבלי עירובין י״ד:). והפקעים ההם היו במקום רבועו, וזה שנאמר עשר באמה מקיפים וכו׳, ורצה לומר: ארבע הפאות שבכל אחת עשר אמות, היו הפקעים מקיפים וכו׳.
שני טורים הפקעים וגו׳ – הפקעים היו שני טורים, והיו נצוקים עם יציקת הים ביחד, לא בפני עצמם וחברם אחר זה אל הים.
ופקעים ת״י כצורת בצים ובד״ה כתיב ובקרים שעל הבצים הבולטות היה חקוק כדמות בקר,
עשר באמה יל״פ שבכל אמה היה עשר פקעים, וחז״ל היו מפרשים שעל כל עשר אמות היו פקעים, ואמרו חז״ל (בירושלמי דעירובין ובבלי שם) ששלש אמות התחתונות היו מרובעות ושתים העליונות היו עגולות שא״א שיחזיק אלפים בת רק בענין זה, והיה שטח המרובע מבחוץ, בכל צד י׳ אמות ושני טפחים, והפקעים נמשכו על הי׳ אמות, והטפח מכאן ומכאן של עובי הדופן נשאר חלק, והיו הפקעים שני טורים כי גם בשפתו העליונה העגולה היו פקעים, בשלש ההרחקים, והיה הפסק בין כל הרחק לערך חמשה טפחים פחות מעט, כי העגול מבחוץ היה מחזיק נוסף על השלשים אמה ששה טפחים של היקף עובי הדפנות שהיו משפתו אל שפתו עשר אמות ושני טפחים, ועוד שביעית של האלכסון, הנוסף על ההיקף כפי כללי ההנדסה שהוא לערך ח׳ טפחים וחצי.
2. רש״י, רד״ק, רלב״ג, מלבי״ם. ונקראו כך על שם הפרי, מצודת ציון. וביאורי הגר״א מפרש שנקראו כך מלשון ״בקע״ דהיינו ״חצי״ שרק החצי שלא דבוק לקיר נראה. וראה גם בפירושו בפרק ו פסוק יח. ופניהם היו בדמות בקר, רד״ק. וברלב״ג פירש שהיו כמו צורות ביצים עם ראש בדמות שור ומהם יצאו המים.
3. רד״ק.
4. כי שתי האמות העליונות היו עגולות, והפקעים היו במקום ריבועו, מצודת דוד, רש״י.
5. שהיה הקיפו במקום ריבועו ארבעים אמה, עשר אמות לכל צד, רש״י, רד״ק.
It stood upon twelve oxen, three facing the north, and three facing the west, and three facing the south, and three facing the east; and the sea was set upon them above, and all their rear parts were inward.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
עומד על שנים עשר בקר – אלו שנים עשר מזלות שהעולם מתנהג בהם.
שלשה פונים צפונה – למה צפונה תחלה שהוא פתוח שרוח צפונית פתוח לעולם שנאמר נוטה צפון על תהו, ולא עוד אלא שכל רוח רעה אינו אלא מצפון שנאמר מצפון תפתח הרעה. טלה אריה קשת פונים צפונה, שור בתולה גדי פונים למערב, תאומים מאזנים דלי פונים לדרום, סרטן עקרב ודגים פונים למזרח.
[והים] עליהם מלמעלה – שהעולם עליהם מתנהג.
וכל אחוריהם ביתה – שלא נבראו לבטלה אלא לצורך העולם.
וכל אחוריהם – של בקרים הללו.
ביתה – אל תחת הים היו אחוריהם פונים: שלשה שבצפון לקראת שבדרום, ושל מזרח כנגד של מערב.
And all their hind parts. Of these oxen.
Were inward. Their hind parts were facing towards the bottom of the sea, the [three] (two) which were in the north towards [those in] the south, and [those in] the east towards those in the west.1
1. The water flowed out of the mouth of the oxen (Ralbag).
וכל אחוריהם ביתה – אחוריהם של בקרים הללו היו ביתה פונים תחת הים, כיצד, אותם שבצפון פונים לקראת אותן שבדרום ושבמזרח פונים לאותן שבמערב.
עומד על שני עשר בקר – גם זה הפסוק מעיד כי הים היה מרובע מתחת, שהיה מונח לו ארבע רוחות כנגד מרובע, ובכל רוח היה שלשה בקר שהיה הים עומד עליהם. ופני הבקרים אל הרוחות, ואחוריהם מבפנים.
וכל אחוריהם שלבקר ביתה – לפנים כמו ״מבית ומחוץא תצפנו״ (שמות כ״ה:י״א), ״אל עבר האפוד ביתה״ (שמות כ״ח:כ״ו).
א. לונדון: ״מבחוץ״. האות ב׳ סומנה כטעות.
והנה היו פני הבקר בחוץ נראים ואחוריהם היו נסתרים תחת הים.
והוא אמרו עומד על שנים עשר בקר שלשה פונים וגומר, שזה היה הכן והמכון שהיה הים עליהם, והיה מרובע והיו שלשה בקר פונים לכל צד מהארבעה צדדים, והיו פני הבקרים להרוחות ואחוריהם מבפנים, ומבואר הוא ההבדל אשר היה בין הבקרים ובין הפקעים, והוא שהפקעים, היו גופים עגולים והיו להם ראשי הבקר והיו דבקים בים ממעל תחת שפתו והיו המים יוצאים בהם מהים לחוץ, והשנים עשר בקרים היה גופם כלם כצורת בקר וגם כן ראשיהם והיו מונחים למטה על הארץ והים עומד עליהם והיו המים נכנסים בהם לים:
עומד – הים הזה היה עומד על י״ב בקר, עשויות מנחשת.
פונים – את פניהם.
והים עליהם – לתוספת ביאור כפל הדבר.
וכל אחוריהם – אחורי הבקר היו לצד פנים, אחוריו של זה מול אחוריו של זה.
והים הזה1 היה עֹמֵד – מונח בחלקו התחתון המרובע2עַל שְׁנֵי – שנים עָשָׂר בָּקָר עשויים נחושת3, שְׁלֹשָׁה פֹנִים צָפוֹנָה וּשְׁלֹשָׁה פֹנִים יָמָּה – מערבה וּשְׁלֹשָׁה פֹּנִים נֶגְבָּה – דרומה וּשְׁלֹשָׁה פֹּנִים מִזְרָחָה, וְכאמור4 היה הַיָּם מונח עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה וְכָל אֲחֹרֵיהֶם של הבקר5בָּיְתָה – לכיוון הצד הפנימי של הים6 מוסתרים7 מתחתיו8:
1. מצודת דוד.
2. רד״ק.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. מצודת דוד.
6. מצודת דוד.
7. ופניהם היו נראים מבחוץ, רלב״ג.
8. מלבי״ם.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
ועביו טפח – טפח חמש אצבעות בבינוניות שעוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה.
ושפתו כמעשה שפת כוס פרח שושן – שהארץ ושמים מסובכין זה בזה.
אלפים בת יכיל – (שמי שהוא מקיים) את התורה שקדמה אלפים לעולם ומי שהוא מקיימה אני משמרו (לאלף) [לאלפים] דור.
ועביו טפח – שוליו ודופנותיו, אלא שאצל פיו היה דק ומרוקע ומרודד כמעשה שפת כוס ששותין בו, ומצוייר פרח ושושן.
אלפים בת – ששת אלפים סאים, שהבת שלש סאין, שנאמר: האיפה והבת תוכן אחד להם (יחזקאל מ״ה:י״א). נמצאו חמשים ומאה מקוה טהרה: הארבעים מאות – מאה מקואות, והעשרים מאות – חמשים מקואות (בבלי ערובין י״ד:). ואף כשתחלוק הכל לפי מדה ששיערו חכמים אמה על אמה ברום שלש אמות למקוה, תמצאנה כן: שלש אמות מרובעות – מאה מקואות, ושתים העגולות – חמשים מקואות, שהמרובע יתר על העיגול רביעית. ובדברי הימים כתיב: בתים שלשת אלפים יכיל (דברי הימים ב ד׳:ה׳), ופירשו רבותינו (בבלי ערובין י״ד:) במדת היבש, שהגודש היה שליש בבית הקיבול.
And its thickness was a handbreadth. Its bottom and its walls, except that at its edge it was thin and beaten out and hammered, like the rim of a cup which we drink from, and it is decorated with flowers and lilies.
Two thousand bas. [The equivalent of] six thousand se'ah, for a בת is equal to three se'ah, as it is stated, "The איפה and the בת [should] have one measurement."1 Thus, [six thousand se'ah] are found to be one hundred fifty ritual baths of purity; four thousand se'ah for one hundred ritual baths, and the two thousand [se'ah] for fifty ritual baths.2 And even were you to divide everything according to the measurement by which the Sages measured, an amoh squared by three amohs high for each ritual bath, you will find it to be the same [as follows]: [The lower part of the sea was] three amohs high [by one hundred square amohs] equaling one hundred ritual baths. The [upper part of the sea was] two [amohs high and] round [with a diameter of ten amohs and contained sufficient water for] fifty ritual baths, because the square is greater than the circle by one quarter. [And in Divrei HaYamim] it is written, "it capacity was three thousand bas."3 Our Rabbis explained it refers to a dry measure, since the overflow was one third of the capacity of the receptacle.4
1. Yechezkel 45:11.
2. See Maseches Eiruvin 14b.
3. II Divrei HaYamim 4:5.
4. See Maseches Eiruvin 14b. The Gemara explains that the heap that is above the top is half the volume within the container, i.e., 2000 liquid measures =3000 dry measures.
ועביו טפח – שוליו ודפנותיו, אלא שאצל פיו הוא שפתו היה מרוקע ומרודד כמעשה שפת כוס ששותין בו ומצוייר פרח שושן.
אלפים בת יכיל – ששת אלפים {סאה} שהבת שלש סאין שנ׳ האיפה והבת תוכן אחד להם (יחזקאל מ״ה:י״א), נמצא אלפים בת מחזיקין מאה וחמשים מקוה טהרה שהארבעים מאות מאה מקואות והעשרים מאות חמשים מקואות ואף כשתחלוק כלי זה לפי מידה ששיערו חכמינו אמה על אמה ברום שלש אמות למקואות תמצאנו כן שלשלשת אמות המרובעות מאה מקואות ולשתים אמות העגולות חמשים מקואות שהמרובע יותר על העגול רביע ובדברי הימים כתוב: מחזיק בתים שלשת אלפים {יכיל} (דברי הימים ב ד׳:ה׳), ופירשוהו רבותינו במידת היבש שהגודש היה שליש בבית הקיבול.
אלפים בת יכיל – ובדברי הימים אומר: מחזיק בתים שלשת אלפים יכיל (דברי הימים ב ד׳:ה׳). פירשו רבותינו ז״ל: אלפים בלח, ושלשת אלפים ביבש. וכן תרגם יונתן: תרין אלפין ביתין ברטיבא מחסיל, כי כל כלי שעמקו חצי רחבו, גדשו משפתו ולמעלה הוא שליש ממה שמכיל הכלי עד שפתו, לפיכך היה הים מחזיק אלפים בלח שמתמלא עד שפתו, ושלשת אלפים ביבש עם הגודש משפתו ולמעלה.
והים לא אמר למה עשה אותו, ובדברי הימים אומר: לרחצה לכהנים בו (דברי הימים ב ד׳:ו׳) – פי׳ שהכהנים טובלים מטומאתן.
ובדברי רז״ל: והלא כלי היה, ואין טבילה בכלים? א״ר יהושע בן לוי: אמת המים היתה נמשכת לו, מעין עיטם, והיו רגלי השוורים פתוחים כרמונים.
ושפתו כמעשה שפת כוס פרח שושן – אמר התרגום: ״ושפתיה כעובד שפת כס סגלגל לקיט בשושנתא״, כלומר שהיה שפתו עגול ודק ולקוט, בלעז ״ריקולטו״, שלא היה שפתו רחב, אלא עגול כשפת הכוס, והיה דק בפרח שלשושן. יש אומרים שבשפתו היו ציורים כמעשה הכוס, שיש בו פרחים ושונים.
אלפים בת – מדת הלח, ומכילה בשער כשיעור האיפה כדכ׳א האיפה, הכתוב בתוכן אחד להם.
א. לונדון: ״כדכת״, נראה שהאות ת׳ מסומנת כטעות.
ב. {לונדון 31r}
ועביו טפח ושפתו כמעשה שפת כוס פרח שושן – שמצוייר בו פרח, והנה אמר בזה המקום אלפים בת יכיל ובספר דברי הימים אמר מחזיק בתים שלשת אלפים יכיל ואמרו רז״ל שאשר נזכר בזה המקום הוא בלח אך ביבש יחזיר יותר מפני הגודש ויהיה אם כן גודש הים מחזיק כמו חצי השיעו׳ שמחזיק הים וזה אפשר כשהיה הדבר הנגדש עולה על הים שיעור רב.
וספר הכתוב שהיה עובי הים טפח אחד והיה שפת הים כמעשה שפת הכוס שמצוייר בו פרח שושן.
ואמר כאן אלפים בת יכיל, ובדברי הימים אמר שלשת אלפים יכיל, ואמרו חז״ל בערובין (שם) שמה שנזכר בזה המקום הוא בלח, אך ביבש היה מחזיק יותר מפני הגודש ויהיה א״כ גודש הים מחזיק כמו חצי השעור שמחזיק הים, וזה אפשר כשהיה הדבר הנגדש עולה על הים שעור רב, וכמו שכתבו המפרשים:
ושפתו – שפת הים ממעל, היה מעשה דק ומרודד, כמעשה שפת כוס המצוייר מפרח ושושן.
אלפים בת יכיל – הים היה מחזיק אלפים בת, והם מאה וחמשים מקוה טהרה, שבכל אחת מ׳ סאה, ובדברי הימים (דברי הימים ב ד׳:ה׳) נאמר: בתים שלשת אלפים, ואמרו רבותינו (בבלי עירובין י״ד:): ז״ל אלפים בלח, הם שלשת אלפים ביבש, עם הגודש שהוא בשעור מחצית בית הקבול.
אלפים בת יכיל ובד״ה אמר בתים שלשת אלפים ופי׳ חז״ל אלפים בלח שהם שלשת אלפים ביבש, ובאמת הבת הוא מדת הלח, אך בימי עזרא כותב ס׳ ד״ה, נקטן מדת הבת שליש, כמו שנגדל מדת המשקל, ונעשה מן מחצית השקל שליש שקל כמ״ש (נחמיה י׳ ל״ג) והעמדנו עלינו מצות לתת שלישית השקל בשנה, כמ״ש (עמוס ה׳ ח׳) להקטין איפה ולהגדיל שקל, שלכן נבא יחזקאל שלעתיד תשוב מדת השקל והבת לכמו שהיתה בימי קדם כמש״ש (מ״ה י״א) האיפה והבת תוכן אחד יהיה וכו׳ והשקל עשרים גרה, ועשו מדת הלח במדה שהיתה אצל הקדמונים מדת היבש, שהיתה פחות שליש כי הגודש מחזיק שליש וכותב ס׳ עזרא עשה החשבון לפי מדת זמנו וש״ר קרוב לזה בשו״ת הרשב״ץ.
שפת כוס – בימיהם נהגו לעשות שפה מצוירת בשושנים לכוסות הכסף והזהב ששותים בהם יין.
אלפים בת – שיעור הבת ללח כמו האיפה ליבש (עיין מ״ש למעלה ד׳:כ״ב).
וְעָבְיוֹ – עובי השוליים והדפנות1טֶפַח וּשְׂפָתוֹ דק ומרודד ממעל2כְּמַעֲשֵׂה שְׂפַת כּוֹס – מצויר3פֶּרַח שׁוֹשָׁן, מידת הנפח של הים היה אַלְפַּיִם בַּת (-מידת נוזלים4) יָכִיל –היה מכיל: פ
1. רש״י, מצודת דוד.
2. רש״י, מצודת דוד.
3. רש״י, מצודת דוד.
4. שהיא שלוש סאין, ובסך הכל ששת אלפים סאים, וזוהי כמות של מאה וחמישים מקוואות טהרה שבכל אחת ארבעים סאה, מצודת ציון.
ושלש באמה קומתה – של מכונה לבד קומת האופן שהיא יושבת עליו, אמה וחצי אמה, וגובה המכונה אמה וחצי.
ארבע באמה אורך וגו׳ – האמה גובה היתה מרובעת, אבל חצי האמה היתה עגולה, שנאמר: ובראש המכונה חצי האמה קומה עגול סביב (מלכים א ז׳:ל״ה).
And three amohs was its height. The height of the base excluding the height of the wheel (meaning: excluding the base [=כן] itself; יד האופן is the wheel) upon which it rests was an amoh and a half, and the height of the base was an amoh and a half. (Four amohs was the length, etc.) The amoh of the height was square but the half amoh was round, as it is stated, "At the top of the base [was a frame] half an amoh high circular all around."1
1. Below v. 35.
ויעש את המכונות עשר נחושת ארבע באמה אורך – האמה גובה היתה מרובעת אבל חצי האמה היתה עגולה שנא׳ ובראש המכונה חצי האמה קומה עגול סביב (מלכים א ז׳:ל״ה).
ושלש באמה קומתה – קומת האופן שהיא יושבת עליו אמה וחצי האמה (מלכים א ז׳:ל״א) וגובה המכונה אמה וחצי האמה (מלכים א ז׳:ל״ב).
המכונות – המכונה היא מושב הכיור, כמו שנאמר בכיור שעשה משה: את הכיור ואת כנו (שמות ל׳:כ״ח).
המכונות – קבוץ מן ״ואת כנו״ (שמות ל׳:כ״ח), וכן תרגום ״בסיסיא״, והיו עשרה לעשרה כיורות, והיו שלנחשת ארבע באמה ארך המכונה וכן רחבה.
ויעש את המכונות – הנה היו המכונות משמשות להיות מושב הכיור והכיורים היו לרחצה בהם את מעשה העולה ידיחו בה כמו שנזכר בספר ד״ה וזכר שכבר היה ארך המכונה בחללה ד׳ אמות וככה רחבה ואולם קומתה היה ג׳ אמות.
ויעש את המכונות וגומר. ציור ענין המכונות ומלאכתם קשה מאד, והפסוקים בלתי מתישבים בו, ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה ולרגל המפרשים ז״ל.
ואומר שהמכונות האלה היו משמשות למושב הכיורות, והכיורים ההם היו לרחצה, אם הכהן לקדש ידיו ורגליו כמו שנזכר בתורה (שמות ל׳ י״ט) ואם להדח׳ העולה כמו שנזכר בדברי הימים (דברי הימים ב ד׳ ז׳) וספר הכתוב שהיה אורך המכונה האחת בחללה ארבע אמות, ורחבה ארבע אמות גם כן, וקומתה היה שלשה אמות.
המכונות – רוצה לומר: בסיס ומקום מושב.
המכונות – הם כני הכיורות, ובכל מכונה היה תחוב עוד כן, ובו היה מושב הכיור, כמפורש בענין.
קומתה – קומת המכונה עם הכן התחוב בה.
ויעש את המכונות – במצות הכיור היה לעשות לו כן ומכון שישב עליו כמ״ש ועשית כיור נחושת וכנו נחושת, ואחר ששלמה עשה י׳ כיורות עשה להם עשרה מכונות.
המכנות – לשון כן כמו כן הכיור שעשה משה למשכן ועליהן נתונים כיורים (ל״ח) להדיח במים שבהם את הבשר טרם יקריבוהו למזבח (דברי הימים ב׳ ד׳:ו׳).
וַיַּעַשׂ אֶת הַמְּכֹנוֹת – מקום מושב הכיורים1 באמצעותם התרחצו הכהנים2, עֶשֶׂר מכונות נְחֹשֶׁת עשה, אַרְבַּע בָּאַמָּה – אמות אֹרֶךְ של הַמְּכוֹנָה הָאֶחָת, וְאַרְבַּע בָּאַמָּה – אמות רָחְבָּהּ, וְשָׁלֹשׁ בָּאַמָּה – אמות קוֹמָתָהּ – גובהה כולל גובה הגלגלים3:
מסגרות להם – המסגרות מיד אופן ליד אופן. ויד אופן הוא עץ התחוב בתוך האופן בנקב, וקרוי איישיל בלעז. וארבע האופנים במכונה, מסגרות מכאן ומסגרות מכאן, מארבע צדדין, ובין זו לזו ארבע אמות רוחב, ומלמעלה סרנים, כמו נסרים, מול המסגרות, והשלבים מן התחתונה לעליונה.
ומסגרות – אחרות.
בין השלבים – כעין מלאכת כרעי המטה של בני כפר, שאינן עגולים אלא בולט לצור בהם אריות וכרובים.
ואומר אני: שהשלבים הללו כעין שליבות סולם, כמין מקלות נחושת זקופין על המסגרות התחתונה, כשנים ושלשה בין מקל למקל, מסגרות קבועות משליבה לשליבה.
ויונתן תרגם: שליביא.
They had frames. I saw in the Mishnah of "Forty-Nine Measurements," that the מסגרות were in the form of טבלאות.1
They had frames. The frames were from the axle of one wheel to the axle of the other wheel. And the "יד אופן" is the wood which is inserted into the wheel, in the hole, and it is called essieu, in Old French. And the four wheels of the base had frames on this side and frames on the other side, on all four sides; between one and the other, was a width of four amohs, and above there were "blocks [=סרנים which means] the same as "boards" [=נסרים], against the frames, and the ledges were from the lower [frames] to the upper ones, and there were other frames between the ledges, like the design of the legs of the bed of villagers which are not round but protrude [in order] to decorate them with lions and cherubim. But I say, that these ledges were like the rungs of a ladder, sort of copper rods standing on the lower frames, there were two or three rods. The frames were set between one rod and the other, connected from one ledge to the other. [Targum] Yonatan, also, rendered "ledges."
1. The מסגרות are "boards" or "panels" on each of the four sides, and they served as a frame for the base. Therefore, they are referred to as "מסגרות" which means frames, as in Shemot 25:25, 27.
וזה מעשה המכונה מסגרות להם – ראיתי במשנת ארבעים ותשע מידות המסגרות כמין טבלאות.
מסגרות להם – המסגרות מאופן לאופן וארבעה אופנים במכונה מסגרת מכאן ומסגרת מכאן ובין זו לזו ארבע אמות רוחב מלמעלה, מול המסגרות והשלבים מן התחתונה לעליונה ומסגרות אחרות בין השלבים, ואומר אני שהשלבים הללו הם כמין שליבות סולם כמין מקלות נחושת זקופין על המסגרת התחתונה כשנים ושלשה. ובין מקל ומקל מסגרות קבועות משליבה לשליבה.
מסגרות להם – לכל מכונה ומכונה עשה מסגרות, שיסגיר הכיור בתוכם.
השלבים – בדים, כמין חונקי הסולם. וכן אמר: בסולם הלך אחר שליבותיו (בבלי שבת ס׳.). וכן תרגום יונתן: שליביא.
מסגרות להם – אמר התרגום ״זויין״ כלומר צלעות, והם חתיכות עבות, והיו עומדים זקופים, ואלה המסגרות היו עומדים בין השלבים, פירולא בלעז. בלשון רבותינו ״שליבות הסולם״, והיו זקופים כמו לחיי הסולם והשלבים, ראשו אחד למסגרת זו והשני למסגרת זו, ואז היה עומד בלא סמיכה. והכתוב לא פירש כמות המסגרות והשליבות.
וזה מעשה המכונה – אחשוב שהמסגרות הם באופן המסגרת אשר סביב השלחן שתשים השלחן כמו כלי קבול והנה הצורה היתה לפי הנרא׳ בעיני שהיו מתחת המכונות ארבעת אופנים צורתם כמעשה אופן המרכבה ר״ל כמעשה אופן העגלות והיו בין האופנים כמו נסרים מנחשת נצבים עליהם ובארבעת קצוותיהם היו כתפות מחוברות בהם אלו הנסרים כדרך שיעשו האומנים בארגזים שהם עושים כתפות בד׳ זויות הארגז יחוברו בהם הנסרים מקצה אל קצה והכתפות והנסרים היו עולים בגובה עד מקום מושב הכיור והבולט מהכתפות היה מבפנים אך מבחוץ היה הכל מרובע ושוה ומחוץ מהלוחות אלו היה עושה כמין שלבים הם מעלות סלם היו מרקעים ויוצאים מלוחות שהיו בגובה ושטחם נכחיי לשטח הקרקע ומהם יוצאים מסגרות סביבם בגוב׳ ועל המסגרות ההם עשה צורות אריות וצורות בקר וצורות כרובים והם כמו צורות אדם אלא שיש להם כנפים ואלו הם הצורות שראה יחזקאל במרכבה אלא שלא זכר בזה המקום צורת נשר והנה היה מתחת למסגרות האלו השליבות שהיו מחוברות סביב הלוחות ויוצאות מהם כאילו היו מרוקעות ויוצאות משם והנה על השלבים האלו היה מלמעלה כן הכיור ר״ל מושבו והמסגרת העליונה היתה סוגרת ומקיימת הכיור שם והיא הנקראת כותרת והנה כן הכיור היה גבהו אמה וחצי האמה והאמה התחתונה היתה עולה ברבוע וחצי האמה העליונה היתה עגולה ושם היה נכנס הכיור אמה וחצי האמה ועל הכתפות הנזכרות היה עומד ועל השלבים העליונים ואחשוב שכן הכיור היה לו מתחת לוח א׳ ממנו ישימהו כלי שלם בעל בית קבול.
ביאור המלות מסגרות להם ומסגרות בין השלבים – רוצה לומר: שהיו להם מסגרות מלמעלה להשים בהם כן הכיור והיו מסגרות אחרות בן השלבים ההם שהם כמו מעלות סלם יוצאים מהלוחות המחוברים ברבוע.
ושהיו למכונות מסגרות, כאותם המסגרות אשר היו סביב השלחן שהיו כמו כלי קבול, והיה זה כדי שיסגר הכיור בתוך המכונה. וגם כן היו מסגרות אחרות בין השלבים, והשלבים הם בדים כמו מעלות הסולם.
מסגרת להם ומסגרת – שניהם חסרים וא״ו על פי המסורת וכן מצאתים בספרים מדוייקים.
השלבים – כעין יתדות, וכן: שתי ידות לקרש האחד משלבות (שמות כ״ו:י״ז).
מסגרות להם – בתחתיות כל מכונה אצל שוליו, היה מחיצה נמוכה, מקפת וסוגרת את המכונה מכל ארבעת הפאות.
ומסגרות בין השלבים – לקומת המכונה עמדו כעין שליבי סולם עשויים מנחושת, ובראשיהם היו נכפפים זה מול זה, להיות לגג על המכונה, עשויה ככיפת כובע ולמטה בענין קרויה ׳כותרת׳, לרוחב השליבות ההם עשו כעין לבזבזין, סוגרות ומסבבות ארבעת הפאות סביב, לחבר את השליבות זה לזה.
וזה מעשה המכונה – בציור ענין המכונות ומלאכתם הלכו המפ׳ נבוכים ולא מצאו בו כל אנשי חיל ידיהם, ולכן לקחתי לי דרך אחר מתישב כפי לשון הכתובים, הנה בפסוק ל״ח אמר, ארבעים בת יכיל הכיור האחד ארבע באמה הכיור האחד, וא״א לומר שהיו ארבע אמות בארכו ורחבו, שא״כ לא היה גבהו מחזיק אף אמה אחת לפי החשבון דשיעור מקוה הוא אמה על אמה ברום ג׳ אמות, והכיור היה ארבעים בת שהם ג׳ מקואות, וזה א״א, וע״כ דשיעור זה בגובה, שקומת הכיור היה ד׳ אמות, ולפ״ז אם היה כולו עגול, היה מחזיק בחללו אמה וחצי ורביע על אמה וחצי ורביע שתחת שבמרובע היה די בג׳ אמות באה האמה הרביעית להשלים מה שמרובע יותר על העיגול רביע, ולפי מה שאפרש שאמה וחצי התחתונות של הכיור היו מרובעים צ״ל שהיה אמה וחצי ורביע על אמה וחצי ורביע מבחוץ והיה צריך להשלים מה שחסר ע״י עובי הדפנות, עכ״פ לא היה ארך ורחב הכיור יותר מאמה וחצי ורביע והמכונה היה ארכה ורחבה ד׳ אמות והיתה עודפת על הכיור, והיה בה שתי חלוקות,
א. חצונית המכונה שהיתה ד׳ על ד׳,
ב. פנימית המכונה מקום מושב הכיור, ששם היה כן ובסיס וכן היה שם מסגרת המקיף את הכיור שזה היה אמה וג׳ רביעי אמה על אמה וג׳ רביעי אמה והודיע שהיו בה שני מיני מסגרות (כמו מסגרת טופח סביב שהם לוחות ולבזבזין הסוגרים סביב),
א. המסגרות שהיו בפנים במקום מושב הכיור, ועז״א מסגרות להם היינו להמכונות עצמם בפנימיותם שהיו המסגרות בשביל הכיורות,
ב. ומסגרות בין השלבים – שחצוניות המכונה היה מוקף שלבים שהם קנים ארוגים משולבים זה בזה כעין סורג, ובין הקנים וכן סביבם היו מסגרות לוחות עבים שאליהם חוברו השלבים.
מסגרות – כמו מסגרת השולחן (תרומה) מחיצות, עיגולי נחשת מקיפים המכונה על השלבים שהיו לפ״ד כמו חריצים מפותחים לנוי על אורך המכונה ונראים כמעלות סולם הנשלבים ונאחזים מזה ומזה ככותל או בכלונסאות, ומה שכתב בין השלבים ר״ל לרחבם, שהשלבים לאורך המכונה והמסגרות עליהם לרחבה והיתה שם מסגרת אחת למטה בכל מכונה ומכונה והאופנים (ל״ב) מתחת לה.
וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּכוֹנָה מִסְגְּרֹת – לוחות1 ובתוכן היה סגור הכיור2 עשה לָהֶם למכונות מארבע3 צדדי המוטות שבין הגלגלים4, וּמִסְגְּרֹת אחרות5 לחבר6בֵּין הַשְׁלַבִּים – יתדות7 הזקופות על המסגרת התחתונה8, מעין שלבי סולם עשויים נחושת9:
1. טבלאות בלשון רש״י. והמצודת דוד פירש שבתחתית כל מכונה היה מחיצה נמוכה שהקיפה וסגרה את המכונה מכל צדדיה.
2. רד״ק.
3. מצודת דוד.
4. רש״י.
5. רש״י.
6. מצודת דוד.
7. מצודת ציון.
8. רש״י.
9. רש״י, מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
and on the borders that were between the frames were lions, oxen, and cherubim; and upon the frames there was a pedestal above; and beneath the lions and oxen were wreaths of hanging work.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
ועל המסגרות אשר בין השלבים – היו מצויירות צורות אריות, צורות בקרים וכרובים.
ועל השלבים כן – בסיס. להושיב הכיור עליו מלמעלה למסגרת אשר על ראשם.
ומתחת לאריות ולבקר – המרוקמין על המסגרות שבין השלבים.
ליות מעשה מורד – לויות. כמין זכר ונקבה מחוברין זה בזה.
מעשה מורד – מרודדין. כמין רידוד טס דק, ואין בולטין בעביו, ולא חקוקים בשיקוע.
ויונתן תרגם: לויות מעשה מורד – מדבק עובד כבוש, שולדורש בלעז.
And on the frames that were between the rungs. Were decorated with forms of lions, oxen and cherubim.
And on the rungs there was a base. A base, to place the basin upon it, above the frame which was on their top.
And beneath the lions and oxen. Which were embroidered or attached on the outer frames which were between the ledges.
Joined together. לויות is form resembling a male and female embracing.
Thin strips of metal. Hammered, resembling the hammering of a thin metal plate. They did not protrude in its thickness nor were they engraved in a depression. And Yonatan rendered לויות מעשה מורד, "joined by welding," souldriz, in Old French.
ועל המסגרת התחתונה היו מצויירות צורות אריות וצורות בקר וכרובים ועל השלבים כן, בסיס להושיב הכיור עליו מלמעלה למסגרות אשר על ראשם.
ומתחת לאריות ולבקר – המרוקמין על המסגרות שבין השלבים.
לויות ומעשה מורד – לויות – כמין זכר ונקיבה מחוברין זה בזה. מעשה מורד – מרודדין כמין רידוי טס דק ואין בולטין בעביו ולא חקוקים בשיקוע.
אריות – צורות אריות, וצורת בקר, וצורת כרובים, שהם צורת אדם אלא שיש להם כנפיים.
ועל השלבים כן ממעל – כן – הוא מושב, כמו: מכונה, שהיתה מושב כיור. וכן קטן מהמכונה.
ויונתן תרגם: מכונה – בסיסא, וכן – כנתא.
וכן זה, לא אמר מה היו מושיבין בו, ואפשר שהיו מושיבין בו קיתון.
ליות מעשה מורד – לויות – הוא מן: ילוה אישי אלי (בראשית כ״ט:ל״ד), והיו״ד תמורת וי״ו עי״ן הפעל. והענין: דבוק. וכתרגום יונתן: מדבק, ור״ל כי מתחת הצורות ההם בדי נחשת קטנים דבוקים זה בזה, והיה מעשה מורד, לא שהיה מותך. מורד – פירו׳ כמו רקוע. תרגום: וירקעו (שמות ל״ט:ג׳) – ורדידו.
ועל המסגרות אשר על בין השלבים – היו מיוצרים אריות בקר וכרובים וראש המסגרת יתכן לומר שהיה ראשה כצורת ראש אדם, או היה בולט לחוץ.
ועל השלבים היה כן – כמו את כנו, שיסמך הים עליהם ועל המסגרות הכיור שהיה עומד למעלה, ועוד יש לפרש כן כחבירו, כלומר שהיה על השלבים אלה הצורות גם כן כמו למסגרות.
לויות מעשה מורד – אבן ג׳אנח פירש חבורים ודבוקים, ר״ל כי הצורות מהן היו עומדות על משטחים מחוברים אליהם ודביקים בם, וגזרת ״מורד״ מן וירד על הכרובים ועל התימורות, ופירוש וירקע מן ״הרודד עמי תחתי״ (תהלים קמ״ד:ב׳). ואמרו ״מעשה מורד״ ואמרו גם כן ״וירד״ על הכרובים, הוא כאמרו וצפה זהב מיושר על המחוקה, כלומר מרוקע כשוה, והו״ו במורד תמורת הכפל הנופל ממנו, כמו ״והבאתי מורך בלבבם״, שהוא מן לא רוככה בשמן, ועיקרו מרכך, וכן אמר התרגום: ״ומלרע לאריון ולתורן מדבק עובד כיבוש״.
ועל המסגרות אשר בין השלבים – רוצה לומר: כי על המסגרות אשר היו בין השלבים ר״ל בין קצתם לקצתם היו צורות אריות וצורות בקר וצורות כרובים.
ועל השלבים כן ממעל – רוצה לומר: שעל השלבים היה מושב הכיור מלמעלה ר״ל השלבים העליונים ומתחת לאריות ולבקר היו כמו לוחות במסגרות ההם יהיה מושבם עליהם והם מעשה רקוע יוצאים מהמסגרות אך הכרובים ידמה שהם מונחים על שפת המסגרות בעצמם ולפי זה הפי׳ יהיה שב אמרו אחר זה כרובים אריות ותימורות כמער איש ולויות סביב אל האריות והתימורות לא אל הכרובים או קצר הלשון ורצה בזה הכרובי׳ והאריות והבקר והנה הרצון באמ׳ לויות מחוברות מענין לוית חן ילוה אישי אלי והרצון באמ׳ מעשה מורד מעשה רקוע.
ועליהם היו אריות ובקר וכרובים, ר״ל צורות אריות וצורות בקרים וצורות כרובים, ואלה הצורות היו בין השלבים ההם. ואמרו ועל השלבים כן ממעל, ר״ל שעל השלבים היה מושב, הכיור מלמעלה, כי כן, פירושו מושב וכמו שנאמר (שם כ״ח) את הכיור ואת כנו, וידמה שהכן הוא קטן מהמכונה. וזכר שמתחת לאריות ולבקר ההם (והוא הדין לכרובים אלא שקצר הכתוב בזה) היו מתחת להם לויות מעשה מורד, ר״ל לויות נחשת בהם יהיה מושב הצורות ההם, ופירוש לויות מחוברות, כמו (בראשית כ״ט) הפעם ילוה אישי אלי, והיה מעשה מורד לא שהיה מותך, ותרגום (שמות ל״ט ג׳) וירקעו ורדידו:
בין השלבים – בלא מאריך בה״א בס״ס ובמקצת ספרים כ״י השי״ן בדגש ובספרים אחרים רפה וכן חביריו שבענין.
ועל השלבים כן ממעל – כי בגג המכונה הנעשה מן השלבים, הניחו באמצעיתו נקב עגול ברוחב אמה וחצי, וסבבו הנקב ההיא במחיצה עולה כלפי מעלה ברום חצי אמה, הקרויה בענין פי ׳הכותרת׳, ובהמחיצה ההיא תחבו הכן העליון, ונמצא יושב הוא ממעל להשלבים, העולים ונכפפים עד המחיצה ההיא.
ומתחת לאריות – מתחת ציורי האריות והבקר הנעשים בהמסגרת.
ליות מעשה מורד – ועשוי מעשה רדידה, בהקשת הקורנס, לא ביציקה.
ועל המסגרות הנה המסגרות הפנימיות שסביב הכיור לא היו מפותחים לנוי כי היו מבפנים, אבל על המסגרות אשר בין השלבים שהם המסגרות החצוניות היו מפותחים צורות אריות וצורות בקר וצורות כרובים לנוי ותפארת,
ועל השלבים כן ממעל וכן היו הצורות האלה מפותחים על השלבים עצמם שהם הקנים הארוגים כמין סורג, והיו הצורות דבוקים בם ממעל, ומפרש במה נדבקו הצורות אל הקנים, אמר שתחת לאריות ולבקר (וה״ה לכרובים) ליות היו טסים מחוברים שאל הטסים נדבקו הצורות, והיה מעשה מורד ר״ל לא מותכים רק מרודדים בקורנס, והטסים עם הצורות שעליהם נדבקו במסמרות אל השלבים (וליות מענין חיבור כמו הפעם ילוה אישי אלי).
בקר וכרובים – בקר בלי כנפים ובקר עם כנפים (עיין מה שכתבתי למעלה ו׳:כ״ג).
כן ממעל – א״כ צורות אלה היו משני ירכתי המכונה מתחת המסגרות למטה ועל השלבים ממעל.
ליות – לְוָיה כתרגום יונתן (מדבק) וכדברי כל המפרשים, לא מוצקות עם המכונה רק עשויות מעשה מורד (משרש רדד כמו וירד, למעלה ו׳:ל״ב) ומחוברות לה בבדיל או ע״י מסמרות.
וְעַל הַמִּסְגְּרוֹת האמורות אֲשֶׁר בֵּין הַשְׁלַבִּים עשה צורות1אֲרָיוֹת בָּקָר וּכְרוּבִים, וְעַל הַשְׁלַבִּים עצמם כיסוי (מעין מכסה) ובתוכו היה נקב2 ששימש להנחת הכֵּן שהיה הבסיס3 להנחת הכיור מִמָּעַל – מלמעלה4, וּמִתַּחַת לַאֲרָיוֹת וְלַבָּקָר המרוקמין על המסגרות5לֹיוֹת – צורות כרובים (מין זכר ונקבה מחוברים זה בזה)6מַעֲשֵׂה מוֹרָד – מרודדין לא בולט ולא שקוע7, בקורנס8 (פטיש), ולא מותכים ביציקה9:
1. רש״י, רד״ק.
2. מצודת דוד.
3. מצודת ציון.
4. רלב״ג.
5. רש״י, מצודת דוד.
6. רש״י. ובתלמוד, אמר ריש לקיש, בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורין זה בזה, הוציאון לשוק ואמרו, ישראל הללו שברכתן ברכה וקללתן קללה יעסקו בדברים הללו?! מיד הזילום, שנאמר (איכה א, ח) ״כָּל מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי רָאוּ עֶרְוָתָהּ״, יומא נד, ב.
7. רש״י.
8. מצודת דוד, מלבי״ם.
9. מלבי״ם.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
And every base had four brazen wheels, and axles of brass; and its four feet had supports; beneath the basin were molten supports, with wreaths at the side of each.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וארבעה אופני – שנים לפניה ושנים לאחריה, כדרך העגלות הגדולות.
וסרני נחשת – יונתן תרגם: ונסרין דנחש. הם הנסרים העליונים מול המסגרות.
סרני – כמו נסרים.
וארבע פעמותיו – של כן שעליהם.
כתפות להם – בולטות למעלה מן הנסרים בזויות הכן. ותחת הכיור היושב על הכן היו הכתפות יצוקות.
[ללמד שמתוך הכן היו הכתפות יוצאות ביציקה אחת, והכתפות מחזיקות לכיור שלא יפול למטה לתוכה של כן.]
מעבר איש ליות – מצד כל אחד מן הכתפות היה לויות של זכר ונקבה מצויירות.
מעבר איש – כמו: איש אל אחיו האמורים בכרובים (שמות כ״ה:כ׳).
Four [copper] wheels. Two in the front and two in the back in the manner of large wagons.
And copper bars. [Targum] Yonatan rendered ונסרין דנחש, "boards of copper," they are the upper boards against the frames.
Bars. [סרני means] the same as נסרים [=boards].
And its four corners. Of the base [=כן]which was above them [i.e., wheels].
Had shoulders. They protruded above the boards in the corners of the base. And under the basin which rested upon the base, the shoulders were molten. (Other texts: This teaches [us], that the shoulders came from the base in one pouring, and the shoulders supported the basin so that it should not fall down through the base.)
At the side of each were thin metal strips joined together. At the side of each of the shoulders was a joining of a decorated male and female. מעבר איש [=one to another] means the same as "איש אל אחיו [=one to another],"1 which is stated by the cherubim.
הכתפות יצוקות – לפי שהלויות היו מעשה רקוע, אמר כי הכתפות לא היו כן, אלא מותכות היו.
מעבר איש לויות – מעבר כל איש ואיש מן הלויות היו הכתפות, ואיש זה פירושו כמו: ופניהם איש אל אחיו (שמות כ״ה:כ׳), וכן ביריעות: אשה אל אחותה (שמות כ״ו:ג׳).
וארבעה אופני נחשת – תחת כל מכונה להוליכה אל אשר ירצו, כמו שיעשו לו היום לכירה מהלכת.
וסרני נחשת – אמר התרגום ״נסרין דנחש״ – נסרים שלנחשת, שהיו עשוים כמין גג תחת שולי הכיור, וראשי הנסרים מחוברים למסגרות ולשלבים, ועליו מונח הכיור. אבן בלעם ויתכן היותם כמו ספלים, אבן בלעם יתידות קטנות ועליהם הוא אומר וידות האופנים.
וארבע פעמותיו כתפות להם – זה מוכיח כי המסגרות ארבע היו, וכן פירוש וראש המסגרת שהם זויות המכונה היו להם כתפות מתוקנות לסבול הכיור שעומד עליהם ככתפות האדם לסבול והסבל. וזה פירוש מתחת לכיור הכתיפות יצוקות, כלומר בראש העליון שלמסגרת שלתחת הכיור, לא בראש התחתון שעל האופנים היו יצוקות, לא מחוברות, מעשה צורף.
מעבר איש לויות – אמר התרגום ״מכבש עובד דבוק״, כלומר מעבר כל אחד מעשה דבוק, כלומר שיהיה הכיור כשיושם עליהם יהיה כאילו מחובר בו ומדובק, כי כל כך היו הכתפות מתוקנות היטב לסבול הכיור. ומילת ״איש״ כמו שנים איש ואשתו.
וד׳ אופני נחשת – רוצה לומר: שארבעה אופנים היו מתחת למכונה כאילו ישאו את המכונה והיו עליהם סרני נחשת והם כמו לוחות ונסרים מנחשת ולד׳ זויות המחובר מהנסרים האלו היו להם כתפות עולות עד מתחת לכיור ואין הכתפות מחוברות לנסרים ההם במלאכה אך הם יצוקות עמהם ומקצה כל א׳ מהנסרים היו מחוברות בעצמותם.
והיו ארבעה אופנים נחשת למכונה האחת, כאלו ישאו אותה, ועל האופנים היו סרני נחשת, והם כמו לחות ונסרים של נחשת, ולארבע כתפות, ר״ל לארבע זויות המחובר מהנסרים ההם היו להם כתפות עולות עד מתחת לכיור, והיו יצקות ונתכות עמהם לא שיהיו נעשות במלאכה, ומקצה כל אחד מהנסרים היו מחוברות בעצמותם, וזהו מעבר איש לויות, ר״ל מעבר איש ואיש מהלויות היו אותם הכתפות, והאיש שזכר כאן הוא כמו כל אחד, וכמוהו (שמות כ״ה ב׳) ופניהם איש אל אחיו, (שם כ״ו ג׳) אשה אל אחות׳:
וסרני – לוחות, והוא הפוך מן נסרי, וכמו כבש כשב.
פעמותיו – זויותיו, כמו: על ארבע פעמותיו (שמות כ״ה:י״ב).
כתפת – יקראו כן על כי יסבלו הכיור, ככתף הסובל משא.
לכיור – עשוי כעין דוד גדול.
וארבעה אופני – ב׳ לפנים ב׳ לאחור, כאלו ישאו אותה.
וסרני נחשת – שולי המכונה עשוי מנסרים ולוחות של נחושת.
וארבעה פעמותיו – על הכן יאמר, שהיה נטפל על המכונה ותחוב בו, ובו היו הכתפות להחזיק את הכיור התחוב בו, לבל יפול אל חללו יותר מהנרצה, אבל המכונה עצמה לא היה צריך לכתפות, לבל יפול הכן לחלל המכונה יותר מן הנרצה, כי הכן היה בתחתיתו עגול, לתחבו בהמחיצה העגולה הקרויה פי הכותרת, היוצאת מן המכונה, ועליונית הכן היה מרובע, ולא היה יכול אם כן ליפול לחלל המכונה יותר מהנרצה, כי קרנות הריבוע העמידו על מקומו, אבל הכיור יכול היה ליפול לחלל הכן יותר מהנרצה, כי לא היה בו להעמיד עצמו על מקומו, לזה עשו בד׳ זויות הכן כעין כתפות, יורדות עד מתחת להכיור, להחזיקו לבל יפול למטה.
הכתפות יצוקות – מעשה יציקה היו, ולא בהקשת הקורנס.
מעבר איש ליות – מצד כל אחד מן הכתפות, במקום הנגלה לעומת מחברתו, היה מצוייר זכר ונקבה חבורים יחד.
וארבעה אופני נחושת למכונה האחת – לכל מכונה היו ארבעה אופנים שנים בכל צד,
וסרני נחושת גם היה למכונה נסרים של נחושת בתחתיתה שהיו כמו רצפה להמכונה, והנסר היה ד׳ אמות על ד׳ אמות,
וארבעה פעמותיו כתפות להם בארבע זויות של הסרנים היה להם כתפות בולטות למעלה, והנה היו שני מיני כתפות,
א. הכתפות שהיו עולות מן הסרנים בקצות החלוקה החצונה של המכונה שהיו מקיפים את המכונה מבחוץ והיו ד׳ על ד׳,
ב. הכתפות שהיו עולות מן הסרנים סביב החלוקה הפנימית של המכונה שעליהם מקום מושב הכיור והיה ארכם ורחבם כשעור המקום המוכן על מושב הכיור מתחתיתו, והיה הבדל ביניהם שהכתפות הפנימיות היו יצוקות, ועז״א מתחת הכיור הכתפות יצוקות דהיינו שהיו יצוקות עם הסרנים בעת יציקתם, אבל מעבר איש ליות ר״ל הכתפות החיצוניות שהיה מעבר איש ר״ל מעבר החיצון של כל איש ר״ל של כל מכונה היו ליות מחוברות אל הסרנים על ידי חיבור אחר כך ולא הוצקו עמהם, כי הכתפות הללו היו עשוים להסגר ולהפתח בעת שנצרכו ליכנס תוך המכונה עד מקום הכיור להכניס שם את הכיור כמו שיתבאר ולכן היה מוכרח שיהיו מחוברים על ידי חיבור.
וסרני – תרגם יונתן המלה כמו הפוכה נסרין, בדי נחשת שעליהם האופן סובב, ושולי המכונה היו מרובעות ושתי המסגרות אחת למעלה ואחת למטה שתיהן תוכן עגול להקיף עיגול המכונה, ובָרָן מרובע, ובארבע פעמות המסגרת העליונה היו יְצֻקוֹת (כמו ויצקום לפני ה׳, יהושע ז׳:כ״ג במקום ויציגום) כלו׳ מונחות, כתפות שהם כמו אדנים, והאדנים היו מעבר איש – אחד מהעבר מזה ואחד מהעבר מזה, וכן לצלע האחרת שכנגדה, ליות, מחוברות ולא מעשה מוצק.
וְאַרְבָּעָה אוֹפַנֵּי – גלגלי נְחֹשֶׁת היו מתחת1לַמְּכוֹנָה הָאַחַת לכל מכונה2, שניים קדימה ושניים אחורה3, וְסַרְנֵי – ולוחות4 כמעין רצפת5נְחֹשֶׁת בדופן העליונה של המכונה, וְבאשר לְאַרְבָּעָה פַעֲמֹתָיו – זוויותיו6 של הכן7 היו כְּתֵפֹת – מעין תומכים8לָהֶם בולטות למעלה9, מִתַּחַת לַכִּיֹּר הַכְּתֵפֹת הנזכרות, והיו יְצֻקוֹת ביציקה אחת10מֵעֵבֶר אִישׁ לֹיוֹת11 – מצד כל אחד מן הכתפות היה ציורי כרובים12:
1. רלב״ג.
2. מלבי״ם.
3. רש״י, מצודת דוד, מלבי״ם.
4. רד״ק, מצודת ציון.
5. מלבי״ם.
6. מצודת ציון.
7. מצודת דוד.
8. רש״י.
9. רש״י.
10. רש״י.
11. פירוש ״מעבר איש״ כמו ״איש אל אחיו״ האמורים בכרובים, רש״י. ופירוש ״לויות״ מחובר כמו ״ילוה אישי״, רש״י, רלב״ג.
12. רש״י, מצודת דוד. והרד״ק פירש שמעבר כל איש מן הלויות היו הכתפות.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
Its opening within the crown and above was a cubit high; and its opening was round like the work of a pedestal, a cubit and a half; and also on its opening there were carvings; and their borders were square, not round.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
ופיהו מבית לכתרת ומעלה באמה – פיהו של כן יוצא מתוך פיהו של כותרת ועולה למעלה אמה גובה. והכותרת היא הגג המכונה עשוי כמין כובע משופע מכל צדדיו, ובאמצע נקבעת נקב עגול אמה וחצי אמה רוחב בעגול, וסביב אותו נקב כמין היקף מחיצה, חצי אמה גובה סביב. וכך מפורש למטה בענין, שנאמר: ובראש המכונה חצי אמה קומה עגול סביב (מלכים א ז׳:ל״ה) והוא קרוי: פי הכותרת. והכן מונח על אותו היקף, ושולי הכן תחובין בתוך פי ההיקף, ולמעלה הימנו הוא בולט אמה, וזהו שאמר כאן: ופיהו מבית לכותרת ומעלה באמה.
ופיה עגול מעשה כן – ופיה של כותרת עגול, דוגמת כן העגול.
אמה וחצי האמה – רחבה בעגול.
וגם על פיה מקלעות – צורת פרחים.
And the rim of the vessel was inside the crown and rose above it an amoh. The mouth of the base extends outward of the rim of the crown and goes upward an amoh high. The crown is the roof of the base, made like a hat, [i.e.,] sloping on all sides, and in the center a round hole was set, with a diameter that was one and one half amohs, and around that hole was the resemblance of an enclosure of a partition one half amoh high around. And below this is thus explained regarding this subject, as it is stated, "At the top of the base [was a frame] half an amoh high circular all around,"1 and that is called "פי הכותרות [=the rim of the crown]." And the base rests on that enclosure, and the bottom of the base is inserted into the rim of the enclosure, and it protrudes one amoh above it. This is what is stated here, "And the rim of the vessel was inside the crown and rose above it an amoh."
The rim was round made like the base. And the rim of the crown was round, a replica of the base which was round.
One and a half amohs. Its width in diameter.
There were engravings on the rim as well. Designs of flowers.
1. Below v. 35.
ופיהו מבית לכותרת ומעלה באמה – פיהו של כן בתוך פיהו של כותרת והכותרת היא המכונה אמה הוא תוקע בתוך הכותרת וממנה ולמעלה הוא עולה ומגביה יופיה של כותרת עגול של כן, וכולה אמה וחצי האמה גובה עומקה.
וגם על פיה מקלעות – צורת קלע.
ופיהו – פירושו: כל אחד מהלויות.
ופיה פירושו: כל אחד מהכותרות.
מעשה כן – כבר פירשנו מה הוא כן.
לא עגולות – מכל צדיהן לא היה בהם שום עגול, אלא מרובעות היו. והוצרך לומר זה לפי שהים היה מרובע מתחת, ועגול ממעל.
ופיהו מבית לכותרת – ראש המכונה קורא הנה כותרת ופיהו שלזה הכותרת מבפנים לכותרת היה עולה למעלה כמו אמה אחת, וצורתה כאילו היו ד׳ אנשים אחוריהם ביתה ופניהם חוצה, והכיור יסמך על כתיפותיהם, והנה הראשים יעלו למעלה משולי הכיור ופיה שלמכונה עגול כדי ליכנס תוכו הכיור, וזה פירוש מעשה כן אמה אבן ג׳אנח, כלומר מכוון ושוה, וזה העגול היה אמה וחצי עליונות, כי אמה וחצי תחתוניות היו מרובעות בהכרח בעבור המסגרות והשלבים, וגם על פיה מצויירות צורות מקלעות.
ופיהו מבית לכותרת ומעלה באמה – רוצה לומר: שפי הכיור היה עולה אמה בגובה מלפנים מהמסגרת העליונה שהיא הכותרת ומחוברת בין הכיור ומלמעלה מהאמה היה פיהו עגול מעש׳ כן הכיור היה עגול והיה עולה בעגול עד שלמות אמה וחצי אמה בדרך שהיה שם חצי אמה עגול כמו שזכר אחר זה וגם על הים מקלעות ר״ל שעל שפתה היו ציורים ר״ל על שפת הכותרות והיא המסגרת העליונה ומסגרותיהם מרובעות לא עגולות ר״ל מסגרות המכונות כלם היו מרובעות ואע״פ שהיה כן הכיור עגול מלמעלה כמו שזכרנו.
ופיהו מבית לכותרת, רצה לומר שפי הכיור היה עולה אמה בגובה מבפנים מהמסגרת העליונה שהיא הכותרת, ומלמעלה מהאמה היה פיהו עגול. ופירוש מעשה כן, הוא הכיור, כי הכיור היה עגול והיה עולה בעגול עד שלמות אמה וחצי אמה, באופן שהיה שם חצי אמה עגול כמו שזכר אחרי זה. וזכר זה כדי להודיע שהיו אלה המכונות כתבנית הים מרובע מלמטה ועגול מלמעלה, וזכר שגם על פיה ושפתה היו מקלעות, רוצה לומר ציורים על שפת הכותרת והיא המסגרת העליונה, ובכלל הודיע שמסגרות המכונות היו מרובעות מלמטה לא עגולות:
ופיהו – פה הכן, עלה אמה למעלה מבית הכותרת, היא המחיצה העגולה היוצאת מנקב הכותרת, כי קומת המחיצה ההיא היתה חצי האמה, וקומת הכן היה אמה וחצי, ובתחתיתו היה עגול חצי האמה, והיה תחוב במחיצת נקב הכותרת, והאמה העליונה היתה מרובעת, ועלתה למעלה מבית לכותרת.
ופיה – היא בית הכותרת שהיא המחיצה, העגולה העולה מנקב הכותרת.
עגול – היה עגול כמעשה תחתית הכן, להיות נוח לתחוב בו את הכן.
אמה וחצי, האמה – משפת המחיצה מזה, עד השפה שממולו, היה אמה וחצי האמה, וכמדת נקב הכותרת.
וגם על פיה – על מחיצת נקב הכותרת, עשו ציורים.
ומסגרותיהם – מסגרי המכונות אשר היו בין השלבים, היו מרובעות בכל אורכן, ולא נמצא בהם מקומות עגולות.
ופיהו – עתה יתחיל לספר מן החלוקה הפנימית ששם היה מושב הכיור באיזה אופן היה, הנה קומת הכיור היה ד׳ אמות (כנ״ל פכ״ח) וקומת המכונה היה ג׳ אמות (כנ״ל) ויתבאר עוד (בפסוק ל״ה) שהיה עוד על ראש המכונה קומה עגול סביב במקום מושב הכיור שהיה קומתו חצי האמה וזה נקרא בכאן כותרת, ואמר בכאן שפיהו היינו פה הכיור יצא מבית לכותרת ומעלה באמה ר״ל כאשר הכניסו הכיור בכנו יצא ממנו אמה של גובה הכיור למעלה מן הכותרת, והכותרת היה קומתו חצי האמה, נשאר מן הכיור בתוך המכונה עצמה שתי אמות ומחצה, ואחר שגובה המכונה עצמה חוץ מן הכותרת היה ג׳ אמות, מבואר שגובה הכתפות שיצאו מן הסרנים תחת הכיור שעליהם עמד הכיור כנ״ל בפסוק הקודם היה חצי האמה,
ופיה עגול מעשה כן אמה וחצי האמה פיה היינו פי המכונה מקום שהיה פתוח מלמעלה לקבל את הכיור היה עגול אמה וחצי האמה לקבל את הכיור שהיה שתי אמות וחצי ממנו עגול ואמה וחצי היה מרובע, וכיון שאמה אחת מן העגול יצא לחוץ מן המכונה נשאר במכונה אמה וחצי של הכיור עגול והיה צריך שפי המכונה אחר שהיה מעשה כן ומכון להכיור שיהיה עגול אמה וחצי האמה שהוא החצי אמה של הכותרת שעלה על המכונה ואמה בתוך המכונה וגם על פיה מקלעות על פי המכונה שיצא לחוץ חצי האמה כמין כותרת היו קלועים ציורים לנוי ולתפארת ומסגרותיהם מרובעות לא עגולות אחר אמה וחצי העיגול הנ״ל שהתחיל הכיור להיות מרובע אמה וחצי, היה הכן שסביבו הסוגר אותו מסגרות מרובעות ולא עגולות כי היה מכוון למדת הכיור, (ומבואר שבצד הכן הפנימי, בין העגול ובין המרובע היה כמין פתח שנפתח ונסגר להכניס שם הכיור ולהוציאו בעת הצורך.
ופיהו – לשון זכר וצריכין אנו לפרשו מוסב למכונה הנקראת כֵן, מעשה כֵן, משרש כון הקרוב לקום כמו מכון ומקום, על המסגרת העליונה היו צורות אריות ובקר וכרובים וכל זה היה נראה ככותרת על המכונה, ובכותרת זו בית קבול בעומק אמה וחצי שבו נתונים שולי הכיור, ובית קבול זה עולה אמה על שפת הכותרת וחצי אמה לתוכה, וגם על בית קבול זה מקלעות שושנים.
וּפִיהוּ של הכן1 (הכן היה תחוב בתוך המכונה2) היה עולה מִבֵּית לַכֹּתֶרֶת וָמַעְלָה בָּאַמָּה – גבוה באמה מבית הכותרת (גג המכונה)3וּפִיהָ של בית הכותרת (המחיצה שעולה מנקב הכותרת)4 היה עָגֹל כמַעֲשֵׂה תחתית5 הכֵן עצמו בקוטר אַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה6 – אמה וחצי, וְגַם עַל פִּיהָ מִקְלָעוֹת – פי מחיצת נקב הכותרת7 היה צורת פרחים8 מצוירים9, וּמִסְגְּרֹתֵיהֶם של המכונות10 היו מְרֻבָּעוֹת לֹא עֲגֻלּוֹת:
1. רש״י, מצודת דוד.
2. מלבי״ם.
3. רש״י.
4. מצודת דוד.
5. לנוחות כדי לתחוב בו טוב את הכן, מצודת דוד. שבאמצע הגג של המכונה היה נקב עגול אמה וחצי רוחב, וסביב הנקב היתה מחיצה בגובה חצי אמה והוא פי הכותרת, והכן היה מונח על המחיצה, ונמצא שהוא בולט ממנה אמה, רש״י.
6. רש״י.
7. מצודת דוד.
8. רש״י.
9. מצודת דוד.
10. מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
וארבעת האופנים למתחת למסגרות – שהמסגרות מיד אופן ליד אופן, כמו שפירשתי.
וידות האופנים – הוא עץ התחוב באופנים, וקורין איישי״ל.
במכונה – דבוקים מצוקים במכונה ביציקה אחת.
The four wheels were underneath the frames. Because the frames [reached] from the axle of one wheel to the axle of the other wheel, as I have explained.1
And the axles of the wheels. That is the wood which is inserted into the wheels and is called, essieu in [Old French]
Were in the base. The axles were joined and melted to the base in one pouring.
1. Above v. 28.
וארבעת האופנים למתחת למסגרות – שהמסגרות מאופן לאופן כמו שפירשתי.
וידות האופנים – הוא העץ התחוב באופנים וקורין אותו איישי״ל.
במכונה – דביקים ויצוקים ביציקה אחת.
וידות האופנים – תרגומו: ואשדת גלגליא.
וידות האופנים – פירולא. לדבר א״ג היו מחוברות במכונה.
וארבעת האופנים למתחת למסגרות – רוצה לומר: שארבעת אופנים היו מתחת לכל המסגרות.
וידות האופנים במכונה – הנה ידות האופנים הם בדמיון העץ התחוב באופן העגלה אשר סביבו יסובב האופן והם היו דבוקים במכונה ממנה היו יוצאים.
וקומת האופן האחד אמה וחצי האמה – אחשוב שקומת האופן היא קומת ידו כי ככה יגביהו המכונה מן הקרקע.
ואמנם אמרו וארבעת האופנים למתחת למסגרת וגומר, אחשוב שלא אמר זה על אופנים אחרים, ואם אמרו על האופנים שזכר, להגיד שעשה אותם, יהיה מותר ומאמר כפול, ולכן אחשוב שלא בא הפסוק הזה להודיענו שעשה שם אופנים מתחת למסגרת, כי כבר זכר זה למעלה, אבל בא להודיע קומת האופן וגבהו עם ידו, ויהיה שעור הכתוב כן, וארבעה האופנים שזכר שהיו מתחת למסגרות וידות האופנים גם כן, שהם בדמיון העץ התחוב באופן העגלה אשר סביבו יסובב האופן, וקומת האופן, הנה כל זה היה אמה וחצי האמה בגובה:
וידות – הם הנתחבים בנקבי האופנים, ובהם יתגלגלו.
וארבעת האופנים – רצה לומר: נקבי ארבעת אופני המכונה, והם המקומות אשר הידות תחובות בהם, הנקבים ההם היו מול תחת המסגרות, והיא המחיצה הנמוכה בתחתיות המכונה אצל שוליו, כי שם היו קבועים הידות, ולמולם היו נקבי האופנים, וכדרך אופני המרכבה.
וידות האופנים – הידות התחובות בנקבי האופנים ומתגלגלים עליהם, הם היו קבועים בהמכונה.
וארבעת האופנים למתחת למסגרות האופנים לא היו קבועים בצד של חוץ למכונה, רק היו קבועים בצד פנים של דופני המכונה החצונית, כי בין החלוקה החצונית ובין החלוקה הפנימית של המכונה היה יותר מאמה פנוי מכל צד ושם עמדו האופנים, והיו מכוונים נגד תחת המסגרות של החלוקה הפנימית שהמסגרות היו למעלה מן האופנים, וזה יתבאר בפרטות אחר זה,
וידות האופנים במכונה העץ או הברזל התקוע בחלל האופן הקטן שעליו יתגלגל האופן נקרא יד האופן ויד האופן הזה היה מצוק במכונה שבתחתית דופן המכונה מבפנים היה בולט ברזל ארוך שנצוק מן המכונה עצמה שעליו תקעו את האופן,
וקומת האופן האחד אמה וחצי האמה – ואחר שתקעו את האופן בברזל היוצא מן תחתית המכונה היתה המכונה גבוהה מן הארץ כשיעור חצי האופן בקרוב והמכונה עמדה על האופנים כדוגמת העגלה והמרכבה שנשאת ע״ג האופנים ותלויה עליהם, וכבר התבאר בפסוק ל״א שהמסגרות של המכונה הפנימית שהיו סביב הכיור התחילו חצי אמה למעלה מרצפת המכונה כי בחצי אמה היו הכתפות שעליהם עמד הכיור, מבואר שארבע האופנים היו תחת המסגרות.
וידות האופנים – הם סרני הנחשת (פסוק ל׳) והיו נכנסות בגוף המכונה ובולטות משני צדי המסגרת התחתונה להכניס בהן האופנים ולטלטל המכונה והכיור ממקום למקום.
וְאַרְבַּעַת הָאוֹפַנִּים היו ממוקמים לְמִתַּחַת – מתחת לַמִּסְגְּרוֹת – לכל המסגרות1, וִידוֹת – הבליטות התחובות בנקבי2הָאוֹפַנִּים ועליהם יתגלגלו הגלגלים3 דבוקים ביציקה אחת4בַּמְּכוֹנָה, וְקוֹמַת – וגובה הָאוֹפַן הָאֶחָד – כל גלגל אַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה – אמה וחצי:
1. רלב״ג.
2. מצודת דוד.
3. מצודת ציון.
4. רש״י.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
Like the work of a chariot wheel. [Targum] Yonatan rendered, "as the work of the wheels of a chariot," a wheel within a wheel crosswise, as it is stated in Yechezkel in [reference to] the "Heavenly Chariot."1
Their axles.Essieu [in Old French]
Their hubs.Bojjols in Old French, they are the holes [for the axles].
Their rims. They are the enclosures around, which bind them together.
And their spokes. The arms of the wheels which are attached from the holes of the wheel to the rims, which is called rais, in Old French.
1. Yechezkel 1:16.
ומעשה האופנים כמעשה אופן המרכבה – כשפירש לך כל מעשה המכונה חתים לך כל פירושיה בדבר אחד, ואמר לך רצונך לידע מעשה המכונות עיין לך במעשה המרכבה של בני אדם והן הן מעשה האופנים של מכונות.
וראיתי בפתרון התרגום של יונתן כמעשה אופן המרכבה כעובד גלגלי מרכבת יקרא ופותרין אופן בתוך אופן שתי וערב כמו שאמור ביחזקאל (יחזקאל א׳:י״ז) במרכבת גבוה, והוא {מעות}א הישרה לכל שתורת אלוהיו בקרבו ומהפך דברי אלהים חיים ומטעה כל ישראל אחריו בפתרונו, הראית מימיך אדם שנתן לו המקום לשון לימודים לדעת לעות את יעף דבר (ישעיהו נ׳:ד׳) שיאמר לכל דבר המתקשה להבין, רצונך לידע דבר זה הסתכל בחוקות השמים כתבניתו אשר אתה מראה1 למעלה ברקיע כך תבניתו בארץ, והלא הוא ישיבהו מי יעלה לנו השמימה2 ויראהו לנו, ואל תשיבהו אם כדבריך מפני מה תירגם יונתן כעובד גלגלי מרכבת יקרא? אומר, יונתן לא ערך אלי מילים ואף על פי כן הרימותי ידי אל י״י3 שלא עלה במחשבתו ללמד לדורות דבר הנראה מתוך דבר שאינו נראה ולא נודע מקומו איו,4 ומהו פתרון כעובד גלגלי מרכבת יקרא? כמעשה מרכבת השרים שביניין מלאכתן נישתנית ממלאכת העגלות העשויות לטעון משאות.
ב. כן בפסוק. בכ״י קירכהיים (לפי עדות עפנשטיין): ״וגבותם״.
ג. כך תיקן עפנשטיין ע״פ רש״י. בכ״י (לפי עדותו): ״בייש״.
אופן המרכבה – מרכבת הקדש הנראת במראה הנבואה ליחזקאל, וכתרגום יונתן: מרכבת יקרא. וראה שלמה בחכמתו מה שראה יחזקאל בנבואתו.
וחשוקיהם וחשוריהם הכל מוצק – חשוקיהם – הוא ענין כבוש והדוק, וחשוריהם – ענין קשירה.
ויונתן תרגם: וחופיהון וכיבושיהון כולא מתך.
כמעשה אופן המרכבה – כלומר עגולות ככדור, לא כחתיכות גבינה.
וחשקיהם – אבן ג׳אנח ציור וכיור.
וחשוריהם – ראשיהם המחדדים והדקיקים, מלשון ערב שאומר ״חַשַרְתְ אַלסִינַן״, כלומר אחדדת ורקקת הרומח. והתרגום אמר ״וחפיהון וכיבושיהון״, ור׳ דוד קמחי פירש וחשוריהם עניין קישור.
א. {לונדון 31v}
ידותם וגביהם וחשוקיהם וקשוריהם – הנה ידותם הם הידות שהיו האופנים תחובים בהם כמו שבארנו וגביהם הם העגלות הגדולות שסביב האופנים כי הם על גביהם וחשוקיהם הם העגלות הקטנות שסביב ידות האופנים כי הם מדובקים ונקשרים בהם וחשוריהם הם כמו עמודים וזרועות ובאו מעגלה הקטנה אל העגלה הגדולה וכל זה היה מוצק מחובר בהתכה לא במלאכה.
המכונה כתפיה – רוצה לומר: שהכתפות אינן מחוברות בלוחות הנחשת והם סרני הנחשת חבור מלאכותי אך היו בעצמם יוצאים מהמכונה.
ומעשה האופנים וגומר, ר״ל שהיה מלאכת האופנים כמעשה אופן המרכבה, כלומר כמעשה אופן מרכבות המלכי׳ שנושאים אותם ארבע בהמות. וחז״ל (עיין רד״ק) דרשו כמעשה אופן המרכבה אשר ראה יחזקאל, שראה שלמה בחכמתו מה שראה יחזקאל בנבואתו, ולכן עשה פני שור ופני אריה ופני אדם שהוא הכרוב, ולא זכר פני נשר, אולי לא הגביה עוף כל כך או לסבה אחרת, וספר אחר זה שמלאכ׳ הזאת עם רבוי חלקי׳ והתחלפותם הנה היה כלה מוצק, שכאשר נתכו המכונות נתכו עמהם הדברים כלם ואין בהם דבר נעשה במלאכה, וז״ש ידותם וגביהם וחשוקיהם וחשוריהם הכל מוצק, והידות הם אשר היו האופנים תחובים בהם, וגביהם הם העגלו׳ הגדולו׳ שסביב האופני׳ שהם על גביה׳ וחשוקיה׳ הם העגלות הקטנות שסביב ידות האופנים מדובקים ונקשרים בהם, וחשוריהם הם כמו עמודים וזרועות יבאו מהעגלה הקטנה אל העגלה הגדולה, שכל זה היה מוצק ומחובר בהתכה לא במלאכה:
וגביהם – הם אמצעית האופנים, אשר בהם הנקבים, וקרוי גב, כי כששוכב האופן בארץ, המקום הזה הוא הגבוה מכל האופן.
וחשוקיהם – הם העגולים הגדולים סביבות האופנים, החוגרים זרועות האופן, כמו: וחשוקיהם כסף (שמות כ״ז:י״א), שהוא ענין חגורה.
וחשוריהם – הם זרועות האופן, הקושרים העיגול הגדול לאמצעית האופן שבו הנקב, כמו: חשרת מים (שמואל ב כ״ב:י״ב), שהוא ענין קשירה.
כמעשה אופן המרכבה – כתמונת אופנים העשוים במרכבה.
הכל מוצק – ביציקה נעשו ולא בהקשת הקורנס.
ומעשה האופנים – עתה יבאר צורת האופנים שהיו דומים כמעשה אופן המרכבה שבאופן של מרכבה ימצא ד׳ דברים,
א. ידותם שהוא העץ או הברזל התקוע בחלל האופן הקטן האמצעי שעליו יתגלגל הגלגל,
ב. גביהם הוא האופן הקטן עצמו שהוא מתגלגל על גב היד,
ג. חשקיהם הוא הגלגל הגדול החצון שהוא הסובב על הארץ,
ד. חשריהם שהם הקנים שמחברים האופן הקטן הפנימי עם האופן החצון, אמר שכל אלה היה מוצק נתכים ביחד, הידות היו מוצקים עם דופן המכונה, והג׳ האחרים הוצקו ביחד והיו מקשה אחד.
וגביהם – העיגול החיצון, וחשוקיהם, כמו בפרשת תרומה הם חוטים חוגרים העיגול החיצון מגבו או משני צדיו לנוי, וחשוריהם, הם קרני האופן ההולכים מאמצעיתו עד גבו וקושרים ומחברים זה עם זה, ושרש חשר פירשוהו כמו קשר וכן חשרת מים (שמואל ב׳ כ״ב:י״ב) קישור ואסיפת מים כמו חטב וקטב, וחטף וקטף, חלל וקלל, חפר וקבר, חצץ וקצץ, חשל (הנחשלים אחריך, תצא) וכשל בכ״ף, שהברת שתי האותיות שוה, והקו״ף היא אות גרונית במקצת וע״כ תבא לפעמים בנקודת חטף או מחוסרת דגש (התפקדו, במדבר).
וּמַעֲשֵׂה הָאוֹפַנִּים כְּמַעֲשֵׂה אוֹפַן הַמֶּרְכָּבָה העליונה שראה יחזקאל בנבואתו1, יְדוֹתָם – העץ (או הברזל) התקוע בחלל האופן הקטן האמצעי שעליו יתגלגל הגלגל2וְגַבֵּיהֶם – האופן הקטן עצמו3וְחִשֻּׁקֵיהֶם – הגלגל הגדול החיצון שהוא הסובב על הארץ4וְחִשֻּׁרֵיהֶם – הקנים שמחברים האופן הקטן הפנימי עם האופן החיצון5הַכֹּל מוּצָק – ביציקה אחת נעשו6:
1. וראה שלמה בחכמתו מה שראה יחזקאל בנבואתו, רד״ק. וביאור הגר״א פירש כמו מרכבה שלנו.
וארבע כתפות – כמו שפירשתי למעלה: וארבע פעמותיו כתפות להם (מלכים א ז׳:ל׳), ולא שנאן כאן אלא לומר: ומן המכונה כתפיה.
There were four shoulders. As I have explained above, "and its four corners had shoulders,"1 and he did not mention it here only to say, "the shoulders were of the base itself."2
1. Above v. 30.
2. I.e., they were not made separately and then attached to it.
וארבע כתיפות – הם האמורים למעלה וארבע פעמותיו כתיפות להם (מלכים א ז׳:ל׳), ולא שנאן כאן אלא לומר ומן המכונה כתיפיה.
וארבע כתפות אל ארבע פנות המכונה – הם ד׳ מסגרות הנזכרות למעל.
מן המכונה היו כתיפיה – לא מחוברות.
ואמרו עוד וארבע כתפות אל ארבע פנות וגומר, הוא להגיד שגם כן היה מוצק ומחובר בהתכה הארבע כתפות שהיו בארבע פנות המכונה, כי לא היו מחוברות בלחות הנחשת שהם סרני נחשת אשר זכר חבור מלאכותיי, אך היו יוצאים מהמכונה, וז״ש מן המכונה כתפיה, ר״ל שהיו מוצקות ממנה ולא מחוברות בה במלאכה:
פנות – זויות.
וארבע כתפות – רצה לומר: ארבעת הכתפות האמור למעלה, אשר היו בארבע פנות הכן שעל המכונה, הנה הכתפות ההם יצאו ממנו, כי ביציקה אחת יצקם, ולא יצקם בפני עצמם וחברם אחד זה אל הכן.
וארבע כתפות כבר אמר (למעלה פסוק ל׳) שהסרנים היו להם כתפות בארבע פעמותם ולא היו מוצקים עמהם רק נתחברו על ידי חבור, הודיע בכאן שבכ״ז בארבע פנות המכונה על קרני הזויות היו להם כתפות מוצקים מן המכונה עצמה לא מחוברים על ידי דיבוק, כי מה שבארבע פעמותם לא היו מוצקים היה כדי שיוכלו להסגר ולהפתח בעת יצטרך ליכנס תוך המכונה, וזה לא שייך בהפנות.
מן המכנה כתפיה – כמו מן הכפרת תעשו את הכרובים, ממנו תהיין קרנותיו (תרומה) בולטים ממנו למעלה.
וְאַרְבַּעת הכְּתֵפוֹת – הזויות1 שהיו אֶל – באַרְבַּע פִּנּוֹת של הַמְּכֹנָה הָאֶחָת – כל מכונה, יצאו מִן הַמְּכֹנָה כְּתֵפֶיהָ2 – והיו יצוקות לה3:
1. מצודת ציון.
2. דהינו הכתפיים יצאו מהמכונה, מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר׳ בנימין ב״ר יהודהאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
חצי האמה קומה עגול – היא מחיצה, כמו שפירשתי למעלה, שהיא סביב הנקב והאמה מרובעת.
ועל ראש המכונה ידותיה – הם סרני הנחשת האמורים למעלה.
ומסגרותיה ממנה – מסגרות התחתונות הוצקו עמה, ולא שחיברן לאחר כן.
Half an amoh high circular. This is the partition, as I explained above,1 which was around the opening and the [uppermost] amoh [of the crown] was square.
And on the top of the base its axles. They are the copper bars [סרני הנחשת] mentioned above.2
And its frames. They were all of one piece. The lower frames were poured together with it; he did not attach them afterwards.
1. Above v. 31.
2. Above v. 30.
חצי האמה קומה עגול והאמה מרובעת.
ועל ראש המכונה ידותיה – הם סרני נחושת האמורים למעלה.
ומסגרותיה ממנה – מסגרות התחתונות הוצקו ולא שחיברן לאחר כן.
חצי אמהאקומה עגול סביב – והשאר מרובעות כאשר פירשתי. וייתכן שחצי אמה עליון עגול וראשי המסגרות עולין למעלה אמה אחת הרי אמה וחצי, שאומר ופיה עגול מעשה כן אמה וחצי האמה.
א. נוסח המסורה: ״האמה״
ובראש המכונה חצי האמה קומה עגול סביב – רוצה לומר: שהכן שהיה בראש המכונה שהיה חצי האמה היה עגול סביב כמו שקדם והיה זה על ראש המכונה כי מתחת היה הכל מרובע כמו שקדם וידותיה והם השלבים ומסגרותיה אשר סביב השלבים הכל היה ממנה ר״ל מהמכונה בעצמה ולא היה מחובר בדרך מלאכה.
וכן זכר שמה שהיה על ראש המכונה חצי אמה עגול סביב ועל ראש המכונה ידותיה ומסגרותיה, כל זה שזכר היה ממנה, ר״ל מוצק עמה ולא נעשה וחובר במלאכה. וככה הגיד ג״כ שהאריות והכרובים ושאר הצורות אשר היו מונחים על המסגרות גם כן היו מוצקים ולא היו מחוברים חבור מלאכותיי.
ובראש המכונה – בא לומר שהמחיצה העגולה שהיתה בראש המכונה סביב הנקב, היתה קומתה חצי האמה, והיה עגול מסביב בכל קומתה.
ועל ראש המכונה ידותיה – הידות היו מונחות ודבוקות על ראש המכונה, ומשם היו נמשכין ויורדין בעברי המכונה כלפי מטה, עד אשר באו מתחת המסגרות, היא המחיצה הנמוכה, ומשם נתארכו להלן מן המכונה אילך ואילך, והיו נתחבות בנקבי האופנים.
ומסגרותיה ממנה – מסגרות המכונה היו ממנה, רוצה לומר: מוצק עמה, ולא שנעשה לבד וחבר במלאכה.
ובראש המכונה – המכונה היתה מכוסה למעלה ובאמצעית המכונה במקום שהיה פתוח לקבל את הכיור (כמו שהתבאר פסוק ל״א) שם היה כותרת סביב החלל שהוא פה המכונה והיה קומתו חצי האמה והיה עגול סביב, ועל ראש המכונה שהיה מקורה ומכוסה במסגרות היו שם ידות והיו כולם מן המכונה מוצקים עמה.
ידתיה – שבהן תחובות ארבעת הכתפות.
ומסגרתיה ממנה – המסגרות מרובעות מבחוץ בולטות מן המסגרת לארבעת פעמותיהן.
וּמידת המחיצה העגולה שהיתה1בְרֹאשׁ הַמְּכוֹנָה סביב הנקב2 היתה של חֲצִי הָאַמָּה קוֹמָה – גובה עָגֹל – בצורת עיגול סָבִיב – סביב הנקב המעוגל3, וְעַל רֹאשׁ הַמְּכֹנָה נמצאו יְדֹתֶיהָ – סרני הנחושת שלה4, וּמִסְגְּרֹתֶיהָ התחתונות של המכונה5מִמֶּנָּה – היו יצוקים עמה6:
1. מצודת דוד.
2. רש״י, מצודת דוד.
3. מלבי״ם.
4. רש״י. הידות היו מונחות ודבוקות על ראש המכונה, ומשם יורדות כלפי מטה למתחת המסגרות ומשם התפשטו לצדדים ונתחבו בנקבי האופנים, מצודת דוד.
5. רש״י, מצודת דוד.
6. רש״י, מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
And on the plates of its supports, and on its borders, he carved cherubim, lions, and palm-trees, according to the space of each, with wreaths round about.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
ויפתח על הלוחות ידותיה ועל מסגרותיה – התחתונות. על שניהם פתח וחקק כרובים אריות.
כמער איש ולויות – פתח סביב כזכר ונקבה החבוקים בזרועותיהן, כן פירשו רבותינו (בבלי יומא נ״ד.).
כמער – לשון אחיזה ודיבוק, כזכר המעורה בנקבה, ופירושו: איש ולויותו.
ולפי משמעותו: לויות – לשון דיבוק, שולדורא בלעז, כמו לויות היו שם, עשויות כמערת איש, והמערה כמו שפירשנו.
He engraved on the plates, on its axles, and on its frames. On the lower ones. On both of them, he engraved and inscribed cherubim, lions.
(And palm trees, this is not [found] in other texts.) Pairs attached to each other. He engraved around the likeness of a male and female that are joined by their arms, thus our Rabbis explained this.1
Attached. An expression of attachment, as a male that is attached to a female, and its meaning is, "a man with his attachment." According to its simple meaning, לויות is an expression of "attachment," soldore, in Old French. There were attachments there made as the joining of a man, and the joining was in the manner we explained.
1. See Maseches Yoma 54a.
ויפתח על הלוחות של ידותיה ושל מסגרותיה – התחתונות. על שניהם פיתח וחקק כרובים אריות ותימורות.
כמער איש ולויות – פיתח סביב כזכר המעורה בנקיבה.
ויפתח על הלוחות – הם סרני נחשת שזכר, ויאמר כי בפתוח עשה ידות המכונה על הלוחות.
ותימורות – צורת דקלין
כמער איש ולויות סביב – בדבוק כל אחד ואחד מן הלויות שזכר למעלה. ומער – לשון דבוק. וכן: קיר ערה מגן (ישעיהו כ״ב:ו׳), וכן בדברי רז״ל: מעורה בטרפשין.
ובדברי רז״ל: מאי כמער איש ולויות? כאיש המעורה בלויה שלו.
ויונתן תרגם: כבש חד ומדבק סחור סחור.
ויפתח על הלוחות – הם סרני נחשת כדברי המתרגם. ויתכן שהשלבים היו רחבים כמו לוחות, כי לא נזכרו לוחות אחרות בזה.
כמער איש ולויות סביב – אמר התרגום ״כיבש חד ומדבק סחור סחור״, אבן ג׳אנח פירש הצורות שהיו מקיפות כל צד מצדדי כל קרש וקרש כאשר היו הצורות האחרות כל אחת ואחת מהמכונות, ואמר עליה ״מעבר איש ולויות״ ובעבור הדמיון הזה נכנסה הכף ב״כמער״, ועניין ״כמער איש״ כמו מעבר איש, וכן ממערה גבע רצה בו מצר גבע, כלומר מצר הגבעה.
ויפתח על הלוחות – רוצה לומר: שכבר חקק ורקע סביב הלוחות כדרך שעשה מהמכונה בעצמה.
ידותיה – והם השלבים.
ומסגרותיה – ג״כ הכל היה ממנה ר״ל מהמכונה בעצמה, ואחשוב שהאופנים לא היו סובבים כי היו מחוברים בהתכה עם המכונה אך הכל היה אחד מוצק והנה זכר כי ככה גם כן היו הכרובים ואריות והתימורות שהיו על המסגרות בצד כל אחד מהם והיו מחוברים סביב הכל היה מעצם המכונה מוצק, והנה התימורות היו בצורת פקעים כמו שזכרנו במה שקדם וידמה שהיו בצורת בקר בצד א׳ מהם כמו שקדם בצורת הבקר שהיה בפקעים אשר בים והנה הרצון באמ׳ כמער איש ולויות סביב שבצד כל א׳ מהמסגרות היו מחוברים סביב ויהיה הרצון באמרו כמער איש כטעם אמרו מעבר איש והרצון בו כהכלות כל איש מהם והוא בקצוותיהם הם שם מחוברות סביב מעצמותם וכמוהו במערה גבע.
וז״ש ויפתח על הלחות, רצה לומר שכבר חקק ורקע סביב הלחות כדרך שעשה מהמכונה בעצמה, ידותיה שהם השלבים ומסגרותיה גם כן הכל היה מהמכונה עצמה מוצק ולא מחובר במלאכה.
ואמר כמער איש לויות סביב, רוצה לומר כמער איש (כי היו יותר גבוהות מקומת אדם) רחבם מחוברות סביב למסגרות וכלם היו מלוות ודבקות ביציקה.
ומסגרתיה כרובים – מסגרתיה קרי בלא וא״ו בראש התיבה והוא חד מן י״א דכתיבין וא״ו בריש תיבותא ולא קריין וסימן במסרא רבתא אות וא״ו.
ויפתח על הלוחות – עשה פתוחים וציורים על הנסרים המונחים בשולי המכונה, גם עשה פתוחים על הידות, במקום המונח ודבק במכונה, ואף על מסגרותיה היא המחיצה הנמוכה, על כולם עשה פתוחי כרובים, אריות, ואילני תמר, וכחבורי איש ולויה שלו, רצה לומר: בת זוגו (בבלי יומא נ״ד.), כן צייר כל אחד מסביב.
ויפתח, על הלוחות של הידות – (או פירושו על לוחותיה ועל ידותיה) וכן על מסגרותיה של כלל המכונה למעלה ובצדדים פתח צורות של כרובים ואריות ותמורות, כמער איש וליות – שהיו דומים כאלו כל איש מהם היה מעורה ונשרש שם (מלשון ומתערה כאזרח רענן) ובכ״ז היו רק דבוקים על ידי חיבור.
על הלחות – נ״ל שהכתפות היו חללות מבפנים ועשויות לוחות נחשת, כמו נבוב לחת האמור במזבח (פרשת תרומה), ובכתפות נקבים ומהם יוצאות הידות, וזהו ל׳ ויפתח, ונכנסות בבית קבול הכיור (ל״א).
כמער איש – ענינו בודאי כענין מעבר איש בפסוק ל׳ (רלב״ג), ויש שפירשו כמער לשון חבור כמו בלשון תלמוד מעורה בטרפשיה (חולין מ״ו.) שר״ל מחוברת ודבוקה, ואני תרגמתי לשון ערה שענינו גילוי, כל אחד מהאריות והכרובים והתמורות היה במקום גלוי ונראה בבירור מכל צדדיו, והיו ליות כלו׳ מחוברות.
ואין דעתי נוחה בכל הפירושים האלה, ואין ספק שנעלם ממנו פירוש תיבות הרבה הנזכרות כאן ורק יודע לשונות בני קדם, ומעמיק חקירה בציורים שיש על חרבות נינוה ושאר הערים הקדמוניות, ויודע בטיב בנין ומלאכת חרש נחשת וצורף, יוכל לרדת עד עומק הדברים.
וַיְפַתַּח – וחקק1עַל הַלֻּחֹת יְדֹתֶיהָ – של הידות2וְכן עַל מִסְגְּרֹתֶיהָ (ומסגרתיה כתיב) של כלל המכונה3 צורות של כְּרוּבִים אֲרָיוֹת וְתִמֹרֹת – דקלים4כְּמַעַר אִישׁ – כזכר המעורה בנקבה5וְלֹיוֹת6סָבִיב – היו מחוברים בצד כל אחד מהמסגרות סביב7:
All cast in the same manner. As he cast the first [base], he similarly cast them all.1
1. I.e., they were all identical. Alternatively, each base was cast as a single piece (Radak).
מוצק אחד – כשם שיצק את הראשונה כך יצק את כולם.
מוצק אחד – בהתכה אחת.
קצב אחד לכלהנה – לכל עשר המכונות היה קצב אחד. וקצב – כמו: מדה, ענין דבר החתוך במדה.
כזאת עשה את עשר המכונות מוצק אחד – רוצה לומר: שכל אחד מהן עם כל אלו הדברים הנלוי׳ לה הם כלם נעשים בהתכה ובזה האופן הם מחוברים לא בדרך מלאכה והם כלם במדה אחת ובקצב אחד לא היה ביניהם שום שנוי במדה ובתמונה.
ולזה חתם הדברים באמרו כזאת עשה את עשר המכונות מוצק אחד מדה אחת קצב אחד לכלהנה, ר״ל שכל מכונה עם אופניה ומסגרותיה ידיה וצורתיה היו מוצק אחד, והיה מדה אחת לכלם לא היה אחת נוספת ולא מגרעת מהאחרת:
מדה אחת קצב אחד – בספר אחד כתיבת יד מצאתי כתוב וקצב עם וא״ו ובכל שאר הספרים בלא וא״ו ובמקצת דפוסים אחרונים הקו״ף בצירי ובשרשים כתב שהוא בשש נקודות בכל הספרים.
לכלהנה – כן הוא לבן אשר.
לכלהנה – כמו לכלהן (לכולן).
כזאת – כתמונה הזאת.
מוצק אחד – רוצה לומר: כיציקת זה, כן יציקת זה.
קצב אחד – רוצה לומר: שווים כאלו נחתכו כאחד.
מוצק אחד שהמכונה עם ידותיה ומסגרותיה הוצקו כאחד מדה אחת ארכם ורחבם וגבהם קצב אחד כפי המלאכה שנזכר למעלה.
מוצק אחד – בדפוס אחד זו אחר זו יצקן, או מעשה יציקת הנחשת היתה שוה בכולן, וזה נ״ל יותר שאי אפשר להוציא כלי כזה מדפוסו במעבה האדמה (פסוק מ״ו) מבלי שבירת הדפוס.
מדה אחת – לארכן ולרחבן ולקומתן.
קצב אחד – מטבע ודמות.
כָּזֹאת – כך עָשָׂה אֵת כל עֶשֶׂר הַמְּכֹנוֹת עשויות כל אחת מוּצָק אֶחָד – יציקה אחת1 עם ידותיה ומסגרותיה2, מִדָּה אַחַת שווה לכל מכונה הן באורך הן ברוחב והן בגובה3, קֶצֶב – צורת תמונה4 ומראה אֶחָד שווה לְכֻלָּהְנָה – לכולן: ס
1. מצודת דוד.
2. מלבי״ם.
3. מלבי״ם.
4. רלב״ג.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
He made ten [copper wash] basins. It is written in Divrei HaYamim, "the parts of the burnt-offering they rinsed with them."1
1. II Divrei HaYamim 4:6.
ויעש עשרה כיורות נחושת – בדברי הימים כתב: את מעשה העולה ידיחו בם (דברי הימים ב ד׳:ו׳).
ויעש עשרה כיורות נחשת – הנה הכיור היה משמש לקדש ידיו ורגליו של כהן כמו שנזכר בתורה והיה משמש להדחת מעשה העול׳ ג״כ כמו שנזכר בספר ד״ה, וזכר שקוט׳ הכיור היה ארבע באמה וידענו שהוא היה עגול בשפתו והיה גבהו בשיעור שיחזיק הכיור הא׳ ארבעים בת שהם מאה ועשרים סאין ולזה הוא מבואר שלא היה שיעור חלל הכיור כי אם ט׳ פעמים אמה על אמה ברום אמה.
ואחרי שזכר מלאכת המכונות זכר מלאכת הכיורים אשר עליהם, ואמר שהיו עשרה, ושכל אחד מהם ארבעים בת יכיל, כי היה קוטר הכיור ארבע אמות, וידענו שהיה עגול בשפתו והיה גבהו כשעור שיחזיק הכיור האחד ארבעים בת שהם מאה ועשרים סאין, ולזה היה מבואר שלא היה שעור חלל הכיור כי אם תשע פעמים אמה על אמה ברום אמה:
הכיור האחד – גבהו של הכיור.
על המכונה – על הכן שעל המכונה.
ארבעים בת שהם מאה ועשרים סאין, שהוא שיעור ג׳ מקואות, ומ״ש ארבע באמה הוא בגובה אבל האורך והרוחב היה אמה וחצי ורביע, כמו שהתבאר למעלה פסוק כ״ח.
ארבע באמה – משפתו עד שפתו.
וַיַּעַשׂ עֲשָׂרָה כִיֹּרוֹת נְחֹשֶׁת להדחת קרבנות העולה1 ולכהנים לקדש בהם ידיהם ורגליהם2, אַרְבָּעִים בַּת3 שהם מאה ועשרים סאין4יָכִיל – היה מכיל הַכִּיּוֹר הָאֶחָד – כל כיור, ואַרְבַּע בָּאַמָּה – אמות היה גובהו5הַכִּיּוֹר הָאֶחָד – של כל כיור, וכִּיּוֹר אֶחָד היה עַל הכן שעל6הַמְּכוֹנָה הָאַחַת – כל מכונה לְעֶשֶׂר – בעשר הַמְּכֹנוֹת:
And he set the bases, five on the right side of the house, and five on the left side of the house; and he set the sea on the right side of the house eastward, toward the south.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
מכתף הבית הימנית – משוך מצד דרום לצד צפון, וזה: קדמה מול נגב – מקצוע מזרחית צפונית כנגד האויר שבין כותל צפוני של בית לצד כותל העזרה, וצד צפוני קרוי: ממול נגב – משוך ומרוחק מן הדרום, ואין מול וממול שוין בפתרון.
On the [right] side of the Beis Hamikdosh. Against the right side of the Beis Hamikdosh.
[Away] from the right side of the Beis Hamikdosh. Extended from the south side toward the north side. The following [explains], "קדמה מול נגב": The northeast corner against the space which is between the northern wall of the Beis Hamikdosh and the wall of the court; and the northern wall is called "ממול נגב," extended and removed far away from the south, and מול and ממול are not translated the same.1
1. I.e., ממול נגב means "opposite the south," which is the north.
על כתף הבית – כנגד כתף הבית הימנית.
ואת הים נתן מכתף הבית – כנגד אויר שבין כותל צפוני של בית לבין כותל העזרה.
על כתף הבית מימין – פי׳ הבית – עזרת הכהנים, ושם היו נתונים הכיורות.
על כתף הבית מימין – פירוש: מימין הבית, וכן: משמאלו – משמאל הבית. או יהיה פירוש: מימין כיור שעשה משה, ומשמאלו.
והכיורים היו לרחוץ מהם הכהנים ידיהם ורגליהם, ולהדיח בהם מעשה העולה, כמו שאומר בדברי הימים (דברי הימים ב ד׳:ו׳).
ואת הים – הים היה גם כן נתון בעזרה, וכן כתוב בדברי הימים: ויעש חצר הכהנים והעזרה הגדולה וגו׳ (דברי הימים ב ד׳:ט׳), ואומר: ואת הים נתן מכתף הימנית קדמה וגו׳ (דברי הימים ב ד׳:י׳) – פי׳ נתן הים בעזרה לצד דרום משוך כלפי מזרח.
קדמה – לפני הבי״ת, לא אחרי הכפרת.
ויתן את המכונות חמש על כתף הבית מימין – הרצון בבית ההיכל ובמה שבין הכותל הדרומי וכותל העזרה שם ה׳ כיורות והה׳ הנשארים שם במה שבין הכותל הצפוני מן ההיכל וכותל העזרה ואפשר שנא׳ והוא יותר נכון שהבית הנזכר בזה המקום הוא חצר הכהנים ובו היה המזבח החיצון שנזכר שם בספר ד״ה שהיה שעורו כ׳ אמה באורך וברוחב ובעומק ושם נזכר כי הוא עשה חצר הכהנים ונתן הים מכתף הימנית קדמה ממול נגבה וזה מורה שכתף הבית הימנית הנזכר בזה המקום הוא שב אל חצר הכהנים ולפי זה הפי׳ השני לא נצטרך לומר שיהיו הציורים בין כותלי ההיכל וכותלי העזרה אבל יהיו לפאת מזרח מההיכל ואולם הים היה לפאת מזרחי דרומי שבחצר הכהנים והנה היה במקום היותר פחות שם לפי מה שבארנו פרשת ויקרא ולזה היה מקום הדשן לפאת מזרח מחצר הכהנים.
וספר שהונחו עשר המכונות ועשר הכיורות האלה חמש מהם על כתף הבית מימין וחמש על כתף הבית משמאלו ואת הים נתן מכתף הבית הימנית קדמה ממול נגב. והבית הנזכר בכאן הוא באמת עזרת הכהנים שבו היה מזבח העולה כמו שנזכר בדברי הימים, ושם נתן הים לפאת מזרחי דרומי שבחצר הכהנים, ולדעת חז״ל (מדר׳ תדשא ועיין ילקוט) שהיה שם הכיור שעשה משה, היו חמשה מאלה הכיורות לצד ימין מאותו כיור של משה וחמשה לשמאלו:
על כתף הבית – היא עזרת הכהנים.
קדמה ממול נגב – רוצה לומר: משוך כלפי מקצוע מזרחית דרומית שבעזרת כהנים.
And Hiram made the basins, and the shovels, and the bowls. And Hiram finished doing all the work that he performed for King Solomon in the house of Hashem:
ויעש חירום וגו׳ – ואמר רבי: הכירות הן הן סירות, כמה דאת אמר: ככיור אש בעצים (זכריה י״ב:ו׳), וכן: והכה בכיור (שמואל א ב׳:י״ד).
הכיורות – של נחשת, לדשן את המזבח.
היעים – מגרפות של נחושת, שקורין ווידו״ל באשכנז, לחתות בהן דשן בתוך הסירות.
And Chirom made, etc. And Rebbi said, that the כיורות are one and the same as the סירות, as it is stated, "like a pan of fire burning wood,"1 and similarly, "and he thrust it into the pan."2
The [wash] basins. Of copper, used to remove the ashes from the altar.
The rakes. Copper shovels which are called vedil, in German, [were used] to rake the ashes into the pots.
1. Zecharyah 12:6.
2. I Shemuel 2:14.
ויעש חירום את הסירות – סירות של נחושת לדשן את המזבח.
יעים – מגרפות של נחושת שעשוין לחתות הדשן בהן לתת לתוך הסירות.
ויעש חירם את הכיורות – הרצון בו הסירות וכן אמר אחר זה ואת הסירות ואת היעים וכן כתוב בדברי הימים בשני אלו המקומות והנה ענין אלו הכיורות הוא מענין אמרו והכה בכיור או בדוד והנה אלו הסירות היו משמשות לשום בהם דשן המזבח.
ויעש חירם וגומר. המפרשים שאמרו הנה ויעש חירם את הכיורות לא נאמר על הכיורות אשר זכר למעלה שנעשו לרחצה, כי אם על הסירות, ושלכן סמך אליו ואת היעים, ואחרי זה אמר בספור הדברים אשר עשה ואת הסירות ואת היעים, הנה אם כן במקום כיורות אמר סירות, לפי שהסירות היו כתבנית כיורות עגולים, ובהם היו משתמשים לשים בהם דשן המזבח, והיעים הם מגרפות של נחשת לדשן בהם את המזבח, והמזרקות הם הכלים יקבלו בהם הדם להזות על מזבח העולה. וספר בכלל כל המלאכה אשר עשה כי רבה היא, העמודים שנים והם העמודים החלקים בעצמם, וגלות הכותרות אשר על ראש העמודים, ובמה שאמר כותרות שתים מורה שלא נעשו כי אם שתים כותרות לשני העמודי׳ לא ארבעה כותרו׳ לשניהם כמו שחשבו המפרשים.
ויעש חירום את הכירות בד״ה כתוב את הסירות וע״כ פירשו המפ׳ שמ״ש בכאן כירות היינו סירות ר״ל שהיו עשוים לדשן את האפר ככירה, מלשון ככיור אש בעצים וזה עצמו היה מעשה הסירות כמ״ש ועשית סירותיו לדשנו, ולכן סמך אליו ואת היעים וכבר הוכחתי בפי״ד ששני חירם היו, וחירם שעשה את הסירות ואת היעים היה אביו של חירם זה כמו שכתוב בפירוש בד״ה ואת הסירות וכו׳ עשה חירם אביו למלך שלמה, ולכן הזכיר פה שם חירם ר״ל חירם הראשון עשה את הכירות, ומ״ש ויכל חירם הוא חירם בנו שהוא כלה יתר המלאכה, כפי הכלל שבארתי בספרי התורה והמצוה שבמקום שכפל השם לבלי צורך יורה שהשם הנשנה אינו השם הראשון.
ויעש חירום את הכירות – כתב שד״ל (בשיפולי תרגום שלו להפטרה שבת שניה של חנוכה) ויעש חירום את הסירות (כמו בפסוק מ״ה) כן הוא בדפוס שונצין רמ״ו וברישא ובנביאים כ״י על קלף שבידי ובכמה ספרים אחרים, וכן היא גרסת רש״י בספרים עתיקים, והתיבה במרכא, לא נזקף, עכ״ד.
היעים – מחתות גדולות לבער הדשן והגחלים ממקום למקום.
וַיַּעַשׂ חִירוֹם – אביו של חירם1אֶת הַכִּיֹּרוֹת נחושת, הן הסירות2 שנתנו בהן את הדשן שגרפו מהמזבח3, וְאֶת הַיָּעִים – מגרפות הנחושת לדישון המזבח4, וְאֶת הַמִּזְרָקוֹת – הספלים לקבלת דם הקורבנות5, וַיְכַל – וסיים חִירָם הבן6לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לצורך7בֵּית יְהוָה:
1. מלבי״ם.
2. רש״י.
3. רלב״ג, מצודת ציון.
4. רש״י, מצודת ציון.
5. מצודת ציון.
6. ראה את כלל הפירוש של המלבי״ם לפיו אם שם נכפל באותו פסוק ללא צורך מדובר בשני אנשים שונים. וראה עוד בפס׳ יד שהיה שמו כשם אביו.
the two pillars, and the two bowls of the capitals that were on the top of the pillars; and the two networks to cover the two bowls of the capitals that were on the top of the pillars;
מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ בנימין ב״ר יהודהמנחת שימצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וגולות הכותרות – חפירות וגומות, וכן אמר התרגום ״ואגני״ כמו אגן הסהר, שהיו הכותרות חרוצות עמוקים ליכנס בהם ראש העמודים.
לכסות את שני גולות – שלא יראו כשני גולות חתיכות.
וגלת הכתרת – במסורת יהושע ט״ו נמסר ז׳ חסרי׳ וחד מנהון עמדים שנים קדמאה דפסוק וכן נמסר במ״ג.
את שתי גלות – בפסוק הנ״ל מלא וא״ו כפי המסורת דלעיל.
וגלת – כן יקרא חלק התחתון מהכתר, כי מעשהו כספל, כמו: וגלה על ראשה (זכריה ד׳:ב׳).
עמודים שנים זה מוסב על ויכל חירם, שהעמודים והמכונות והים כלה חירם השני בנו של חירם הראשון שעשה את הסירות ואת היעים,
וגולות על כל עמוד היה גולה מחולקת לשתים, העליונה קרויה הגולה שעל ראש העמודים והיתה מכוסה בשבכה, והתחתונה נקראת הכתרת שעל פני העמודים והיתה מכוסה ברמונים, ועז״א.
וגלת הכתרת – הכותרות העשויות מעשה גולות (גלות עליות וגלות תחתיות, יהושע ט״ו:י״ט), העגולות.
לכסות – לסבבן מכל צדיהן.
וכן סיים חירם הבן1 לעשות את העַמֻּדִים שְׁנַיִם – הזוגיים (יכין ובועז), וְגֻלֹּת הַכֹּתָרֹת – החלקים התחתונים2 מהכתר3אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הָעַמֻּדִים, שְׁתָּיִם במספר, וְהַשְּׂבָכוֹת – הגולות העליונות4שְׁתַּיִם במספר, שהיו שם לְכַסּוֹת אֶת שְׁתֵּי גֻּלֹּת הַכֹּתָרֹת התחתונות אֲשֶׁר היו עַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים:
1. מלבי״ם.
2. רש״י.
3. רש״י.
4. מלבי״ם.
מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ בנימין ב״ר יהודהמנחת שימצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
and the four hundred pomegranates for the two networks, two rows of pomegranates for each network, to cover the two bowls of the capitals that were upon the top of the pillars;
שני טורים רמונים – מאה רמונים בטור, חרוזים בשרשרות.
Two rows of pomegranates. One hundred pomegranates in each row hanging by chains.
שני טורים רימונים – מאה רימונים בטור חרוזים בשרשרות.
והרמונים ארבע מאות, ר״ל בשני העמודים, מאתים בכל עמוד בשני טורים, שהיו מאה רמונים בכל טור.
ואמר בהם לכסות, לפי שהרמוני׳ להיות על השבכות היו מכסות אותם.
האחת לכסות את שתי גלות – מלא וא״ו כפי המסורת דלעיל. (אמר הצעיר המגיה לא יכולתי להתאפק מלהודיע שטעות נפל בדפוס שהניחו על פני העמודים חסר וא״ו והלא לא נמנה זה עם י״א חסרים שנמסרו סימנם במ״ג פרשת ויקהל כמ״ש המחבר לעיל סימן זה ע״כ.)
על פני – רוצה לומר: בגובה, על שם שהפנים הוא בגובה האדם.
לשתי השבכות – העשויות לתלות בתחתית השבכות.
שני טורים – בכל טור מאה רמונים.
לכסות את שתי וגו׳ – על הרמונים יאמר, שהיו מכסים חלק העליון מן הגולה, שהרי היו תלויין בתחתית השבכה, והיו יורדין על עליונות הגולה.
ואת הרמנים ארבע מאות שבכל שבכה היו שני טורי רמונים כל טור היה מחזיק מאה רמונים והיו תלוים בסוף השבכה, ומכסים הכותרת התחתונה שעל פני העמודים וכבר בארתי זה למעלה פסוק כ׳.
וְעשה גם אֶת הָרִמֹּנִים, אַרְבַּע מֵאוֹת במספר לִשְׁתֵּי הַשְּׂבָכוֹת, שְׁנֵי טוּרִים כאשר בכל טור מאה1רִמֹּנִים חרוזים בשרשראות2לַשְּׂבָכָה הָאֶחָת – לכל שבכה, ועשה אותם לְכַסּוֹת אֶת שְׁתֵּי גֻּלֹּת הַכֹּתָרֹת – התחתונות3אֲשֶׁר עַל פְּנֵי – בגובה4הָעַמּוּדִים:
ואת כל הכלים האהל – כן כתיב, וקרי: האלה.והקרי מבואר, והכתיב – ר״ל כעין אותם הכלים שהיו באהל מועד, כן עשה חירם למלך שלמה בבית המקדש. וכן תרגם יונתן: כל מאניא האילין כעובד מאני משכנא דעבד משה, כן עבד חירם למלכא שלמה בית מקדשא די״י.
ממורט – זך ונקי מכל חלודה ומכל סיג.
נחשת ממורט – כמו למען היות לה ברק מורטה.
ואת היעים – הם מגרפו׳ של נחושת לדשן בהם המזבח.
ואת המזרקות – הם כלים יקבלו בהם הדם להזות על המזבח.
ואת כל הכלים האלה – קרי וכתיב הכלים האהל והנה תרגם יונתן לפי הכתב שאלו הכלים היו נעשים בצורה שעשאם משה באהל ומזה אמרו ואת כל הכלים האהל כאילו אמר את כל הכלים כלי האהל וכמוהו רבים בלשוננו.
נחשת ממורט – רוצה לומר: צרוף ונקי מכל סיג.
ובכלל אמר ואת כל הכלים האהל, ואחז״ל (עיין רד״ק) שקרי האלה, וכתוב האהל, להגיד שהכלים האלו נעשו בצורה ובתבנית שעשאם משה לאהל מועד. ויונתן תרגמו כפי הכתב ולא כפי הקריאה, והענין הוא שעשה כל הכלים הצריכים לבית ה׳, ובזה נכלל מזבח העולה שהוא מהכלים היותר הכרחיים שבעזרה, והנה לא נזכר בביאור כאן לפי שהיתה עשייתו כתבנית המזבח אשר עשה משה, והכתוב לא חשש לזכור בכאן כי אם הדברים אשר עשה שלמה מעצמו מגודל לבבו כמו שזכרתי פעמים. וספר שהיו הכלים האלה כלם נחשת ממורט, ואמרו המפרשים שפירוש ממורט צרוף ונקי מכל סיג.
ואת הסירות – ברוב ספרים מדוייקים מלא דמלא.
האהל – האלה קרי.
הסירות – הם הכיורות שזכר, וכן: והיו הסירות בבית ה׳ (זכריה י״ד:כ׳).
ממורט – צחה ובהירה, כמו: הוחדה וגם מורטה (יחזקאל כ״א:י״ד).
בית ה׳ – לצורך בית ה׳.
נחשת ממרט – היו מנחושת צרוף ומזוקק.
ואת הסירות שהם הכירות הנזכר למעלה פסוק מ׳ אשר עשה חירם ר״ל חירם הראשון אביו של חירם זה ובד״ה מפורש אשר עשה חירם אביו, ואלה היו נחושת ממורט שהיה יקר מאד, ומלאכה זו היה יודע חירם הראשון לבד כמ״ש בדה״ב (ב׳ י״ג) שהיה יודע לעשות בזהב ובכסף וכו׳, אבל השני לא ידע רק בנחושת פשוט לא למרקו שיהיה נחושת קלל, ובד״ה כתוב נחושת מרוק.
ממרט – מבריק ע״י מריטה ולטישה.
וְאֶת הַסִּירוֹת – הכיורים האמורים לעיל1וְאֶת הַיָּעִים – מגרפות הנחושת לדישון המזבח2וְאֶת הַמִּזְרָקוֹת – לקבלת הדם3וְאֵת כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה (האהל כתיב4) אֲשֶׁר עָשָׂה חִירָם הראשון5לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לצורך6בֵּית יְהוָה, עשה אותם נְחֹשֶׁת מְמֹרָט – צרוף מזוקק7 נקי מכל סיג8 וחלודה9 ובהיר10:
[The king] cast them. He melted them and poured them according to their form.
In the thick clay. [Targum Yonatan rendered,] "in the thickness of the clay."1
1. The clay of the Jordan Plain was of very good quality (Radak).
יצקם המלך – הציקם בתבניתם.
במעבה האדמה – תרג׳ גרגישתא ארזיל״א בלעז.
בככר הירדן – כתרגומו: במישרי ירדנא.
במעבה האדמה – תרגומו: בעובי גרגשתא, והגרגישתא היא העפר הטוב אשר ממנו יעשו הכורים לצקת בהם. ובככר הירדן היה שם מקום לצקת בו.
בין סכות ובין צרתן – ובדברי הימים צרדתה (דברי הימים ב ד׳:י״ז), ושני שמות היו לו.
והעפר ההוא טוב להתכה, ובעובי אותו קרקע צייר דפוס הכלים ויצקם שם, כי לא יתכן לעשות כורים לכלים גדולים כאלה, אלא בעובי האדמה התיכו אותם.
במעבה האדמה – אבן ג׳אנח הוא שהכורים והדפוסים אשר יציקו בו הנחשת וזולתו אין עושין אותו כי אם מהמשובח שבחומר והעב והדשן שבו.
בככר הירדן – רוצה לומר: במישור הירדן.
במעבה האדמה – רוצה לומר: שחפר בעובי האדמה צורת הדפוסים להתיך את כל הכלים האלה כי לא היה נכון לגדלם לעשות להם דפוסים יותכו בהם זולת זה הדרך.
ושיצקם בככר הירדן, ר״ל במישור הירדן במעבה האדמה, שחפר בעובי האדמה צורת הדפוסי׳ להתיך בהם את כל הכלים האלה, וידמה שהיה אותו עפר כחמר היוצר שעושה ממנו הכלים שהוא עפר זך ונקי. אמנם אמרו יצקם המלך הוא זר מאד, כי הנה חירם יצקם והמלך לא היה חרש ליצקם, ולמה יחס זה למלך יותר משאר הדברים? ולזה אחשוב שהיה הכוונה בזה שהמלך חשש אם האומנים יערבו בתוך הנחשת הממורט הזה ברזל או דבר אחר יפחות מעלת הנחשת ההוא, ומפני זה רצה המלך שלא יצקו אותו כי אם בפניו כדי שיראה המלך בנקיותו, ולכן אמר יצקם המלך, ומפני זה אמר שיצקם בככר הירדן, לומר שלא נתערב עמו דבר, כי היה הנחשת הזה ממורט, והוא הנקרא נחשת קלל, והוא הספריי כחרב החדה, וכמוהו בדברי הנביא (יחזקאל כ״א י״ד) חרב הוחדה וגם מרוטה, ואמר שם (שם ט״ו) למען היה לה ברק מורטה. הנה אם כן היה כל הנחשת הזה זהיר וממורט ועושה להט החרב המתהפכת שהוא עלוי רב אליו, ולעלויו היה שוה מאד, ורצה המלך לראות יציקתו, ולא זכר זה בזהב לפי שהיו עושים אותו יהודים ובאמונה הם עושים:
בין סכות ובין צרתן – במקצת ספרים צרתן הצד״י במאריך ועיין במ״ש ביהושע ג׳.
בככר – במישור.
במעבה האדמה – בעובי האדמה, חפר צורות הכלים ההם, ושפך בהם את הנחושת לאחר ההתכה.
בככר הירדן מרוב יוקר הנחושת הממורט עסק המלך והשגיח על יציקתם ונבחר מקום לזה בככר הירדן ששם היתה האדמה עבה ומוכשרת למלאכה זו, משא״כ הים והמכונות שהיו מנחושת פשוט נעשה מלאכתם בירושלים עצמה, (שהסברא נותנת שלא הוליכו את הים מרחק רב כזה שזה טורח רב מאד).
בככר הירדן – כך נקרא מישור על שפת הירדן סמוך לתוצאותיו אל ים המלח בנחלת יהודה, אולי מפני תארו העגול כככר לחם, והוראת ככר עגול ובהפוך המלה Circus, ומצאנו כרכב המזבח, מלה זרה, מככר ומרכב, ולפי מקומה פירושה זיז סובב המזבח (פרשת תרומה).
במעבה – דפוסם לא היה נפרד או בולט מן האדמה, רק במעי האדמה עצמה.
בין סכות וגו׳ – ששם היה מקום מוכן ואדמה מוכנת למלאכה זו.
בְּכִכַּר – במישור1הַיַּרְדֵּן נעשו יציקות הנחושת של כלים אלו2 ושם התיכם3 ויְצָקָם הַמֶּלֶךְ כתבניתם4 באופן שבְּמַעֲבֵה – בעובי5הָאֲדָמָה בעפרה הטוב6 חפר את הגלופה בה יצק את הנחושת המותכת7בֵּין סֻכּוֹת וּבֵין צָרְתָן8 (שם מקומות):
1. מצודת ציון.
2. ונבחר מקום לזה בככר הירדן ששם היתה האדמה עבה ומוכשרת למלאכה זו, מלבי״ם.
וינח שלמה – מלשקול את משקל הכלים האלה מרוב מאד, וחדל לספור משקלם.
Shelomo gave up. [He refrained] from determining the weight of these vessels because there were very many, and [therefore] he ceased to determine their weight.1
1. Targum renders וינח as "he hid [=ואצנע]," implying that Shelomo prepared more than was needed and put away the extra vessels for future use. II Divrei HaYamim 4:18 implies that Shelomo made more vessels than needed.
וינח שלמה – מלשקל משקל הכלים האלה מרב מאד וחדל מספר משקלם.
וינח שלמה – הניח מלשקלם מרב מאד מאד לא נחקרמשקלם, והניחם כמו שנעשו ולא נודע משקלם.
ויונתן תרגם: ואצנע שלמה, כלומר: הביאם ממקום יציקתם והניחם בבית המקדש במקומם, ומרוב שהיו הכלים לא נחקר משקלם.
וינח שלמה – מקרא קצר, כלומר עזב למספור הכלים. ומילת ״וינח״ כמו ותנח בגדו אצלה.
וינח שלמה את כל הכלים – רוצה לומר: כי מרוב משקלם הניח שלמה מלחקור על משקלם כמה היה.
וספר הכתוב שהיה משקל הנחשת הזה הממורט כל כך גדול ועצום שהניח שלמה מלשקול אותום ומלחקור על משקלם כמה היה מפני רבויו כי אין לו מספר.
לא נחקר – החי״ת בשו״א לבדו.
וינח שלמה וגו׳ – הניח מלשקול אותם, מחמת שהיו מרובים מאד מאד, ולא היה נחקר לדעת משקל הנחושת, וכפל הדבר במלות שונות לתוספת ביאור.
וינח – ובד״ה ויעש שלמה ר״ל שעשאם הרבה יותר מן הצריך רק להיות מונחים באוצר המקדש מוכנים לעת הצורך בזמן העתיד.
וינח וגו׳ – הצניע חלק מה מהכלים האלה (סירות יעים מזרקות) שלא היה צורך למקדש בכולם.
וַיַּנַּח – והפסיק שְׁלֹמֹה מלשקול1אֶת כָּל הַכֵּלִים מֵרֹב – שהיו מרובים2מְאֹד מְאֹד, ולכן לֹא נֶחְקַר – נבדק כמה היה3מִשְׁקַל הַנְּחֹשֶׁת:
1. רש״י, רד״ק, רלב״ג, מצודת דוד. ומלבי״ם מפרש שעשה כלים יותר מן הכמות הנדרשת אשר הניח בבית המקדש לעת הצורך בזמן העתיד.
ויעש שלחנות עשרה (דברי הימים ב ד׳:ח׳) – שנו רז״ל עשרה שלחנות עשה שלמה שנאמר ויעש שלחנות עשרה וינח בהיכל חמשה מימין וחמשה משמאל, ואם תאמר חמשה מימין הפתח וחמשה משמאל הפתח אם כן שלחן בדרום והתורה אמרה והשלחן תתן על צלע צפון, אלא של משה באמצע וחמשה מימינו וחמשה משמאלו.
ויעש שלחנות עשרה (דברי הימים ב ד׳:ח׳) – כדי להרבות זרעים. ולמה עשה משה אחד שלא היו במדבר צריכין לזרעים, וכיון שבא שלמה עשאן עשר כדי להרבות זרעים. ולכך נתן חמש מימין כנגד ימין העולם שהוא דרום שמשם טללי ברכה וגשמי נדבה יוצאים לעולם, אמר שלמה בזכות אלו השלחנות הנתונות בימין יהיו גשמי ברכה וטללי ברכה יוצאים לעולם מן ימין. ולכך נתן חמשה משמאל כנגד צפון שהוא השמאל שמשם הרעה יוצאה לעולם אמר שלמה בזכות השלחנות הנתונות משמאל יודחו הרעות מישראל. וכך קבע עשרה כיורות חמשה מימין כיור של משה וחמשה משמאל.
ואת השלחן – שם כלל, כמו: ויהי לי שור וחמור (בראשית ל״ב:ו׳), כי עשרה שלחנות עשה שלמה, כמו שכתוב בדברי הימים: ויעש שלחנות עשרה (דברי הימים ב ד׳:ח׳). ואומר: ואת השלחנות ועליהם לחם הפנים (דברי הימים ב ד׳:י״ט).
ויעש שלמה את כל הכלים אשר בית י״י – רוצה לומר: אשר בבית י״י.
את מזבח הזהב – הוא מזבח הקטרת אשר היה בהיכל.
ואת השולחן אשר עליו לחם הפנים זהב – כבר נתבאר בספר דברי הימים כי שלמה עשה עשר שולחנות והניחם בהיכל חמשה מימין וחמשה משמאל שיהיו קצת השולחנות לפאת צפון וקצתם לפאת דרום כי כבר התבאר מדברי התורה שמקום השולחן היה בצפון והמנורה היתה בדרום אבל הרצון בזה שלפאת צפון שם השלחנות בשתי שורות האחת לפאת ימין מהאחרת וכן ראוי שנבין מענין המכונות והנה לא זכר מעשה השולחן והמנורות לפי שכבר עשאם באופן שנזכר בתורה.
ואחרי שזכר הכתוב מעשה כלי הנחשת אשר עשה חירם למלך, זכר כלי הזהב אשר צוה המלך לעשות על ידי חרשים אחרים מבני ישראל המה, והוא אמרו ויעש שלמה את כל הכלים, ר״ל שצוה לעשותם ולכן ייחסם אליו, לומר שלא עשאם חירם, אבל המלך צוה על עשייתם לאחרים, ולהיותם זהב סגור וטהור אולי ראה המלך ביציקתן ג״כ ולזה יוחס אליו, או שהמלך נתן צורת הכלים והוא צייר אותם בנייר. וזכר ראשונה מזבח הזהב, כי עם היות שזכרו למעלה בתוך ספור בנין הבית, ראה לזכרו כאן עם שאר הכלים להיותו ממינם ולהשתתפו עמהם בישיבת ההיכל. ואמרו ואת השלחן, כתבו המפרשים שהוא שם המין, כמו (בראשית ל״ב א׳) ויהי לי שור וחמור, כי עשרה שלחנות היו כמו שנזכר בדברי הימים (דברי הימים א ד׳ ח׳), ולפי שמצאתי בבנינה שזכר הנביא יחזקאל בסוף ספרו שלחנות הרבה, ואמר שם (יחזקאל מ׳ מ״א) ארבעה שלחנות מפה וארבעה שלחנות מפה לכתף השער שמנה שלחנות אליהם ישחטו וארבעה שלחנות לעולה אבני גזית וגומר ויניחו את הכלים אשר ישחטו את העולה בם והזבח, אמרתי אולי יחשוב המעיין שהיו השלחנות אשר עשה שלמה עשרה לשחוט את העולות ולשום עליהם את כלי השחיטה, ושמה שנזכר בכאן מהשלחן האחד הוא היה שלחן לחם הפנים לבדו אשר היה בהיכל ושאר השלחנות היו בעזרה, אבל מוצא אני שאינו כן, שבדברי הימים כתוב ויעש שלחנות עשרה וינח בהיכל חמשה מימין וחמשה משמאל ויעש מזרקי זהב מאה, ואמר שם אחרי כן ויעש שלמה את כל הכלים אשר בית האלהים ואת מזבח הזהב ואת השלחנות ועליהם לחם הפנים ואת המנורות וגומר זהב סגור, הנה ביאר שהשלחנות האלה כלם היו זהב סגור, ושבכלם היה לחם הפנים ושכלם היו מונחות בהיכל כמו המנורות, והוא המורה שלא היו אלו השלחנות לשחיטת העולה ולא להניח כלי השחיטה עליהם כי אם לערוך בהם לחם הפנים. ומאשר הוקשה אצלי למה אם כן זכר הנה שלחן אחד בהיותם עשרה ולא עשה כן למנורות? אמרתי ששעור הכתוב כן הוא, ויעש שלמה את כל הכלים אשר בית ה׳, ר״ל הכלים אשר היה הצווי האלהי שיעשו בבית ה׳, והם השלחן אשר עליו היה הצווי לתת לחם הפנים.
אשר בית ה׳ – אשר לבית ה׳.
ואת השולחן – רוצה לומר: קבוצת השלחנות, כי עשר שלחנות עשה כמו שנאמר בדברי הימים (דברי הימים ב ד׳:ח׳).
זהב – מוסב על השלחן.
אשר בית ה׳ הכלים הצריכים לבית עצמו, לא לצורך תשמיש עבודה,
ואת השולחן מבואר בד״ה שהיו עשרה שולחנות ומפני שעקר היה האחד שהוא מחויב המצוה, תפס לשון יחיד, וחז״ל (במנחות דף צ״ו) נחלקו אם הונח לה״פ על כל השולחנות.
וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֵת כָּל הַכֵּלִים אֲשֶׁר לבֵּית1יְהוָה לצורכי הבית עצמו2, אֵת מִזְבַּח קטורת3הַזָּהָב וְאֶת הַשֻּׁלְחָן – עשר השולחנות4אֲשֶׁר עָלָיו – עליהם לֶחֶם הַפָּנִים גם עשה5זָהָב:
1. רש״י. ורלב״ג מפרש בבית ה׳.
2. מלבי״ם.
3. רלב״ג.
4. רש״י, רד״ק. ומלבי״ם מסביר שנאמר בלשון יחיד ״השולחן״ אע״פ שהיו עשרה שולחנות, מפני שרק אחד הוא מחיוב המצווה. ובמדרש, שנו רבותינו עשר שלחנות עשה שלמה ולא היו מסדרין אלא על של משה... עשר מנורות עשה שלמה ולא היו מדליקין אלא בשל משה... ראב״ש אומר על כולם היו מסדרין שנאמר ואת השלחנות ועליהם לחם הפנים, ובכולם היו מדליקין שנאמר ואת המנורות ונרותיה לבערם כמשפט לפני הדביר זהב סגור, מנחות צט., ילקוט שמעוני.
and the lampstands, five on the right side, and five on the left, before the inner sanctuary, of pure gold; and the flowers, and the lamps, and the tongs, of gold;
עשר מנורות עשה שלמה שנאמר ויעש המנורות עשר כמשפט ויתן בהיכל חמש מימין וחמש משמאל (דברי הימים ב ד׳:ז׳), וא״ת חמש מימין הפתח וחמש משמאל הפתח, א״כ מצינו מנורה בצפון והתורה אמרה ואת המנורה נכח השלחן על (ירך) [צלע] המשכן תימנה, אלא של משה באמצע וחמש מימינה וחמש משמאלה. תני חדא מחצי הבית ולפנים ותני אידך משליש הבית ולפנים. לא קשיא מר קא חשיב קדש הקדשים בהדי היכל ומר לא קא חשיב קדש הקדשים בהדי היכל. שנו רבותינו עשר שלחנות עשה שלמה ולא היו מסדרין אלא על של משה שנא׳ ואת השלחן אשר עליו לחם הפנים זהב, עשר מנורות עשה שלמה ולא היו מדליקין אלא בשל משה שנא׳ ומנורת הזהב ונרותיה לבער בערב, ראב״ש אומר על כלם היו מסדרין שנאמר ואת השלחנות ועליהם לחם הפנים, ובכולם היו מדליקין שנא׳ ואת המנורות ונרותיה לבערם כמשפט לפני הדביר זהב סגור. ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר לא היו מסדרין אלא בשל משה, אלא מה אני מקיים ואת השלחנות אשר עליהם לחם הפנים זהב, אלו שלחנות שלשה שהיו במקדש, שנים שהיו באולם מבפנים פתח הבית אחת של כסף ואחת של זהב, על של כסף נתן לחם הפנים בכניסתו ועל של זהב ביציאתו שמעלין בקדש ולא מורידין, אחד של זהב מבפנים שעליו לחם הפנים תמיד.
ויעש את מנורת הזהב עשר (דברי הימים ב ד׳:ז׳) – כנגד עשרת הדברות, וכל מנורה היו בה שבעה נרות הרי שבעים כנגד שבעים אומות שכל זמן שהנרות דולקות היו מתכבשים ומיום שכבו הנרות נתגברו האומות. ותורה נמשלה בנר שנאמר כי נר מצוה ותורה אור. ואף על פי שעשה שלמה עשר שלחנות לא היה מסדר לחם הפנים תחלה אלא על של משה שנאמר ואת השלחן אשר עליו לחם הפנים ואחר כך היה מסדר על כלן שנאמר ואת השלחנות ועליהם לחם הפנים, ואע״פ שעשה שלמה עשר מנורות לא היה מבעיר תחלה אלא על של משה שנאמר ומנורת הזהב ונרותיה, ואחר כך היה מבעיר כלם שנאמר ואת המנורות ונרותיהם לבערם כמשפט.
ויעש בבית קדש הקדשים כרובים שנים (דברי הימים ב ג׳:י׳) – כנגד לוחות שנים.
וכנפי הכרובים ארכם אמות עשרים (דברי הימים ב ג׳:י״א) – כרובים היו שנים וארכם עשרים אמות הרי כ״ב כנגד כ״ב אותיות, כנף אחת מגיע עד הקצה שהם מגיעים מסוף העולם ועד סופו כשם שלמ״ד באמצע האותיות כך כרובים באמצע, והם עומדים על רגליהם כאות למ״ד.
ופניהם לבית (דברי הימים ב ג׳:י״ג) – שבזכותו ובזכות עושיהם הבית עומד. והם היו ראש לכל מה שהיה בבית שהיתה שכינה עליהם חונה ועל (הארץ) [הארון] ומשם היה מדבר למשה שנאמר וישמע את הקול מדבר אליו.
חמש מימין וחמש משמאול – אי אפשר לומר חמש מימין הפתח וחמש משמאל הפתח, אם כן מצינו מנורה בצפון, והתורה אמרה: על ירך המשכן תימנה (במדבר ג׳:כ״ט). אלא של משה באמצע, חמש מימינה, וחמש משמאלה.
והפרח – של מנורה.
והנרות – בזיכין שנותנין בהן השמן והפתילה.
והמלקחים – שמרימים בהן את הפתילה מתוך השמן.
Five on the right and five on the left. It is impossible to say five were on the right side of the entrance and five were on the left of the entrance, if so, we find a candlestick on the north [side] and the Torah states, "on the south side of the Tabernacle."1 Therefore, Moshe's [candlestick] was in the middle, five [candlesticks] on its right and five on its left.
And the flowers. Of the candlestick.
The lamps. The cups into which the oil and wicks are put.
And the tongs. With which the wick is lifted out of the oil.
1. Bemidbar 3:29. The verse quoted by Rashi describes the location where the Kehas family encamped. It is not stated in reference to the candlestick. See Shemot 26:35 and 40:24 for the location of the candlestick.
חמש מימין וחמש משמאל – אי אפשר לומר חמש מימין הפתח וחמש משמאל הפתח, אם כן מצינו מנורה בצפון והתורה אמרה על ירך המשכן תימנה (במדבר ג׳:כ״ט) אלא מנורה של משה באמצע וחמש מימינה וחמש משמאלה.
והפרח – של מנורות.
והנירות – בזיכין שנותנין בהן השמן והפתילה.
והמלקחים – שמרימין בהם הפתילה מתוך השמן.
חמש מימין וחמש משמאל – פי׳ מימין מנורת משה הניח חמש מנורות, וחמש משמאל מנורת משה. אבל כל המנורות היו גם כן בדרום, וכן כל השלחנות בצפון. ואומר בדברי הימים (דברי הימים ב ד׳:ו׳) על השלחנות שהניח חמש מימין וחמש משמאל, ופירושו כמו במנורת, חמש מימין שלחן משה, וחמש משמאלו. ועל כל המנורות היו מדליקין, ועל כל השלחנות היו מסדרין, ואף על פי שיש מחלוקת בזה בדברי רז״ל, הנראה מן הפוסקים כן הוא.
והפרח – פרחי המנורה, כמו שכתוב במנורת משה: כפתור ופרח (שמות כ״ה:ל״ג), וכן הנרות שבעה בכל מנורה, כמו במנורת משה, וכן המלקחים.
לפני הדביר זהב סגור – הנה מפני שהשולחנות הם גם כן לפני הדביר ולא זכר זה אלא במנורות ידענו שהמנורות יותר קרובות מקדש הקדשים מהשולחנות והם היו כנגד הארון כי לפני י״י היו כמו שהתבאר מדברי התורה ומה שאמר והפרח והנרות והמלקחים זהב אין הרצון בו שלא יהיה השאר גם כן זהב אבל הרצון בו שעד פרחה שהיה בסוף ירכה ועד הנרות שהיו בקצה המנורה השני הכל הי׳ זהב וכן המלקחים היו זהב כמו שהוגבל בתורה וככה אמר בתורה עד ירכה עד פרחה זהב טהור.
זהב סגור – רוצה לומר: נקי ומזוקק וידמה שזקוקו היה בשיסגרוהו תוך הכור באש עם דברים יוציאו ממנו סיגיו בעשן ולזה נקרא סגור.
ואת המנורות, ר״ל ששת הנרות, אשר צוה משה לעשות במנורה, ולכן קראם מנורות, הנה כל זה, ר״ל השלחן והמנורות עשה שלמה חמשה מימין וחמש משמאל לפני הדביר, הנה א״כ אמרו כאן חמש מימין וחמש משמאל אינו חוזר לבד למנורות כי אם גם כן לשלחן שזכר, ועם זה הנה היו גם כן שלחנות עשויות מאבן לשחיטה כמו שזכרו חז״ל (תמיד ס״ה ע״ב), והיו מונחות במקומן. ועם היות שאמר כאן הכתוב חמש מימין וחמש משמאל, אין ראוי שתחשוב שהיו השלחנות מהם לימין ההיכל ומהם לשמאלו, ר״ל לדרום ולצפון וכן המנורות, כי כבר התבאר מדברי התורה (שמות כ״ו ל״ה) שמקום השלחן היה בצפון ומקום המנורה היה בדרום, אבל הרצון בזה שלפאת צפון שם השלחנות בשתי שורות, האחת לפאת ימין מהאחרת, ולפאת דרום היו המנורות בזה האופן עצמו, וחז״ל (מנחות דף צ״ה ע״ב) אמרו שהיו חמש מנורות מימין מנורת משה וחמש משמאלו, וכן הענין בשלחנות, כי היו הכלים האלה אשר עשה משה מונחים בבית מלבד אותם אשר הוסיף עליהם שלמה, ומה שאמרו שאהל מועד וכליו נתנו באוצרות בית ה׳, כוונו על שאר הכלים מזולת המנורה והשלחן והכיור וכנו. ויש מחלוקת בדברי חז״ל בפרק שתי הלחם (שם צ״ו ע״א), שיש מי שאמר שלא היו מסדרים הלחם כי אם בשלחנו של משה ולא היו מדליקין כי אם מנורת משה, ויש מי שאמר שעל כל השלחנות היו מסדרין לחם הפנים וכל המנורות היו מדליקים ובכל הכיורים היו רוחצים, והוא היותר נראה מפשט הכתובים. ומלבד שלחנות הזהב האלה שהיו בהיכל, הנה עוד היה באולם שלחן אחד זהב בו היו מניחים לחם הפנים שמסלקים מההיכל כמו שזכרו חז״ל (שם). ומה שאמר והפרח והנרות והמלקחים זהב, אין הרצון בו ששאר הדברים לא היו זהב אבל שעד פרחה שהיה בסוף ירכה ועד הנרות שהיו בקצה המנורה הכל היה זהב מן הקצה אחד ועד הקצה האחר וכן המלקחים:
וחמש משמאול – בכמה ספרים מלא אל״ף וא״ו.
והפרח – קבוצת פרחי המנורה.
והנרות – עשוים כעין בזיכין, ובהם משימין השמן והפתילות.
והמלקחים – הצבתים ילקחו בהם הפתילות למושכם ולהניחם על מקום הראוי.
חמש מימין – רוצה לומר: מימין מנורת משה, אבל כולם העמיד בדרום, שהתורה אמרה בה: על צלע המשכון תימנה (שמות כ״ו:ל״ה).
לפני הדביר – כי בהיכל עמדו.
ואת המנורות היה מנורה של משה באמצע וחמש מנורות של שלמה היו מימין לה וחמש משמאל לה, ויל״פ שמ״ש חמש מימין מוסב גם על השולחן ור״ל ואת השולחן ואת המנורות שניהם היו חמש מימין וחמש משמאל, ר״ל מימין ומשמאל לשולחן ומנורה של משה, ובכ״ז היו השולחנות בצפון והמנורות בדרום,
והפרח של המנורה, מפני שהדין הוא שאם המנורה אינה באה זהב א״צ גביעים כפתורים ופרחים כמ״ש במנחות (דף כ״ח) ועל ידי שבאה זהב היה שם פרח, אמנם במ״ש הנרות יש פלוגתא במנחות (דף פ״ח) ולמ״ד שהנרות מן הככר לא ידעתי למה הזכיר נרות, ובמלקחים יש רבותא אף שהם לא היו מן הככר לכ״ע.
זהב סגור – ע״ד כסף מלא, שאין בו סיגים, אף כאן סגור שאין בין חלקיו דבר זר והם סגורים וסמוכים זה לזה dicht, compatto.
וְאֶת עשר הַמְּנֹרוֹת הניח אותן חָמֵשׁ מִיָּמִין המנורה שעשה משה1וְחָמֵשׁ מִשְּׂמֹאול המנורה, והניחם בהיכל2לִפְנֵי הַדְּבִיר3, והן היו עשויות זָהָב סָגוּר – נקי ומזוקק4, וְהַפֶּרַח של המנורה5וְהַנֵּרֹת העשויות כעין בזיכין בהן היה השמן והפתילות6וְהַמֶּלְקַחַיִם – הצבתים7 להרמת הפתילה מהשמן8 אף הם היו עשויים זָהָב:
and the cups, and the snuffers, and the bowls, and the spoons, and the fire-pans, of pure gold; and the hinges, for the doors of the inner house, the Holy of Holies, and for the doors of the house, that is, of the sanctuary, of gold.
והמחתות – לחתות בהן תרומת הדשן וגחלים להוליך ממזבח החיצון למזבח הפנימי להקטיר קטורת.
והפותות – מפתחות. שמעתי שמפתחין בהם את המנעול.
לדלתות הבית – שהוא קדש קדשים.
לדלתי הבית – שהוא להיכל, כל פתחותיהן היו זהב.
The Sippos. A type of musical instrument,1 and similarly, "מזמרות."
The basins. To receive the blood.
The spoons. As vessels for frankincense.
And the fire pans. To remove the ashes and coals, and to carry them from the outer altar to the inner altar to burn incense.
The keys. Keys, I heard, with which to open [מפתחין] with them the locks.
For the doors of the [inner] Beis Hamikdosh. Which is the Holy of Holies.
For the doors of the Beis Hamikdosh. Which is for the Sanctuary, all of their entrances were of gold.
1. Alternatively, ספות are pitchers.–Metzudat Tzion.
הספות – כלי של מיני זמר הוא וכן מזמרות.
והמזרקות – לקבל דם.
והכפות – לבזיכי לבונה.
המחתות – לחתות בהן תרומת הדשן וגחלים להוליך ממזבח החיצון למזבח הפנימי להקטיר קטורת.
והפותות – הם מפתיחות ולמה נקרא שמן פותות שמפתות את המנעול.
והספות – הם כלים עשוים בתכונת הבדים, ואפשר שהם הנקראים בדברי רז״ל: קיתון, קיתונות. ותרגום יונתן: וקוליא, ותרגם אונקלוס: וכדה על שכמה (בראשית כ״ד:ט״ו) – וקולתא.
והמזמרות – כלי שמזמרים בהם.
והפותות לדלתות הבית – תרגום יונתן: ומוגלסיא, והם צירי הדלתות. ואומר כי צירי הדלתות של הבית הפנימי, שהוא הדביר, וצירי דלתות ההיכל עשה זהב, אבל הדלתות היו מעץ מצופות זהב, כמו שכתוב למעלה (מלכים א ו׳:ל״ב).
ולהיכל שאמר – הוא פי׳ הבית שזכר, כי אמר: לדלתות הבית, ופירוש: לדלתות שהיו להיכל, כי הוא הנקרא בית בסתם, באותם הבתים, כי אין כתוב: ולהיכל, אלא: להיכל בלא וי״ו, והספרים שכתוב בהם וי״ו טעות הוא.
והפותות – אבן ג׳אנח הוא המכונות שיסוב עליהם ציר הדלת מדברי המשנה והפותה שתחת הציר, ומזה העניין ויי׳ פתחן יערה, והוא כינוי לערוה.
והספות – הם בדמיון כדים העשויים לשום בהם יין.
והמזמרות – הם כלי זמר עשוים מזהב, ואפשר שיהיו גם כן הספות מינים אחרים מכלי זמר.
והמזרקות – הם לקבל הדם ואחשוב שהיו משמשים לדם קדשים אשר יובא אל הקדש פנימה.
והכפות – הם לשום בהם מלא קומץ לבונה להקטיר.
והמחתות – הם לחתות בהם גחלים להוליך ממזבח החיצון למזבח הזהב.
והפותות לדלתות הבית – רוצה לומר: מה שיכנס ציר הדלת בו שהוא מחובר לדלת, הנה זה היה בדביר ובהיכל מזהב.
והספות הם כלים וכדים עשויים לשום בהם יין, והמזמרות הם כלי זמר שהיו עשויים מזהב, והמזרקות היו כלים לקבל הדם להזאה, וידמה שהוא דם הקדשים אשר יובא אל הקדש פנימה, כי הדם שיזו ממנו על מזבח העולה היו מקבלים אותו במזרקו׳ אשר עשה חירם. והכפות הם לשום בהם מלא קומץ לבונה להקטיר, והמחתות הם לחתוך בהם גחלים להוליך ממזבח החיצון למזבח הזהב. והפותות הם מה שיכנס בציר הדלת שהוא מחובר לדלת. הנה כל זה שהיה בדביר ובבית שהוא ההיכל היה זהב סגור, ונקרא סגור לפי שהיו מזקקים אותו כשיסגרוהו תוך הכור באש כדי להוציא ממנו כל סיג וישאר נקי ומזוקק. ומזה תדע שכל אשר היה בדביר ובהיכל היה נעשה מזהב או מצופה מזהב, וכל מה שהיה באולם ובחצר היה מנחשת ולא היה בו זהב כלל, וסבת זה יתבאר אח״ז. ואמנם שלחן הזהב שהיה באולם להניח בו לחם הפנים שמסלקי׳ מההיכל כדבריהם ז״ל, עם היותו באולם לא היה מעבודת האולם, כי מיוחס היה לענין לחם הפנים אשר בהיכל.
והמזמרות – ברוב ספרים הה״א במאריך והמ״ם ראשונה רפה.
הקדשים לדלתי הבית – הקו״ף בחט״ף קמץ ברוב מדוייקים.
להיכל זהב – כתב רד״ק להיכל בלא וא״ו והספרים שכתוב בהם וא״ו טעות הוא.
והספות – כלים כעין כדים, כי תרגם יונתן: קולין, וכן: וכדה על שכמה (בראשית כ״ד:ט״ו), תרגם אונקלוס: וקולתה.
והמזמרות – כלי זמר.
והכפות – הבזיכין שבהם הלבונה.
והמחתות – כלים לחתות בהם האש על הקטורת.
והפותות – הם העשויות להציב בהן צירי הדלתות, לסבב אילך ואילך, ובמשנה (משנה כלים י״א:ב׳) והפותה שתחת הציר.
הבית הפנימי – ולתוספת ביאור כפל ואמר לקדש הקדשים וכן לדלתי הבית, כפל לתוספת ביאור ואמר להיכל.
והמזמרות – תרגם שד״ל כלי שיר וזמרה, ורחוק שיהיו של זהב, ואם מצאנו במדבר שעשו חצוצרות כסף היו למקרא העדה ולא לנגן בהם, לפי שמשמיעים קול חד ולא ערב, ואני תרגמתי כנהוג סכינים ור״ל הנצב שלהם עשה זהב, ומזמרות מלשון וכרמך לא תזמר (בהר סיני).
והפתות – שד״ל ופֿיליפפזאן פירשוהו לשון ציר הדלת, ואני מחזיק בדעת רש״י שהוא המפתח, ומצאנו במשנה כלים פ׳ י״א משנה ב׳ הפותות שתחת הציר, וי״מ אותו גם שם מלשון מפתח; ופתה ופתח אחד הם, והפתי הוא ככלי פתוח המקבל כל מה שנותנים לתוכו ויתפתה בנקלה בקבלו דברי זולתו, א״כ והפותות והמפתחות, וגם למעלוה (ו׳:ל״א-ל״ח) דבר בדלתות הבית ובציפויהם ולא הזכיר שם שעשה ציריהם זהב.
וְהַסִּפּוֹת – כלים בצורת כדים1 לשים בהם יין2וְהַמְזַמְּרוֹת – כלי זמר3וְהַמִּזְרָקוֹת לקבלת הדם4וְהַכַּפּוֹת לבזיכי הלבונה5וְהַמַּחְתּוֹת לחתות את תרומת הדשן ואת הגחלים6 היו עשויות זָהָב סָגוּר – נקי, וְהַפֹּתוֹת – והמפתחות7לְדַלְתוֹת הַבַּיִת הַפְּנִימִי דהיינו8לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים והמפתחות לְדַלְתֵי הַבַּיִת דהיינו9לַהֵיכָל כל המפתחות האלו10 היו עשויים זָהָב: פ
1. רד״ק, מצודת דוד.
2. רלב״ג. ואלי היו גם סוג של כלי זמר, רש״י, רלב״ג.
Thus all the work that King Solomon performed in the house of Hashem was finished. And Solomon brought in the things which David his father had dedicated, the silver, and the gold, and the vessels, and put them in the treasuries of the house of Hashem.
ותשלם המלאכה אין כתיב כאן אלא כל המלאכה מלאכת ששת ימי בראשית שלמה. מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות ועשה אין כתיב כאן אלא לעשות עדין יש מלאכה אחרת, וכיון שבא שלמה ובנה את בית המקדש אמר הקב״ה עכשיו שלמה מלאכת שמים וארץ לכך נקרא שלמה שהשלים הקב״ה מלאכת ששת ימי בראשית לתוך מעשה ידיו. דבר אחר ותשלם ותהי שלום מלמד שכל האומנים שהם בונים בו לא מת אחד מהם ולא חלה אחד מהם ולא נשבר מגרופית ולא קרדום ולא חש עיניו ולא נפסק כלי המלאכה ולא נשבר אחד מהם, ואם תמה אתה על הדבר אמר רבי אלעזר לכבודו של בשר ודם נעשה כן כל מצרי שעלה עם יעקב לקוברו לא נפסק אזור של אחד מהם ועל בנין בהמ״ק את תמה שנעשה כן.
דבר אחר: ותשלם כל המלאכה – כיון שהשלימו האומנין את המלאכה שלמה נפשם עכשו דרשת שלא חלה אחד מהם ועכשיו את אומר ששלמה נפשם, אמר הקב״ה שלא (יכחדום) [יכריחום] עובדי אלילים ויבנו עמהם בנינות ויהיו אומרים אלו הם שבנו עם שלמה בנין האלהים, ומהו ותשלם עלי לשלם להם מתן שכר. מה כתיב למעלה והפותות לדלתות הבית וגו׳ זהב (מלכים א ז׳:נ׳), רבי יצחק מגדליא ורבי סימון, רבי יצחק אומר הבלוטין שבפותחות היו של זהב. ורבי סימון אומר אף הפותחות שתחת הציר היו של זהב ואלו היתה הפותחת חסרה בלוט אחד לא היתה המלאכה שלימה לכך סמך והפותות לדלתות ותשלם כל המלאכה.
ויבא שלמה את קדשי דוד אביו – ולמה לא נצרך להם, יש דורשין לשבח ויש דורשין לגנאי. לשבח דוד בקש על הדבר אמר לפניו רבון העולמים צופה אני בנבואתי שסוף בהמ״ק עתיד ליחרב וכל מה שהפרשתי מבתי עבודת אלילים שהייתי מחריב שלא יהו העו״א אומרים מה היה דוד סבור החריב בתי אלהינו ועשה בית לאלהיו ננערו אלהינו וגבו נקמתם והחריבו בית אלהיו לכך נתפלל שלא יצטרך להם שלמה. ומי שדורש לגנאי על שבא הרעב בימי דוד שלש שנים וכמה תסבירות היו לו לדוד צבורין מכסף וזהב מה שהיה מתקין לבית המקדש היה צריך להוציאו ולהחיות בו את הנפשות ולא עשה כן, אמר לו הקב״ה בני מתים ברעב ואתה צובר ממון לבנות בו בנין חייך אין שלמה נצרך מהם כלום.
את קדשי דוד אביו – מה שנשאר מכסף וזהב שהקדיש אביו.
ומדרש אגדה:1 שלא רצה שלמה לתת מאותו הקדש לבנין הבית. ושמעתי מחכמי ישראל שהיו אומרין: לפי שהיה יודע שסופו ליחרב, שלא יהיו האומות אומרים: קשה יראתם שלקחו נקמתם מן הבית שנבנה מן גזלות וחבלות שגזל מהם דוד. ויש אומרים: כך אמר שלמה: רעב היה בימי אביו שלש שנים שנה אחר שנה (שמואל ב כ״א:א׳), והיה לו לבזבז ההקדשות הללו להחיות בהן עניי ישראל.
1. השוו ילקוט שמעוני קפ״ו.
The sacred of his father Dovid. That which remained of the silver and gold dedicated by his father. But the Midrash explains that Shelomo did not wish to use any of those dedicated materials for the construction of the Beis [Hamikdosh]. And I heard from [Torah] scholars of Yisroel who said, because Dovid knew eventually it would be destroyed; so that the idol worshiping [nations] should not say that their idols are mightier for they took their revenge upon the Beis [Hamikdosh] which was built of the plunder and destruction which Dovid plundered from them. And others say, Shelomo said that there was a famine in the days of his father for three consecutive years, and he should have squandered these dedicated materials to sustain Yisroel's poor.
ותשלם כל המלאכה {וגו׳} את קדשי דוד אביו – שהקדיש כסף וזהב מכל הגוים אשר כיבש (שמואל ב ח׳:י״א) ולא הוצרך לו לשלמה בנו לביניין הבית.
ומדרש אגדה שלא רצה שלמה לתת מאותו הקדש לביניין, יש מחכמי ישראל אומרים לפי שהיה יודע שסופו ליחרב וכדי שלא יהו אומרים האומות קשה יראתם שלקחה נקמתם מן הבית שנבנה מגזילות וחבלות שגזל דוד מהן, ויש אומרים כך אמר שלמה רעב היה בימי אבא שלש שנים והיה לו לבזבז ההקדשות הללו להחיות בהן עניי ישראל.
ויבא שלמה – מה שהקדיש אביו נתן ממנו בבנין הבית לכבוד אביו, כי לא היה צריך לאותו הקדש כי לרוב היה (דברי הימים א כ״ב:י״ד) לו כסף וזהב ונחשת, אך לכבוד דוד אביו נתן ממנו במלאכת בית המקדש, והשאר נתן באוצרות בית י״י – ופירושו: ואת כל הכלים כלי זהב וכלי כסף וכלי נחשת שלקח דוד מהדרעזר ושאר הגוים כמו שכתוב למעלה.
ובדרש: שלא נתן שלמה מקדשי דוד אביו דבר במלאכת בית המקדש, י״א: לפי שידע שלמה שסופו ליחרב, שלא יהיו אומרים אומות העולם: מפני שהיה בנין הבית מחמס ומגזלות שגזל דוד לפיכך חרב, וי״א: כך אמר שלמה: רעב היה בימי אבא שלש שנים שנה אחר שנה (שמואל ב כ״א:א׳), והיה לו לבזבז ההקדשות האלה להחיות בהן עניי ישראל, יהיו שמורין לעת צורך.
באוצרות בית יי׳ – כלומר לא הניח דבר מכל מה שהקדיש דוד, שלא שמהו שלמה בעניין הבית.
ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה בית י״י – למדנו מזה המקום כי שלמה עשה משלו את הבית הגדול הזה ואולם הקדשו׳ דוד אביו שם באוצרות בית י״י וידמה שלזאת הסבה לא התחיל לבנין הבית תכף מלכו כי בשנה הרביעית החל הבנין כמו שקדם והיה זה כן כדי שיבנהו משלו לא מאוצרות דוד אביו אשר הקדיש אותם לי״י וכאילו היה זה מכוון מהש״י כמו שלא רצה שיבנהו דוד כי דמים רבים שפך כן לא הסכים שיבנה מאשר אסף דוד משלל הגוים במלחמה אך שלמה שהיה איש שלום והיה מה שקבץ מהממון מקובץ עם השלום בו בחר השם ית׳ לבנותו במה שקבץ מהממון עם השלום.
העשרים הוא להודיע שראוי לכל אדם שישתדל לזכות בשיעשה מקניניו מה שהוא לכבוד הש״י הלא תראה כי שלמה אף על פי שהיו לו הקדשות רבות לבנות הבית בחר שיהיה נבנה משלו וישארו ההקדשות לש״י ולזאת הסבה ג״כ עשה מביתו כל עבודת בית המקדש בתמידין ומוספין וקרבנות צבור וקטורת הסמים ושמן למאור ושאר הענינים הצריכים לעבודת הבית.
ואחרי שהשלים לספר כל המלאכה הגדולה הזאת ספר הכתוב שכל זה עשה שלמה משלו, ואולם ההקדשות אשר התנדב דוד אביו שם אותם באוצרות השם, וכאלו היה זה מכוון ממנו יתברך, כי כמו שלא רצה שדוד יבנה את הבית בימיו לפי שדמים רבים שפך, כן לא הסכים שיבנה אותו מהממון אשר אסף במלחמותיו משלל הגוים, אך שלמה שהיה איש שלום ומה שקבץ מהממון היה בשלום ובמישור הוא יבנה את הבית מזה הממון ולא מדבר אחר, כי ה׳ עוז לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום. ועוד ארחיב הדבור בזה בהתר השאלה השלישית אשר הערותי בפרשה:
דוד אביו את הכסף – כן כתיב את בלא וא״ו.
את קדשי – מה שהקדיש דוד אביו וכו׳, כי כל הבנין וכליו עשה שלמה משלו, ממה שקבץ הוא [לבד כלי נחושת, עשה ממה שלקח אביו מערי הדדעזר, כמו שנאמר בדברי הימים א י״ח].
נתן – כמו ונתן, רוצה לומר: שהביא קדשי אביו, ונתן אותם באוצרות העשויות בבית ה׳.
ותשלם ועי״כ ויבא את קדשי דוד אביו כי לא נצרך להם.
את קדשי וגו׳ – מה שנשאר מן הכסף ומן הזהב אחר שעשה כל הכלים האלה, והכלים שהצניע (פ׳ מ״ז).
וַתִּשְׁלַם – והושלמה כָּל הַמְּלָאכָה1אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מכספו עבור בניית2בֵּית יְהוָה – בית המקדש, ולא השתמש שלמה באוצרות שדוד אביו הקדיש (למעט הנחושת3) שכן לא היה זקוק להם4, וַיָּבֵא – והניח שְׁלֹמֹה אֶת קָדְשֵׁי – מה שהקדיש דָּוִד אָבִיו לביהמ״ק5אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכֵּלִים הכל נָתַן – הניח בְּאֹצְרוֹת בֵּית יְהוָה: פ
1. ובמדרש, לא נאמר ״ותשלם המלאכה״ אלא נאמר ״כל המלאכה״, כיון שבא שלמה ובנה את בית המקדש אמר הקב״ה עכשיו שלמה מלאכת שמים וארץ שנבראו בששת ימי בראשית, לכך נקרא שמו ״שלמה״ שהשלים הקב״ה מלאכת ששת ימי בראשית לתוך מעשה ידיו. דבר אחר, ״ותשלם״ ותהי שלום, מלמד שכל האומנים שהם בונים בו לא מת אחד מהם ולא חלה אחד מהם ולא נשבר מגרופית ולא קרדום ולא חש בעיניו ולא נפסק כלי המלאכה ולא נשבר אחד מהם, ילקוט שמעוני.
2. רש״י מפרש כי הטעם הוא שידע שלמה שהבית יחרב ואז היו אומרים הגוים שזאת נקמת האלילים בדוד שבנה את הבית מכספי שלל מלחמותיו. רלב״ג לעומתו מפרש את הטעם כי לא רצה שהבית יבנה מכספי מלחמות אביו אלא מכספי שלום שאסף שלמה אחרי ארבע שנות מלכותו. וראה רד״ק המביא טעמים נוספים.
3. מצודת דוד.
4. מלבי״ם.
5. וי״א שלקח חלק מהקדשי אביו לביהמ״ק לכבוד אביו, רד״ק.